אופטימיות זהירה אפיינה את יום השנה ה-50 לפרוץ מלחמת האזרחים בלבנון שצוין ב-13 באפריל. רבים במדינה חשים שלאחר עידן קודר, הכוכבים מתחילים להסתדר לטובתם: חיזבאללה שעירער למעלה מ-40 שנה על ריבונות המדינה והשלטון נפגע קשות; ממשל אסד קרס ובכך נעלם איום ארוך שנים ונגדע עורק ההשפעה האיראנית על לבנון; והחל להתבסס שלטון מרכזי יציב, לרבות מינוי נשיא והרכבת ממשלה, לאחר משבר פוליטי ממושך. לאופטימיות הזהירה תורמת מעורבות עמוקה של ארה"ב בלבנון, בהובלת מורגן אורטגוס, סגניתו של סטיב וויטקוף, שליח הנשיא טראמפ.
במוקד ניצבת שאלת פירוק חיזבאללה מנשקו. ג'וזף עאון, הנשיא החדש, מבין את הסיכון בגלישה למלחמה פנימית, ומנסה להלך בין הטיפות: מצד אחד, מבהיר שיחתור ל"מונופול המדינה על הנשק", ולשילוב חיזבאללה בצבא ("לא כמסגרת עצמאית, כפי שהיה עם המיליציות השיעיות בעיראק"); אך מצד שני, נזהר מהתקפה על הארגון ומבהיר בפני אורטגוס: "איני רוצה שוב מלחמת אזרחים".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
בשטח מפגינה ממשלת לבנון מאמץ חסר תקדים. הצבא נפרס ברוב השטח שפינה צה"ל ופועל לפירוק תשתיות חיזבאללה באזור. לפי המדווח, מאז נכנסה הפסקת האש לתוקף ב-27 בנובמבר, הצבא טיפל בכ-500 נכסים צבאיים של הארגון (בעיקר מחסני נשק, מנהרות ומשגרי רקטות), והשתלט על 196 מתוך 260 אתרים שלו בדרום לבנון, שסומנו על ידי יוניפי"ל. בשבוע שעבר אף פורסם שסוכל לראשונה שיגור רקטות ע"י חוליה של פלסטינים ולבנונים מאזור צידון.
החוקר הלבנוני ר'סאן סליבי: "הסדר החדש ושיקום ההרס שהצטבר במשך 50 שנה עוברים דרך הרובה של הנשיא עאון, לצד פטיש החוק של ראש הממשלה נוואף סלאם"
במקביל, מהודק הפיקוח על נמל ביירות ושדה התעופה בעיר, שדרכם מקודם המאמץ האיראני לשיקום חיזבאללה באמצעות העברות אמל"ח וכספים. כך למשל נודע כי לא חודש אישור העבודה של 30 עובדים בשדה התעופה המזוהים עם חיזבאללה, והיו אחראים על העמסה ובידוק של כבודה. עוד ביטוי לאכיפת הריבונות היה הסרת דגלים וכרזות של חיזבאללה באזור ביירות. שר הפנים הלבנוני הכריז שמדובר ב"ניקוי עיר הבירה מסממנים עדתיים ופוליטיים, בעיקר מאזור שדה התעופה המהווה שער ייצוגי למדינה", אבל לכולם ברור שהמאמץ מכוון נגד חיזבאללה.
בהקשר הזה אמר החוקר הלבנוני ר'סאן סליבי: "הסדר החדש ושיקום ההרס שהצטבר במשך 50 שנה עוברים דרך הרובה של עאון, לצד הפטיש של נוואף סלאם (ראש הממשלה החדש, ששימש לפני כן נשיא בית הדין הבינלאומי לצדק) שיחיל את החוק".
חיזבאללה מצידו נתון במלכוד. מצד אחד, ער לחולשתו בעקבות חיסול רוב הנהגתו, הפגיעה בתשתיותיו הצבאיות וקטיעת צינור החמצן האיראני, ולפיכך נזהר מחיכוך עם הממשל הלבנוני, ומקפיד שלא להגיב על פגיעות ישראל בו. מצד שני, הוא מבהיר באופן חד-משמעי (כמו חמאס): מהות הארגון היא ג'יהאד ומוקאוומה (התנגדות), ולכן אין מצב להתפרקות מנשק.
"לא נאפשר לאף אחד לפרק אותנו מנשק. תוציאו מהלקסיקון את המונח הזה. הנשק הוא שנתן חיים וחירות לעמנו", הכריז מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, לפני שבוע, והוסיף: "נילחם נגד כל מי שינסה לפרק את חיזבאללה מנשק, דבר שהוא שירות בחינם עבור ישראל". אורטגוס מצידה, גיורת שעוררה סערה בעולם הערבי אחרי שלחצה את ידו של עאון כשטבעת עם סמל מגן דוד על אצבעה, הגיבה בציוץ ברשת X המסמן פיהוק, ופסקה: "הצבנו קווים אדומים ברורים, חיזבאללה לא יוכל עוד להטיל טרור על העם הלבנוני". בנוסף זימן משרד החוץ הלבנוני את השגריר האיראני בביירות לשיחת נזיפה אחרי שצייץ כי "פירוק חיזבאללה מנשק הוא מזימה אמריקאית שנועדה לחזק את ישראל". בעקבות הנזיפה טהרן הבהירה שתקבל כל החלטה של ממשלת לבנון בנוגע לפירוק חיזבאללה מנשק.
