בלב מחנה שׁוּרה, בסיס האם של הרבנות הצבאית שליד רמלה, נמצא "מרכז הצבי", המוגדר כ"מרכז הלאומי לטיפול בחללי מערכות ישראל". המתקן הזה כולל כמה מכולות קירור לאחסון גופות חללים ומעבדות לזיהוי ותיעוד שלהן באמצעים טכנולוגיים שונים, כמו דגימות די-אן-איי, סורקי סי-טי, צילומי שיניים ועוד. למרכז הזה מגיעות גופות חיילים שנפלו במהלך שירותם, לצורך זיהוי ודאי שלהן.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
שורה הוא מחנה חדש, שנחנך לפני כארבע שנים. מרכז הצבי תוכנן כך שיצליח לטפל במיון, תיעוד וזיהוי של נופלים גם בתרחיש קיצון, למשל של מלחמה או תאונה מבצעית מרובת נפגעים. אף אחד מהמתכננים של הבסיס לא תיאר לעצמו שיום אחד, מרכז הצבי יהיה קטן מלהכיל את כמות הגופות שתגיע אליו.
אבל זה בדיוק מה שקרה בבוקר ההוא, של 7 באוקטובר, ובימים ובשבועות שאחריו. נוסף לחיילים, לשוטרים ולאנשי כוחות הביטחון וההצלה שנפלו בקרבות באותה שבת, החלו לזרום לבסיס שורה גם גופותיהם של מאות האזרחים שנרצחו. מדפי המתכת שבתוך מכולות הקירור במרכז הצבי התמלאו במהירות בשקי גופות. בשורה הוחלט להביא לבסיס בהקדם עוד מכולות קירור, שסודרו בטור ארוך בקרבת הכניסה למחנה. לכאן החלו להפנות את החללים האזרחיים. האזור החדש כונה "מתחם בצר", מכיוון שבראשו עמד אל"ם (במיל') הוד בצר, שהתגייס למשימה התובענית הזו. מהר מאוד גם המכולות שבמתחם בצר התמלאו בשקים, ואלה המשיכו להגיע.
את כל הגופות הללו, שרבות מהן היו במצב קשה, היה צריך לתעד ולזהות: מי אזרח, מי חייל, ומי, להבדיל – מחבל, שגופתו הגיעה בטעות לשורה (גופות מחבלים שזוהו בוודאות הובאו למכולות קירור בבסיס שדה תימן). היה ברור שהרבנות הצבאית לא תצליח להתמודד עם כמות הגופות הללו לבדה.
משרד הדתות, שאחראי על קבורה אזרחית, צה"ל וכוחות הביטחון שאחראים על קבורת אנשיהם, פתחו יחד עם המשטרה, משרד הבריאות והמכון לרפואה משפטית במבצע חסר תקדים של מיון וזיהוי הגופות. חיילי הבסיס, מתוגברים בחיילים מפיקוד העורף, באנשי מילואים ובחלק מהזמן גם בשוטרים ובמתנדבים, עבדו מסביב לשעון כדי להתמודד עם תרחיש שלא הם ולא המחנה הוכנו עבורו: זיהוי ומיון של מאות רבות של גופות בבת אחת. זו הייתה עבודה עצובה, אבל חשובה וקדושה. חלק מהגופות היו במצב קשה מאוד לזיהוי, ודרשו הליכי בירור סבוכים באמצעות דגימות די-אן-איי חוזרות וטיפול באמצעים טכנולוגיים נוספים. זו אחת הסיבות שחלק מהמשפחות קיבלו את הבשורה הקשה על גורל יקיריהן רק זמן רב אחרי השבת ההיא.
ככל שהשבועות חלפו, המכולות שהתמלאו ב-7 באוקטובר הלכו והתרוקנו. גם אחרוני בני המשפחה שגורל יקיריהם טרם נודע, קיבלו את הבשורה: אלו שגופותיהם זוהו – הועברו לקבורה. אלו שטרם זוהו – הוכרזו כנעדרים, ומאז הוכרזו כחטופים או כחללים חטופים. לכאורה, מבצע זיהוי חללי 7 באוקטובר במחנה שורה הסתיים.
אבל התחקיר שלנו חושף כי זה רק לכאורה: השבוע אנחנו מגלים כי כשנה וחצי אחרי הטבח, במחנה שורה יש עדיין שתי מכולות מאז 7 באוקטובר, ובתוכן מאות שקי גופות עם איברים שטרם זוהו בוודאות.
