הפגיעה הקשה שהנחיתה ישראל במהלך המלחמה על אויביה, ובראשם חיזבאללה וחמאס, סימנה גם חזרה למחלוקות הפנימיות החריפות ששיסעו את המדינה לפני 7 באוקטובר ונרגעו מעט בשנה הראשונה למלחמה. לאחר שפחתו האיומים, חשים בכירי הממשל כי ניתן לשוב לריבים של פעם, ואף ליצור מאבקים חדשים, מרים יותר, ובמרכזם ההתנגחות עם ראשי מערכת הביטחון.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של מיכאל מילשטיין:
המזרח התיכון עוקב בעניין ובהשתאות אחרי הדרמות האלה. "העולם הערבי מרותק למה שקורה עכשיו בישראל, במיוחד כשמתגלים תקדימים שלא היו אפילו במשבר הפנימי ששרר לפני 7 באוקטובר. לכולם ברור שהמאבק אינו על המלחמה או החטופים, אלא על זהותה של ישראל, ושלתוצאות המשבר יהיו השלכות דרמטיות, לא רק על הפלסטינים, אלא גם על האזור כולו", מסביר בשיחה הפרשן ודיע עואודה, שכותב ביומון הנפוץ "אל-קודס אל-ערבי" (שבבעלות קטארית).
ערב 7 באוקטובר סברו חברות "מחנה ההתנגדות" בהנהגת איראן שהשסעים בישראל – שתוארו כ"קללת העשור השמיני" – מגלמים הזדמנות היסטורית למימוש חזון הכחדת ישראל. "המשבר עמוק ומשקף את התפוררות הדבק שבזכותו מתקיימת ישראל. הוא יוביל לשפל חריף יותר ממלחמת יום הכיפורים", קבע יחיא סינוואר באפריל 2023, בדיון פנימי שתועד במסמך שצה"ל תפס במלחמה.
שנה וחצי לאחר מכן אויבי ישראל ממשיכים לשאוב סיפוק מהחיכוכים הפנימיים. אם בעבר הדבר דירבן לנקוט יוזמה התקפית, הרי שכיום חיזבאללה וחמאס איבדו חלק גדול מכוחם, ואילו איראן, שחוששת מטראמפ וזרועותיה האסטרטגיות נגדעו (בעיקר עם נפילת משטר אסד), לא יכולה לסייע, בטח לא להנהיג מערכה. במקום זאת, צומחת תקווה שישראל תתמוטט מעצמה, אבל ניכר חשש שלפני שיגיע אותו קץ, נתניהו יגביר את המלחמות הקיימות, ואולי עוד יצית חדשות באזור.
סופיאן אבו–זאידה, המקורב לדחלאן: "אנחנו הערבים אוהבים להגזים ולערבב חלומות. למרות המשבר החריף, הממשלה בישראל עדיין ניצבת מול בלם משפטי והמוסדות יציבים יחסית"
עיקר תשומת הלב נתונה לחיכוך חסר התקדים בין הממשלה לשב"כ. במוקד – ההחלטה על פיטורי רונן בר והגשת התצהירים, אך גם פארסת אלי שרביט, הקלטות ראש החטיבה היהודית, פרשת ההדלפות והחרם של סמוטריץ' על בר. אלה מערערים את הדימוי המיתי כמעט סביב "המוח'אבראת של ישראל", שנתפס כגוף הזוכה לאמון מוחלט מצד ההנהגה, ומוקפד להרחיקו מאור הזרקורים.
"בעולם הערבי רואים בעימות בין נתניהו לבר נכונות חסרת תקדים לשחוט פרות קדושות, ועוד בפומבי, ואומרים כי המאבק משקף ויכוח מהותי בתוך ישראל שיכול להוביל לפילוג עמוק", מסביר עואודה. בטור שפירסם הוא מוסיף: "ביטוי לשסע הפנימי מגולם בקריקטורה שהתפרסמה לפני שבועיים ב'ידיעות אחרונות', ובה מכריז נתניהו: 'אנחנו כפסע ממיטוט שב"כ', כאילו היה חמאס".
החוקר ד"ר מוהנד מוסטפא מוסיף בהקשר הזה: "ההחלטה לפטר את בר מבטאת שאיפה לשינוי המאזן המסורתי בין מוקדי הכוח בישראל וליצירת תרבות פוליטית חדשה שמבוססת על נאמנויות אישיות. רבים בתוך ישראל, כמו למשל נחום ברנע, מזהירים ברצינות כי הדבר עלול להוביל למלחמת אזרחים. סוד הכוח של ישראל עד היום היה היכולת לפתור מחלוקות פנימיות בהסדרה, ואם העיקרון הזה יעורער, ומחנה של 300 אלף איש שעליו מבוססת למעשה ישראל יובס, אז תיתכן התפוררות".
