היחס המביש של צמרת השלטון בישראל למותו של האפיפיור פרנציסקוס והחרמת הלווייתו, שהייתה האירוע הבינלאומי החשוב בעולם זה שנים, הם עוד המחשה מייאשת ומקוממת להתנערות שלנו ממשפחת העמים. עוד דוגמה לגסות הרוח הלאומנית-משיחית כלפי כל מה ומי שהוא לא יהודי, לעיוורון המוחלט למה שמתרחש מחוץ לתא השטח הזעיר שלנו ולטמטום דיפלומטי מהמעלה הראשונה.
זה היה האפיפיור שגינה את האנטישמיות ופעל נגדה, רקם קשרים עם חשובי הרבנים בעולם, ביקר ביד ושם ובכותל, נפגש עם משפחות החטופים, וגם גינה בחריפות את מתקפת 7 באוקטובר על ישראל והביע זעזוע עמוק מהטבח. בהמשך, בחוצפתו, העז להביע הזדהות עם סבלם של הפלסטינים ברצועת עזה, ביכה את מותם של יותר מ-50 אלף בני אדם שם, וקרא שוב ושוב להפסיק את המלחמה. בתמורה, כנהוג אצלנו, הואשם באנטישמיות. אמונתו, שלה נתן ביטוי בכל סכסוך בהיסטוריה של כהונתו, שכל בני האדם הם ילדי האלוהים, ולכן הם זכאים לחמלה אוניברסלית ואפילו לשלום, זרה לממשלת ישראל ומעצבנת אותה מאוד. אולי אם היה מתעטף בדגל ישראל וקורא לשטח את עזה עד הניצחון המוחלט, היה מקבל מאיתנו, הסבורים שאנחנו מרכז היקום – מחילה.
תארו לעצמכם שנתניהו לא היה מורה, בפחדנות, למחוק את הודעת התנחומים הישראלית הרשמית שפורסמה בטוויטר (ואחר כך, באותה פחדנות, לפרסם הודעה לקונית באנגלית בלבד). תארו לעצמכם שהיה בא לנחם את הקהילה הנוצרית בישראל. שהיה מואיל להשתתף בהלוויה לצד הרשימה הארוכה של שועי עולם שנכחו בה, נשיאים, מלכים וראשי ממשלות (למודאגים, איטליה של מלוני כבר הבהירה שלא תפעיל את צו ההסגרה נגדו). בעצם, למה שתתארו לעצמכם. איך אפשר לדמיין שיעשה מהלך הגיוני ומתבקש כל כך, אצילי כל כך ומועיל כל כך לישראל ולתדמיתה הצוללת. נערי שוליים חרדים ומופקרים יורקים כל אימת שהם נתקלים בכומר. נתניהו, מטפורית, בחר לעשות כמוהם. זה גול עצמי מפואר, וקריאה משובשת של מקומך (הקטן) על הגלובוס, מול מקומו העצום, המיסטי, של מי שהיה מנהיגם הרוחני האהוב של מיליארד וחצי בני אנוש. התנהלות ילדותית, רגזנית, נקמנית ומזיקה.
אפילו נשיא ארגנטינה, חאבייר מיליי, שכינה את האפיפיור בשמות החיבה "אידיוט", "קומוניסט מחורבן" ו"חתיכת חרא" אחרי שזה ביקר אותו וקרא לצדק ולסיוע לעניים – אפילו הוא בא לחלוק כבוד אחרון לאפיפיור
הנשיא טראמפ ישב בהלוויה שעות, בשמש הקופחת. גם הוא היה יכול לזעום על האפיפיור, שלא פעם תקף בחריפות אותו ואת מדיניות ההגירה שלו, ואף שיגר נגדו, מעל לראשו, מכתב פומבי חריף לארכיבישופים הקתולים בארה"ב. מחל על כבודו גם נשיא אוקראינה זלנסקי, שבא אף שארצו זועמת על קריאתו של האפיפיור להניף דגל לבן מול רוסיה, כדי לשים קץ לאובדן חיי אדם. או הנשיא מקרון שבא אף שארצו חילונית במוצהר מתוקף חוקתה, והשימוש בסמלי דת נאסר במוסדותיה. אפילו נשיא ארגנטינה, חאבייר מיליי, שכינה את האפיפיור בשמות החיבה "אידיוט", "קומוניסט מחורבן" ו"חתיכת חרא" אחרי שזה ביקר אותו וקרא לצדק ולסיוע לעניים – אפילו הוא בא לחלוק כבוד אחרון לאפיפיור.
ומי לא בא? זה שבעיני עצמו הוא מדינאי-על ברמה בינלאומית, והיה צריך להיות שם לפחות כדי לנצל מכרה זהב של הזדמנויות דיפלומטיות. ראו פגישת טראמפ-זלנסקי. זה לא רק הוא. יש גם שמועה שטרם אומתה על כך שאדם בשם גדעון סער מכהן כשר החוץ. איפה הוא ואיפה המערכת המקצועית של משרד החוץ, שדומה כי נמחקה תחתיו? ונשיא המדינה הרצוג? רק רפיסות ופחדנות יכלו למנוע ממנו להגיע להלוויה בוותיקן ולהציל את כבודנו.
הפיאסקו המביך הזה הוא עדות מעציבה למה שאנחנו הופכים להיות: עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. בדלנים, אטומים, חדורים בתחושת צדק אבסולוטי קדוש, ובעיקר לא חכמים.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.04.25