ברבנות הראשית ובלשכת הרב הראשי לצה"ל מבקשים לערוך להם בדיקת די-אן-איי נוספת, כדי לזהות את השרידים. בצה"ל אפילו כבר הקציבו תקציב מיוחד לבדיקה החוזרת של השקים הללו, אבל נכון להשבוע, התהליך הזה נתקע. הסיבה: מי שמוסמך להורות על ביצוע הבדיקות הוא המשרד לשירותי דת. ויהודה אבידן, מנכ"ל המשרד, מגובה בחוות דעת של מנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל – מתנגד לבדיקה חוזרת של כל השקים. את השקים שלא יזוהו, מבקשים אנשי המשרד לטמון בקבר אחים אחד.
התוצאה: כמה מאות שקים עם חלקי גופות מ-7 באוקטובר, שייתכן שיש בהם גם ישראלים – אינם מזוהים עד עכשיו. "אין ייסורי נפש גדולים יותר משל משפחה שכולה שתגלה שחלקים מיקירה נקברו ביחד עם מחבל נוח'בה", אומר מקור המכיר את הפרשה מקרוב. "פועלים בהתאם לקריטריונים מקצועיים", משיבים במשרד לשירותי דת. ושקי הניילון? ממתינים על מדפי המתכת, בתוך המכולות בשורה. עד שתתקבל ההכרעה.
בשיא הפעילות אחרי 7 באוקטובר היו בשני המתחמים בשורה – "בצר" האזרחי ו"הצבי" הצבאי – כמה עשרות מכולות קירור, שבכל אחת מהן היו לעיתים כמה מאות שקים. שק לכל גופה, או לפחות לכל מה שלצוותי האיסוף בשטח היה נדמה כגופה אחת. לא אחת התברר כי בשקים מעורבים חלקי גופות של כמה אנשים. המקרה הקיצוני ביותר התגלה לפני כשנה, כששרידי גופתו של אליקים ליבמן ז"ל, שהיה מאבטח במסיבת נובה ונחשב לחטוף, נמצאו בקברה של ויקטוריה גורלוב ז"ל, שגם היא הייתה מאבטחת במסיבה. קשה לתאר את הצער של שתי המשפחות: האחת נאלצה לפתוח את קבר בתה בשנית; האחרת לא ידעה לאורך חודשים מה עלה בגורל בנה, בגלל טעות בזיהוי.
בדיוק טעויות מהסוג הזה מנסים בשורה למנוע. לכן נקבעו ברבנות הצבאית נוהלי זיהוי קפדניים. כאשר מגיעה גופה, היא במקרים רבים ניתנת לזיהוי באמצעים פשוטים יחסית, כמו דיסקית או חוגר במקרה של חייל ותעודה מזהה במקרה של אזרח. במקרים אחרים ניתן לזהות לפי קעקועים, תכשיטים, צלקות, סימני לידה ועוד. בכל מקרה, בשורה נלקחות גם דגימות די-אן-איי, הליך המכונה בעגה המקצועית "דִיגוּם". כל סבב דיגום כזה מבוצע פעמיים, למקרה שבדיקה אחת לא תצליח לשרטט פרופיל די-אן-איי שלם ומלא שניתן יהיה לזהות באמצעותו בוודאות את הגופה. מלבד זאת, נעשית הצלבה באמצעות שימוש באמצעי זיהוי נוספים: טביעות אצבע, מרשמי שיניים, צילומי סי-טי או אמצעי אחר שיאפשר זיהוי ודאי. התנאי הוא שיש צורך בלפחות שני אמצעי זיהוי ודאיים, כדי לקבוע כי גופה (או חלק ממנה) זוהו.
אבל 7 באוקטובר לא היה שונה רק מבחינת הכמויות הבלתי נתפסות של הקורבנות והנופלים, אלא גם בכך שרבות מהגופות הגיעו לא שלמות. חלקן היו ממש קשות לזיהוי, או במצב שלא איפשר הפקת פרופיל די-אן-איי שלם. במקרה כזה, מבררים לעומק את מקור הממצאים (כלומר, מאיזו זירה הגיעו, מי זוהה בסביבה הקרובה) ובמידת הצורך מפיקים שוב פרופיל די-אן-איי.
