לפני ימים בודדים התכנסנו, חמישה אנשי אקדמיה ואנשי עסקים סורים ושני ישראלים, בבית פרטי באחת מבירות אירופה. מהצד הישראלי הופתענו לגלות שאפילו הבכירים הסורים לא מצליחים, לפי שעה, לפענח את תפיסת עולמו וכוונותיו של ה"ראיס" (מוחמד אל-ג'ולאני) בכל מה שקשור לישראל.
האם הוא דבק בהצהרתו מלפני שבועיים, שהוא לא מעוניין בבעיות עם מדינות שכנות, ולא ייזום מתקפה צבאית נגד ישראל? האם יש סיכוי אמיתי שסוריה תצטרף להסכמי אברהם? ואחרי שסילק את האיראנים, מה התוכנית כלפינו? רוצה להתחזק בתוך סוריה ולגרור את כנופיות דאעש למעשי טרור או שבאמת פניו לשינוי דרמטי חיובי?
נדהמנו לגלות את מידת בקיאותם של חמשת בני השיח הסורים בנושאים ישראליים הניזונה מערוצי תקשורת ותרגומי העיתונות הישראלית. הם רצו לשמוע עוד ועוד על נתניהו ותפיסותיו הביטחוניות. כל אחד מהם מיהר להודות: "אנחנו באמת לא יודעים לאן פניה של סוריה", ובאותה הנשימה הוסיפו ש"לנשיא שלנו יש כל כך הרבה בעיות, קשה להאמין שהוא מתכוון להוסיף אליהן את ישראל".
חמשת בני השיח הינם "בוגרי" משטר בשאר אסד, בגילי 40-50. המהפך השלטוני נחת עליהם בהפתעה, ולכולם הייתה זאת הפעם הראשונה שהם יושבים מול ישראלים. הם דיברו על המצב הכלכלי הקשה, על מלחמת העדות המסובכת, על המאבקים הפנימיים. וכשאחד מהם קבע ביובש ש"הנשיא החדש עוד לא הצליח להשיג שליטה מלאה אפילו בדמשק", ארבעת האחרים הנהנו. כשאל-ג'ולאני יוצא לרחובות, טבעת הדוקה של מאבטחים מקיפה אותו. את עיקר פעילויותיו המצולמות הוא עורך בארמון. אף אחד לא יכול להבטיח שלא ינסו להתנקש בחייו.
בסוף השבוע הייתה מתקפה ישראלית בסביבת ארמון הנשיאות הסורי. ישראל מבהירה כי היא מגויסת להגן על בני העדה הדרוזית בסוריה בעוד ג'יהאדיסטים סונים, שמתוכם צמח אל-ג'ולאני וחיילי הצבא הסורי החדש תוקפים אותם.
לעת עתה, המתקפה הישראלית נתפסת בסוריה כסימן אזהרה. כמאמץ לחולל כאוס פנימי שעלול להוביל להפלת שלטונו הלא-מקובע של ה"ראיס". עם זאת, השיחות החשאיות בין נציגיו לשליחים הישראלים, צפויות להימשך. יד אחת מזהירה ונלחמת, היד השנייה מנסה לבדוק דופק, לגשש מה הסיכויים להסדר מדיני.
אני מעריכה, שאבי השליט הסורי לא היה יוצא למתקפה פרועה אלמלא מטוסי חיל האוויר היו תוקפים נקודות רגישות בדמשק. אני גם מניחה שהטקסט החריף עבר את אישורו של הנשיא עצמו
ראשי העדה הדרוזית בסוריה הביעו בסוף השבוע הסכמה בעל פה להתפרק מהנשק הכבד. ספק גדול אם ההסכמה הזאת תצא אל הפועל. בהקשר זה, חשוב לשים לב לפוסט החריף נגד "מדינת האויב הציוני" שפרסם ד"ר חוסיין א-שרע, אביו הפעיל של הנשיא הסורי החדש.
סמדר פרי צילום: יריב כץהישות, הוא כותב על מדינת ישראל, יוצאת להגנת הדרוזים בסוריה במתקפה אופורטוניסטית, כאילו מדינת סוריה החדשה מתכוונת לשתוק. אלה מתקפות ציוניות גסות, כאילו אנחנו לא אחראים לאזרחי המדינה. אני מעריכה, שאבי השליט הסורי לא היה יוצא למתקפה פרועה אלמלא מטוסי חיל האוויר היו תוקפים נקודות רגישות בדמשק. אני גם מניחה שהטקסט החריף עבר את אישורו של הנשיא עצמו.
חמשת בני שיחנו נפרדים מאיתנו ביוזמתם, מי היה מאמין, בחיבוק. אנחנו חוזרים לתל אביב, הם לדמשק, אולי הקשר בינינו יימשך.