המחאה בנושא החטופים זוכה גם היא לעניין רב, בעיקר מצד הפלסטינים שהנושא משפיע ישירות על חייהם. "הישראלים עצמם מודים שלמלחמה בעזה אין מצפן, ומכתבי המחאה של אנשי המילואים מבטאים זאת היטב. לא הושג אף אחד מיעדיה וכל תכליתה הוא לשרת את יעדיו הפוליטיים של נתניהו, שמתעקש להנחיל תחושת איום קיומי כדי להנציח את הלחימה", מסביר הפובליציסט הפלסטיני מוחמד עיאש. "מחאת צוותי האוויר מטרידה במיוחד את ישראל, משום שלמערך המילואים יש משקל משמעותי בפעילות החיל. בלעדיו, כל התכנונים, לרבות באיראן, ישובשו", מסביר ח'לדון ברגותי, מומחה פלסטיני לישראל.
2 צפייה בגלריה


''בעולם הערבי רואים בעימות בין נתניהו לבר נכונות חסרת תקדים לשחוט פרות קדושות''
(צילום: יאיר שגיא, DEBBIE HILL/REUTERS)
מנגד, יש מי שמצננים את ההתלהבות מהמשבר בישראל. "אנחנו הערבים תמיד אוהבים להגזים בתיאור הדברים, ולערבב חלומות והערכות", אומר ד"ר סופיאן אבו-זאידה, אחד הפרשנים המעמיקים של ישראל בעולם הערבי ובכיר במחנה דחלאן בפתח, ואגב כך, משגר עקיצה פנימית: "למרות המשבר החריף והחשש האותנטי מקריסה פנימית, עדיין הממשלה בישראל ניצבת מול בלם משפטי, ראש הממשלה מואשם בפרשות שחיתות ונדרש להגיע לבית המשפט, והמוסדות יציבים יחסית". הח"כ לשעבר ג'מאל זחאלקה, שעמד בראש בל"ד, מוסיף: "המחאה בישראל גוברת, אבל קואליציית נתניהו והבייס שלו יציבים. מה שיכול לערער אותו אלה רק דברים חיצוניים, כמו השלכות המלחמה בעזה, או שינוי במדיניות ארה"ב ומדינות ערב כלפי ישראל".
עולם הקריקטורות הערבי העשיר ממחיש היטב כיצד נתפס המשבר המחריף בישראל: באחת נראה רונן בר כמריונטה החותכת את החוטים שבהם מושך המפעיל, נתניהו, שנותר המום; באחרת, מנסה נתניהו לבלום, ללא הועיל, את הקיטור הרותח המתפרץ מקומקום שעליו כתוב "הרחוב הישראלי"; ובכאלה המתפרסמות במדיה הפלסטינית נראית דמות ענק של נתניהו, שלא מבחין כלל בהמון גמדי של מוחים הנושאים דרישות לשחרור החטופים, ובמקום זאת ממשיך לדחוף למלחמה.
סוגיה שבה המזה"ת ממעט לעסוק היא הפגיעה ביסודות הדמוקרטיה ובאיזון בין הרשויות. ייתכן שגם בעולם הערבי ובאיראן מבינים שביקורת בנושאים האלה מגוחכת, בהתחשב בכך שהאזור נשלט ברובו על ידי משטרים מדכאים, מה עוד שקשה להסביר את הדקויות הפוליטיות והמשפטיות לקהלים שלא חיים בסדר דמוקרטי. בפרשת רונן בר, למשל, מדווח בהרחבה על המתח בינו לבין נתניהו, לרבות ממצאי תחקיר השירות על מחדל 7 באוקטובר שכלל ביקורת על הדרג המדיני, אך יש נגיעה קלה במידע ולפיו ניתנו הנחיות לעקוב אחר יריבים פוליטיים, דבר שכיח למדי ברוב משטרי האזור.
ערב יום העצמאות ה-77 פיתחה ישראל הרתעה דו-כיוונית. מצד אחד, רוב הגורמים במזה"ת לא רוצים להתעמת עימה, קל וחומר ליזום נגדה תקיפה כמו ב-7 באוקטובר, למרות המכות המתמשכות שהיא מנחיתה עליהם. מצד שני, הזעזועים הפנימיים הכרוניים והתחושה של אובדן כיוון אסטרטגי מפחיתים את הרצון של גורמים חיצוניים להסתמך על ישראל או לפתח עימה קשרים הדוקים. החזרה המהירה לחוליים שמהם סבלה המדינה לפני הטבח מעידה על אי-לימוד מוחלט מהעבר ומבטיחה הישנות אסונות, ייתכן שבעוצמות גדולות יותר. בהקשר זה, כדאי להיזכר בתהייה של העיתונאי הפלסטיני מוחמד הלסה, מראשית 2023 – "האם האלטלנה עומדת לשוב לחופי ת"א?" אמירה שממחישה כי עיני האזור עוקבות כל הזמן אחר הנעשה בישראל, תוך חיפוש אחר סימני חולשה, שלמרבה הצער הולכים ומתרבים.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
פורסם לראשונה: 00:00, 02.05.25