סף התסכול בקרב אנשי הקבינט הביטחוני של מדינת ישראל הולך ויורד, ואיתו גם יכולת האיפוק של שרים מסוימים שמחפשים מפלט בחדרי הנוחיות ומתקשים להבין למה הכל תקוע. המלחמה לא מתקדמת לשום מקום, החטופים נמקים בשבי, ועכשיו שאלת הסיוע ההומניטרי שמקישה להם בדלת עם מכתב רשמי משרי החוץ של בריטניה, צרפת וגרמניה. העולם דורש תשובות מישראל, או לפחות הסבר זמני על 50 הימים שחלפו מאז הפעם האחרונה שנכנסו משאיות מזון לרצועה, אבל שר האוצר וחבר הקבינט בצלאל סמוטריץ' נעול בשירותים – מה אכפת לו שהתור בחוץ רק מתארך.
ספק אם שרי הקבינט הצליחו לשמוע את הערכת החסר של הצבא ביחס למבצעי הזנה רחבי היקף ברחוב העזתי, מה שבטוח, הם יודעים שבניגוד לשאר מטרות המלחמה הבלתי מושגות והתלושות במקצת – מיטוט חמאס וכיבוש עזה - סוגיית הסיוע ההומניטרי היא הפשוטה והבהולה ביותר לביצוע. למעשה הם מעולם לא טרחו להתפנות אליה באמת ולגלות כמה בסיסי להקים גוף אזרחי בשיתוף מעצמות אירופה למשל. מאז פרוץ המלחמה הם לא ממש ניסו לרתום את קשריהם לטובת ערבויות בינלאומיות, לא פנו לארגוני סיוע מחוץ למזרח התיכון או ביקשו מהם ייעוץ מקצועי להצנחה בטוחה של מזון באזור לחימה, גם לא התאמצו להציע הקמה של משמר סיוע הומניטרי במימון אמריקאי. כל ילד ישראלי כעזתי יודע שדינן של משאיות עמוסות במזון להישדד בדרכן לרצועה, די ברור שעם קצת עזרה מידידים חזקים ומודאגים מעבר לים היינו כבר מזמן מוצאים דרך לאבטח את קווי האספקה ולהתקדם הלאה.
בשביל חברי הקבינט הסיוע ההומניטרי הוא אקדח טעון שצריך להפנות לרקתם של תושבי הרצועה, ולא כפי שאמור להיות חלק מתוכנית סדורה לסיום המלחמה והשבת החטופים
הטיפול של חברי הקבינט הביטחוני בשאלת הסיוע - דיון של פעם בכמה חודשים והופ לצילום הבא של ילדה רעבה בחאן-יונס שיתפרסם מחר בעיתונות הבינלאומית וידליק עוד קצת את החבר'ה מבית הדין הבינלאומי בהאג - חובבני מאי פעם. שוב מתברר שאקדוחני הימין עובדים בשלוף, מורכב להם מדי להבין שמדיניות אקטיבית שיוזמת היום פתרונות - תשלוט מחר על סדר היום, שהקלה מיידית על שני הצדדים - השקטת הרעבון הפלסטיני והשתקת הלחץ הבינלאומי - היא תוצאה טובה לכולם, שאין שום דבר רע או מסכן חיים בלתת יד להאכלת חסרי ישע מהעבר השני של הגדר. במקום זה הם דוחקים את המשאיות לתחתית סדר היום, מעניקים חסות מלאה לנרטיב של סיוע הומניטרי כמנוף לחץ לשחרור חטופים, ובאופן כללי נותנים לאירוע כולו וייבס של משחקי הרעב.
גם את התקף הזעם של הממונה על המחסן של אספקת רמטכ"לים, רב-נגד סמוטריץ', קשה היה למנוע כנראה. הטנטרום שחטף על הרמטכ"ל החדש במהלך ישיבת הקבינט אינו רק סימפטום לירידת חוסנו הנפשי של השר, הוא גם ביטוי לחוסר ההבנה שלו ביחס למגבלות הכוח של הריבון, והריבון לא שקט, מצלצל בפעמון ששולח את חיילי צה"ל למלצר בבופה של חמאס, מונע מחרדה שמא ייסגר חלון ההזדמנויות המדומיין להתיישבות יהודית בעזה, ומאיים להחליף את הרמטכ"ל באחד שממלא פקודות – סמוטריץ' מספיק בישיבת קבינט אחת, מה שלא הספיק בכל ימי הזוהר שלו כפעיל פוליטי שנחשד ביחסים קרובים מדי עם מכל של 700 ליטר דלק.
מרב בטיטוחבריו לשולחן הקבינט קצת יותר שקטים, אבל לא יותר טובים. גם להם יש מלחמה להתניע, אבל הם פה בעיקר לתייג מדיניות של רק-לא-סיום-המלחמה ולהצביע בעד הצעות של ראש הממשלה לא משנה באיזה נושא. בבואם לדון בפעם המי יודע בבעיית הסיוע ההומניטרי, הם ממשיכים להיראות קצת מופתעים וקצת חסרי אונים אל מול הפלונטר הבינלאומי שיצרו, לדבר על שוד המשאיות כאילו זה אטום שיש לבקע, להתעלם מההזדמנות הטמונה בהתבטאויות האחרונות של אבו-מאזן נגד חמאס ובעד שחרור חטופים, ושוב לדחות את ההחלטה לשבוע הבא. בשבילם הסיוע ההומניטרי הוא אקדח טעון שצריך להפנות לרקתם של תושבי הרצועה, ולא כפי שאמור להיות חלק מתוכנית סדורה לסיום המלחמה והשבת החטופים. כל זמן שיתייחסו להעברת מזון עבור אזרחים עזתים כטקטיקה להצלת חטופים ישראלים, ימשיכו גם אלה וגם אלו לסבול מרעב.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.04.25