לאחר מכן, פרופיל הדי-אן-איי שמופק בשורה מושווה למאגר הצה"לי. כל מי ששירת בצה"ל בשני העשורים האחרונים מצוי במאגר הגנטי הצבאי. התהליך הזה, למרות שהוא גוזל זמן ועלותו גבוהה – בעיקר כאמור כשמדובר במעל אלף גופות בבת אחת – אמור להבטיח זיהוי ודאי. כך זוהו חלק גדול מהחללים הישראלים.
נותרה רק השאלה מה קורה כאשר מתקבל פרופיל די-אן-איי שלא מצוי במאגר. כאן יש שלוש אופציות: או שמדובר בישראלי שלא שירת בצה"ל מאז 2004, שנת הקמת המאגר הגנטי; או שמדובר בנתין זר – וכאלו היו רבים בעוטף, בעיקר עובדי חקלאות; או, להבדיל, שמדובר במחבל. בכל המקרים הללו ניסו בשורה להגיע לזיהוי, למשל על ידי לקיחת דגימות די-אן-איי ממשפחות הנעדרים והשוואה לפרופילים שהופקו.
וכך התקדם מבצע הזיהוי בשורה, והמכולות הלכו והתרוקנו. אבל לא לחלוטין: כאמור, בשתי מכולות נותרו עד עצם היום הזה מאות שקים עם חלקי גופות שלא זוהו.
לפני כחצי שנה התעורר חשש במערכת הביטחון שבטעות הגיעו חלקי גופות ישראלים למכולות הקירור בשדה תימן, שם כאמור מאוחסנות גופות המחבלים. בעקבות זאת, ביצעה הרבנות הצבאית דיגום מחדש של 1,660 השקים שבשדה תימן. ל"ידיעות אחרונות" נודע כי אכן נמצאו חלקי גופות של ישראלים בדיגום הזה.
הזיהוי של חלקי גופות הישראלים במכולות בשדה תימן – שכאמור היו אמורות להיות בהן רק מחבלים – הדליק ברבנות הצבאית נורה אדומה בוהקת, והוחלט להרחיב את הבדיקות הנוספות גם לשקים שנותרו במחנה שורה. מדובר בשתי מכולות במחנה, שבהן כ-350 שקים, מתוכם לפחות 200 שקים שחושדים שיש בהם ממצאים ניתנים לזיהוי. האם ייתכן שגם שם נאספו יחד גופות של ישראלים ומחבלים?
לכאורה, התהליך ברור: ביצוע דיגום מכל השקים שמאפשרים זאת, והכרעה בשאלה הרגישה. אלא שדווקא סביב שתי המכולות הללו פרץ מאחורי הקלעים קרב שכולל הרבה מאוד מאבקים על כוח, סמכות וכסף, יש שיאמרו על חשבון כבוד החללים ומשפחותיהם.
בבסיס המחלוקת עומדת השאלה האם ובאיזה אופן יש לדגום מחדש את שתי המכולות. מצד אחד, אנשי הרבנות הצבאית, מגובים בפסק הלכה של הרב הראשי לישראל דוד יוסף, סבורים כי יש לדגום את כל השקים מחדש. בצד השני, ניצב מנכ"ל משרד הדתות יהודה אבידן, מגובה בחוות דעת של ראש המכון לרפואה משפטית ד"ר קוגל, שטוענים כי אין טעם בדיגום לכל השקים, ושבכל מקרה הסמכות לעניין לא נתונה בידי צה"ל שכן מדובר בחללים אזרחיים. בימים אלו מתכנסת ועדה משותפת של משרד הדתות, משרד הבריאות, המכון לרפואה משפטית והמשטרה, בתקווה שאולי סוף-סוף, שנה וחצי אחרי, תתקבל הכרעה בפרשה.
בינתיים, במחנה שורה התחילו לעבוד. השקים שנותרו במכולות חולקו לשתי קטגוריות: הראשונה היא "לא ניתן לדגום" – למשל, עצמות שרופות שקשה להפיק מהן פרופיל די-אן-איי. לפי הזירות שבהן הממצאים נאספו ומאפיינים נוספים, ברבנות הצבאית חושבים שבקטגוריה הזאת קיימים בסבירות גבוהה ממצאים של ישראלים. אבל אם הם לא ניתנים לדיגום, מה עושים? מקורות ברבנות הצבאית מסבירים כי ההגדרה הזאת אינה מוחלטת, וחלק מהממצאים בקטגוריה הזאת בהחלט ניתנים לדיגום חוזר, אבל במחיר של הקצאת משאבים גדולה יותר. מנגד, מקורות בוועדה המשותפת טוענים כי אלו ניסיונות חוזרים להפקת די-אן-איי מִשַּׂקים שכבר נדגמו בעבר, והוחלט כי לא ניתן להפיק מהם פרופיל. לכן, לדבריהם, מדובר בבזבוז משאבים ואף ב"ביזוי המתים", שכן כל ניסיון דיגום כזה מכלה את האיבר ולא ניתן לקבור אותו.
