כאשר מדינת ישראל ציינה 75 יצאתי עם חברים לבלות, לחגוג עצמאות. כבר הייתי גדול בשביל הרכיבה על אופניים להופעות השכונתיות בכיכר, שלימים נקראה על שמי כדי לזעוק לחזרתי הביתה.
בשנה שעברה, את יום העצמאות ה-76 ציינתי בשבי חמאס, ציינתי את הגאווה במדינה אשר נוסדה והוקמה כדי שהעם היהודי יהיה בטוח, תחת איומים, בפחד. לא היה לי מה לחגוג. גם היום, כאשר אני בבית, בערב יום העצמאות ה-77 של המדינה שאני כה אוהב, אין לי עדיין מה לחגוג. אני בבית, אבל הלב שלי שם.
אני יכול ללכת, לאכול, לנשום. אני יכול לחבק את אמא, להסתובב עם חברים, לאכול מה שאני רוצה, לאכול מה שהגוף שלי צריך, אבל הלב שלי עדיין לא מאפשר לי לחוש את תחושת העצמאות האמיתית, את תחושת החופש והשליטה בחיי כאשר חבריי עדיין כבולים במנהרות, כאשר כל כך הרבה משפחות עדיין זועקות את זעקת יקיריהן. כאשר אני עדיין זועק עבורם, עבור אלו שאי-אפשר לשמוע, כי רק כך נוכל להחלים.
עומר שם טובצילום: אביגיל עוזילפני 77 שנים מדינת היהודים הוקמה כדי לעזור לעם היהודי להשתקם, אחרי רצח שישה מיליון יהודים באירופה, אחרי הזוועות שחוו יהודי צפון אפריקה ודרום אמריקה. זו הייתה התקומה. כעת זה הזמן לתקומה נוספת. עלינו להתאחד כדי להציל את מי שניתן, כדי למנוע מוות ואובדן נוספים כדי לעשות את מה שהמדינה הזו נוסדה עבורו – לשמור על הלב היהודי פועם ועל העם בטוחים.
הביאה לדפוס: יעל צ'כנובר
פורסם לראשונה: 00:00, 30.04.25
