הסכסוך האלים בין אנגליה לצרפת בתקופת ימי הביניים קיבל את שמו המיתולוגי בשל אופיו המתמשך, רצף הקרבות וההפוגות והקיבעון המנהיגותי, שהובילו לחורבן ומעט הישגים שבהם ניתן להתהדר. “מלחמת מאה השנים” נחשבת לאחד הסכסוכים המעצבים בתולדות אירופה והיוותה בסיס לתפיסות מודרניות הכורכות מלחמה ושלום – דוגמת אלו של פון קלאוזביץ, הנחשב לתאורטיקן הצבאי החשוב בהיסטוריה (“המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים”).
ומימי הביניים לימינו אנו: בנאומו המוקלט, ז’אנר חביב במיוחד על ראש ממשלתנו הבורח מכלי התקשורת כמו מאש כביטוי נוסף להלך הרוח האנטי-דמוקרטי שקיבל השבוע תימוכין בתצהירו המטלטל של ראש השב”כ, ביקש נתניהו לכפור במושכלות היסוד שעיצבו את ההכרה המודרנית במגבלות הכוח הצבאי ובחשיבותו של “המעשה המדיני” – בחתירתו למלחמת מאה השנים בחמאס. כל זאת, תוך ביטול שיקולים שעד לא מזמן היו בלב תפיסת הביטחון הישראלית, כמו ההכרח במלחמות קצרות המביאות להכרעה מהירה וחותרות למנגנון סיום משפר מציאות ביטחונית, תוך התחשבות בנטל המילואים ובנגזרות הכבדות שיש למלחמה על המשק הישראלי (“כלכלת אי”).
הכותרת
מה צה"ל עושה בעזה ואיך תיראה הלחימה בשבועות הקרובים | יואב זיתון
31:00
אך מעבר לקשיים המערכתיים העולים מהמשך המלחמה ברצועת עזה, דבריו של רה”מ מעידים לא רק על דלות רעיונית (מלחמת נצח כמפלט יחיד לטבח 7 באוקטובר) אלא גם על חשיבה דוגמטית, שאיננה מתכתבת עם ההתפתחויות בשטח (השתנות חמאס מארגון טרור סמי-צבאי לארגון גרילה; מגבלות הכוח הצבאי להשבת החטופים), המציאות הגאו-אסטרטגית המשתנה (הסטת קשב אמריקני לזירות אחרות, ביקורת בינ”ל גואה על ישראל) ואילוצים חיצוניים (דוגמת שחיקת מערך המילואים). כל אלה מעידים עד כמה נשחקה התבונה המדינית שאפיינה בעבר הרחוק את רה”מ נתניהו, ועד כמה הוא כלוא בצבת אילוציו המשפחתיים, הפליליים והקואליציוניים (בסדר הזה) – בעוד החטופים נדחקים לתחתית סדרי העדיפויות במעון רה”מ בבלפור.
יתרה מכך, הטענה כי ניתן להשמיד את ארגון הטרור חמאס מעידה, לכל הפחות, על אי-הבנה של נימי החברה הפלסטינית. חמאס הוא רעיון איסלאמיסטי, ג’האדיסטי, רצחני ומשיחי הנשען על תורת האחים המוסלמים. גם אם יפורק חמאס מיכולותיו הצבאיות, רעיון ההתנגדות ייוותר בלב הציבוריות הפלסטינית ויהווה אבן ריחיים על כל ניסיון להסדרה עתידית, הן ברצועה והן ביהודה ושומרון.
ובחזרה לתהליך – המו”מ להשבת חטופינו ידע עליות ומורדות, ולמעשה הוא יצור דינמי ומשתנה הנתון להתפתחויות בתהליך עצמו, באזור, אך גם בהנהגת חמאס לאור חילופי הגברים בין רבי המרצחים.
אך גם לאחר שרצועת עזה נכתשה קשות בידי צה”ל, חמאס עודנו דבק בעמדותיו, שעליהן הצבענו בין שורות אלה בחודשים האחרונים, לפיהן השבת כלל החטופים תתאפשר אך בהינתן סיום המלחמה.
דומה כי הלך רוחו האנטי-דמוקרטי של נתניהו מקרין גם לעולמות המו”מ. נראה כי האילוץ המחשבתי הנובע מצורך הישרדותי-פוליטי מנטרל כל יכולת לנהל דיון ביקורתי ומקצועי
למול תמונת מצב קבועה זו, ניכר כי גם “מתווה וויטקוף” על גרסאותיו השונות אינו צפוי להביא להשלמת המשימה בדמות השבת כלל החטופים כולם. ברוח זו, דומה כי הדלות הרעיונית שפוגשת את רה”מ נתניהו בקומה המערכתית למערכה, כמו גם הלך רוחו האנטי-דמוקרטי – מקרינה גם לעולמות המו”מ. בעוד המפתחות העקרוניים לקידום התהליך נתונים וברורים לצדדים (דוגמת המפתח לשחרור אסירים ביטחוניים), נראה כי האילוץ המחשבתי הנובע מצורך הישרדותי-פוליטי מנטרל כל יכולת לנהל דיון ביקורתי ומקצועי בחלופות העומדות בפני המערכת. יתרה מכך, דחיקתם של אנשי המו”מ מהתהליך לטובת השר דרמר, שליחו-תאומו החשאי של נתניהו, מהווה אף היא ביטוי לסטגנציה האוחזת בתהליך, בעוד חטופינו הולכים ונמקים, למרבה החרדה, בשבי המרצחים. במצב דברים עכור זה, חובתנו להבטיח כי סוגיית החטופים תיוותר בלב סדר היום המקומי והבינלאומי – עד ישובו הבנים לגבולם, ויפה שעה אחת קודם.