הקטגוריה השנייה של השקים היא "אין התאמה", והיא כוללת שקים שהצליחו להפיק מהם די-אן-איי חלקי או מלא, בחלק מהמקרים מאיברים שלמים - אבל הם לא מתאימים למאגרים שקיימים בישראל. מצד שני, גם אין מספיק מידע כדי לזהות אותם כמחבלים. גם כאן חושדים ברבנות הצבאית כי יש חשש להימצאות ממצאים של ישראלים. בנוסף, מקור המכיר את נבכי הפרשה מקרוב, אומר כי ישנם במכולות גם שקים שלא טופלו כלל ו"פשוט שוכבים בצד ומחכים להחלטה". במשרד לשירותי דת מכחישים מכל וכל את הטענה הזו.
6 צפייה בגלריה
הרב הצבאי הראשי, תא"ל אייל קרים. קבע שצריכה להיערך בדיקה מחודשת
(צילום: אלכס קולומויסקי)
לאור החשד שבשקים שנותרו בשורה עשויים להימצא גם חלקי גופות ישראלים, הרב הצבאי הראשי, תא"ל אייל קרים, קבע שיש לערוך בהם מבצע של בדיקה מחודשת. המטרה היא לקבוע סופית את זהותם של הממצאים, ולהביאם לקבורה ראויה. לעמדה זו הצטרפה גם משטרת ישראל. הרבנות הצבאית, יחד עם ראש אכ"א, הסכימו כי מדובר במבצע חשוב, והקצו לו את המשאבים הנדרשים. מקורות ברבנות הצבאית מציינים כי עלותו של כל דיגום היא כ-1,500 שקל, ומכיוון שכאמור כל שק נדגם פעמיים, מדובר בכ-3,000 שקל לשק. על כך יש עוד מעט הוצאות נוספות, אבל ככלל, העלות של דיגום השקים שנותרו ושניתן לקחת מהם דגימת די-אן-איי, איננה גבוהה וצה"ל כאמור, כבר הקצה תקציבים לדיגום המחודש. מנגד, מקור בוועדה המשותפת טוען כי העלויות האמיתיות של הדיגום גבוהות בהרבה ממה שמספרים ברבנות הצבאית.
כך או כך, המבצע לא יצא לדרך, ולא בגלל הכסף. צה"ל, במקרה הזה, הוא רק הגוף שמבצע את הדיגום, אבל האחריות המינהלית על הטיפול והקבורה של הממצאים הללו היא של המשרד לשירותי דת. שם טוענים כי ממילא לרבנות הצבאית אין כל סמכות לטפל בזיהוי חללים אזרחיים ויש להעביר את המכולות לאבו-כביר. בכל מקרה, מנכ"ל המשרד אבידן, מגובה כאמור בחוות דעת של ראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר קוגל, הודיע שהוא מתנגד למבצע בדיקות נרחב. אם גישתם של המתנגדים למבצע תתקבל – השקים שלא יבדקו ייקברו יחד כמו שהם, ללא זיהוי. ברבנות הצבאית הזדעזעו מהאופציה הזו, והחליטו להיאבק. האמצעי: גיוס הרב הראשי לישראל, לא פחות.
ברבנות הצבאית ידעו שאם הרב הראשי לישראל יפסוק כי יש לבדוק שוב את השקים במכולות, המשרד לשירותי דת יתקשו להתנגד לסמכות ההלכתית העליונה. המכתב שכתב תא"ל קרים לרב הראשי לישראל, הראשון לציון דוד יוסף, היה חד: "לאור כך שבמכולות שנמצאות בשדה תימן נמצאו ממצאים של יהודים, ולאור החשד הגבוה שיש חלקים של יהודים (שצריכים לקבורה) בחלק מהשקים", כתב קרים, "אנו מעוניינים לדגום את השקים על מנת לצאת מהספק. אנו פונים אל הרב על מנת לפסוק בנושא ולקבוע אם מבחינה הלכתית יש צורך לדגום את המכולות האלו או לא".