לצד האופטימיות הזהירה, רבים בלבנון עדיין ספקנים. "החזקת הנשק היא עיקרון אמוני-דתי בחיזבאללה שהצליח להנחיל את התפיסה לחלק גדול מהעדה השיעית. לא במהרה ניתן לפרקו מנשק, למרות שהמלחמה הוכיחה שנכשל בהגנה על לבנון", מסביר החוקר מוסטפא פחס, וממשיך נדים קטיש, מנהלה הלבנוני-שיעי של רשת "סקיי ניוז" בערבית: "המלחמה על סף התחדשות, והדרך היחידה למנוע אותה היא לגבש מפת דרכים לפירוק חיזבאללה מנשק, בלי משחקי מילים. הארגון בפאניקה נוכח שינוי המציאות לרעתו, ונאחז בנשק כאילו הוא מבטיח את קיומו, אבל בלי להסביר מה התכלית או להציג חזון עתידי בפני הציבור הלבנוני".
ישראל קצרה בלבנון את אחד ההישגים האסטרטגיים החשובים במלחמה: ערעור דרמטי של איום שניצב מולה משך שנים ארוכות. מצד אחד נשמרת מחויבותה להפסקת האש (בניגוד לעזה, שבה היא הפרה אותה), ומקודם דיאלוג לגבי הסדרה רחבה בחסות ארה"ב. במסגרת הזאת, לבנון תובעת לדון בעוד בעיות מעבר לפירוק חיזבאללה מנשק שבו ממוקדת ישראל, ובכללן שליטת צה"ל בחמש מובלעות לאורך הגבול, החזרת אסירים לבנונים ופתרון ל-13 נקודות בגבול השנויות במחלוקת.
מצד שני, נמשך סיכול איומים, באופן שמשקף הפקת לקחים נכונה מ"ההכלה" שהתקיימה לפני המלחמה הנוכחית: הן נגד פצצות מתקתקות (למשל חיסולו בביירות של חסן עלי בדיר, פעיל בכיר ביחידה 3900, שנטען כי יחד עם גורמים פלסטיניים תיכנן פיגועים נגד יעדים ישראליים), והן נגד הפרות מצד חיזבאללה מדרום לליטני, ומאמצי שיקום של הארגון (דוגמת חיסול חוסיין עלי נסר, סגן מפקד יחידה 4400 שאחראית על העברות אמל"ח וכספים מאיראן).
"נוצר מפגש אינטרסים בין ישראל לממשלת לבנון ובמוקדו שימור הפסקת האש ומניעת שיקום חיזבאללה. ישראל חייבת להתנות נסיגה מחמש הנקודות בפריסה מלאה של צבא לבנון בדרום המדינה, ובמקביל להבטיח המשך חופש פעולה נגד איומים קיימים ומתפתחים. מומלץ שסימון קבוע של הגבול – שייתכן שילווה בוויתורים טריטוריאליים מצד ישראל – יהיה חלק מהסכם מלא בין המדינות. במסגרתו הכרחי יהיה לתבוע פירוק מלא של חיזבאללה מנשק, לצד שינוי ביחסים הרשמיים עם לבנון. עם זאת, חייבים לזכור שיכולתה של ממשלת לבנון לספק את כל תביעות ישראל (וארה"ב) מוגבלת כרגע, ולכן צריך לפעול בהדרגה ובסבלנות", מסבירה אורנה מזרחי, בעבר סגנית ראש המל"ל.
מבין כל זירות הלחימה, נראית לבנון כאופטימית יחסית. בעזה מתקבעת מלחמה ללא תכלית ברורה, מול איראן הידיים קשורות נוכח המו"מ המפתיע שמקדם טראמפ בנושא הגרעין, באיו"ש נמשכת התכתשות "רגילה", ובסוריה מתחדד חשש מחיכוך עם הטורקים. חיזבאללה לא ייעלם, וכנראה לא יפורק כליל מנשקו, אבל בהחלט אפשר שלא יהיה נוכח צבאית בדרום המדינה, ושיתבסס ממשל יציב יחסית בביירות בחסות אמריקאית. תרחיש שכזה משקף מציאות מורכבת ומלווה בגישה מפוכחת, שמומלץ ליישם גם בעזה, שבה מוגדר היעד כ"הכרעה", בלי להסביר לציבור מהו מחירה הכבד וארוך השנים של כיבוש הרצועה, וכי בכך ישראל, למעשה, מוותרת על שחרור החטופים.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