כאשר מנכ"ל המשרד לשירותי דת, יהודה אבידן, שמע על המכתב הזה, הוא זעם. הוא ראה בכך ניסיון של הצבא "לנכס" לעצמו את ממצאי השקים, למרות שהאחריות עליהם היא שלו.
אבל מבחינה הלכתית, פסיקתו של הרב הראשי מחייבת. כדי לפסוק בעניין, הובאו לעיונו חומרים שונים, פסיקות עבר וכו'. מקורות בוועדה המשותפת טוענים כי הרב הראשי הוזן במידע חלקי וחסר.
בסוף מרץ, כשהוא נשען על מקורות הלכתיים לפיהם "חובה להביא כל חלק מגופו של יהודי לקבורה בקבר ישראל", פסק הרב יוסף כי "יש לעשות כל השתדלות אפשרית, לרבות דיגום חוזר ובדיקות מתקדמות, כדי לוודא את זהותם (של הממצאים – ג"א) ולהביאם לקבר ישראל. הנני פוסק שיש חיוב גמור לבצע את הדיגום הנדרש בהקדם האפשרי כדי לקיים מצוות כבוד המת ולהשיבם לקבר ישראל".
אלא שמאז פסיקתו של הראשון לציון חלף כחודש ימים, ועדיין דבר לא נעשה. מנכ"ל המשרד לענייני דת עדיין מתנגד למהלך, והוא לא לבד. התומכים בעמדתו בוועדה שאמורה להכריע בסוגיה טוענים כי במקרים של אסונות רבי-נפגעים לא ניתן לדגום שוב ושוב כל ממצא וממצא. עוד הם טוענים כי קברי אחים של חלקי גופות לא מזוהים הם פרקטיקה מקובלת בכל העולם. אחד הגורמים בוועדה אומר כי יש, למשל, שקים שמכילים ארבעה חלקי עצמות בודדים שמשקלם הכולל הוא 50 גרם. לדבריו, שק כזה, אחרי שהוא כבר נדגם פעמיים, אין סיבה לדגום אותו שוב, אלא אם רוצים לתת תעסוקה ותקציבים למעבדות הזיהוי של צה"ל.
מהצד השני, מקורות המעורים בפרטים אומרים השבוע כי המנכ"ל אבידן הסביר שהוא לא רוצה לגרום צער נוסף למשפחות. אלא שלדבריהם, בפועל הסיבה מעט שונה: במשרד חוששים מהסערה שתקום אם יתברר שחלקי גופות של ישראלים שנרצחו לא זוהו עד היום ולא הובאו לקבורה – ולא פחות גרוע מכך, הוחזקו במכולה במשך שנה וחצי עם גופות מרצחיהן. "הם מפחדים שעכשיו יצטרכו לפנות למשפחות, ולהודיע להן שאחרי שנה וחצי מצאו חלקי גופות של נרצחים ששכבו בצד כל הזמן הזה", אומר מקור המעורב בנושא. "תאר לך מה יקרה אם משפחה תגלה שניסו להסתיר ממנה את העובדה שחלקים מיקירה לא הובאו למנוחות או לא עשו בדיקות די-אן-איי כדי לזהות כי מישהו התנגד", אומר גורם אחר המעורב בפרטים.
אגב, בכל מקרה של זיהוי איברים של ישראלים שנקברו כבר, הנוהל הוא שמתבצעת פנייה למשפחה ליידע אותה. המשפחה מחליטה האם ובאיזה אופן קבר יקירה או יקירתה ייפתח שוב. כך או כך, מדובר בצעד דרמטי, שעלול לגרום לכאב ולצער רב.
ויש הטוענים שגם – איך לא – הפוליטיקה משחקת במאבק הזה תפקיד. המנכ"ל אבידן הוא דמות מרכזית ורבת-עוצמה בש"ס, מקורב מאוד לאריה דרעי, ואחיו של שר הבריאות אוריאל בוסו. מקורות נוספים עימם שוחחנו השבוע נועצים את הסיבה האפשרית לעימות בסכסוך פנים-ש"סניקי בצמרת משפחת יוסף. הנה התקציר: המנכ"ל יהודה אבידן הוא איש של יצחק יוסף, הרב הראשי לישראל הקודם, זה שהוחלף בשנה שעברה על ידי אחיו, דוד יוסף, שתפס את מקומו. בין יצחק ודוד שוררת יריבות אישית: יצחק לא תמך במועמדותו של אחיו דוד לתפקיד, והמתח ביניהם מתבטא לא אחת בשאלות פוליטיות על הנהגת ש"ס ובשאלות הלכתיות. העימות זכה לפומבי השנה, כשהרב דוד יוסף אמר בהתייחס לשאלת גיוס החרדים: "אנחנו לא יורדים מהארץ, אנחנו לא הולכים לשום מקום". באמירתו זו הוא שלל אמירה קודמת של אחיו, הרב יצחק, שאמר שאם יגייסו תלמידי ישיבות בכפייה "נרד מהארץ". המנכ"ל אבידן, אגב, מיהר לגבות את דבריו של הרב יצחק, והכריז כי "אם ייתנו לי את ההוראה – אעזוב את הארץ".
בתוך ש"ס, כך לדברי אותם מקורות, אבידן מנסה להראות לרב דוד יוסף שהוא המחליט והקובע ושלרב הראשי אין סמכות בעניין. "ליקוי מאורות", מתארים זאת גורמים המעורים מקרוב בפרשה. במשרד לשירותי דת מכחישים השבוע כל קשר בין יריבות האחים לפרשה.
מנגד, גורמים המתנגדים למבצע הדיגום, טוענים כי ברבנות הצבאית עושים שימוש ציני בגופות הנרצחים, ועל ידי תירוצים מוסרניים רוצים בעצם בסך הכל לספק תעסוקה ולקדם את מעבדות הזיהוי שלהם.
6 צפייה בגלריה
מתחם מכולות הקירור לאחסון גופות במחנה שורה. "אם השקים ייבדקו, בטוח ימצאו עוד שרידי גופות של ישראלים | צילום: יאיר שגיא
בינתיים, השאלה מה יש בשקים בשתי המכולות במחנה שורה ממתינה לפתרון: אם תתקבל דעתו של הרב הצבאי, כשהוא מגובה בפסק הלכה של הראשון לציון – יתקיים עוד מבצע דיגום לכל השקים. "אם השקים ייבדקו, בטוח ימצאו עוד שרידי גופות של ישראלים", משוכנע אחד הגורמים המעורבים בנושא. ואם הוועדה תקבל דווקא את דעתו של אבידן, שמגובה בחוות דעת של ד"ר קוגל – חלק מהשקים יובאו לקבורה משותפת, ואולי לעולם לא נדע למי שייכים כל האיברים שנותרו בשתי המכולות האחרונות מ-7 באוקטובר.
מהמשרד לשירותי דת נמסר בתגובה: "כבר מהיום הראשון למלחמת חרבות ברזל טיפל המשרד בכל חללי המלחמה מתוך רגישות עצומה לחללים ולבני משפחותיהם. כל זאת ללא פרסום או מסעות יח"צ, מתוך הנחה כי כבוד המשפחות וכאבן הם הדבר החשוב ביותר ואין בלתו.
“לגופן של הטענות: כל שקי החלל, ללא יוצא מן הכלל, טופלו על יד המרכז הלאומי לרפואה משפטית ומשטרת ישראל בצורה מקצועית. כלל הבדיקות שבוצעו מתועדות בצורה מסודרת בידי גורמי המקצוע.
“כפי שנהגנו עד היום, כלל הטיפול בזיהוי החללים נעשה בשת"פ של המשרד לשירותי דת, משרד הבריאות, המרכז הלאומי לרפואה משפטית ומשטרת ישראל, תוך רגישות ומקצועיות. גם הנושא שבפנייה ימשיך להיות מטופל באותה צורה, כולל ההערכות הנעשית בימים אלו לביצוע בדיקות נוספות בהתאם לקריטריונים מקצועיים.
“אין ולא הייתה מחלוקת עם הראשון לציון, הרב דוד יוסף, שהוא הסמכות ההלכתית הגדולה ביותר וכולנו כפופים לדעתו ההלכתית. כך היה מאז ולתמיד, וכך ימשיך להיות. הרב יצחק יוסף מעולם לא עסק בנושא זה, כך שכל טענה על קשר בין העניין שבכתבה לבין הרב משוללת כל יסוד. המשרד לשירותי דת ימשיך לטפל בנפטרים בכל הרגישות הנדרשת, כפי שנעשה עד היום".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "הסמכות הבלעדית לקבלת החלטות על אודות הטיפול במכולות הנמצאות בשורה היא של הגורמים המוסמכים לכך במדינה. צה"ל יפעל בהתאם לכל החלטה שתתקבל על ידם".
