החלטת החות'ים להפסיק את תקיפות האוניות לאחר המבצע הצבאי שארה״ב ניהלה נגדם נתפסת כהוכחה שרק כוח מנצח. לכאורה, זו עובדה: ארה"ב פגעה בהם ללא רחמים עד שהם העדיפו לחדול. למעשה, זו זווית ראייה צרה. שכן ההסכם הבלתי חתום מוכיח שלעיתים צריך לנקוט כוח, אבל בתבונה, ולצד דיפלומטיה. שכן זה לא שהחות׳ים נכנעו, גם ארה״ב בחרה לחדול להתקיף, ואפילו ויתרה על הדרישה שהפסקת האש תכלול את הירי לישראל. מה גם שסביר להניח, והדברים ייחשפו בקרוב, שההסדר עם החות׳ים קשור להסכם הנרקם עם איראן. כלומר, יש כאן מהלכים דיפלומטיים וויתורים הדדיים - שאומנם באו לאחר שימוש בכוח. אבל הוא לבדו אינו מספיק.
הלקח ממה שקרה בין ארה"ב לחות'ים הוא בדיוק מה שישראל לא עושה בעזה. במקום להודיע שמבחינה צבאית חמאס הובס ולנצל את הפגיעה העצומה בארגון הטרור לטובת הסדר פוליטי בעזה שגם ישיב את החטופים - ישראל מתעקשת להכריע בכוח נוסף, עד הסוף, ובכך היא רק מזמינה צרות שיתפתחו: כמו הירי שכבר ספגנו מתימן ויחמיר, פגיעה בחטופים ועוד חיילים שייהרגו למרבה הצער. למעשה, ההחלטה על מבצע גדול נוסף בעזה כה מופרכת, עד שקשה שלא לחשוד שמדובר בתרגיל במסגרת המשא ומתן על תנאי סיום המלחמה. שכן מה עוד ניתן לעשות בעזה שלא עשינו בשנה וחצי האחרונות? ואם יש משהו, מדוע הוא לא נעשה עד עתה?
הטיעון שצה"ל יקפיד לא להיכנס לאזורים בהם שוהים חטופים מוזר: אם מראש ברור שלא ניכנס לאזורים בהם נמצאים חטופים, סביר שגם מפקדי חמאס שנותרו בחיים יסתתרו שם. ובכלל, אם כה חשוב לשמור על החטופים בחיים, כלומר אם מניחים שבסוף תהיה עסקה לשחרורם - מדוע לא עכשיו? היגיון מופרך
גם הטיעון שצה"ל יקפיד לא להיכנס לאזורים בהם שוהים חטופים מוזר: אם מראש ברור שלא ניכנס לאזורים בהם נמצאים חטופים, סביר שגם מפקדי חמאס שנותרו בחיים יסתתרו שם. ובכלל, אם כה חשוב לשמור על החטופים בחיים, כלומר אם מניחים שבסוף תהיה עסקה לשחרורם - מדוע לא עכשיו? היגיון מופרך.
להתנחל או לא?
ולכן ההסבר היחידי למבצע גדול ונוסף בעזה הוא שמטרתו לכבוש כדי, אולי, להתנחל שם מחדש בעתיד. ואם זו המטרה, טוב שמדיניות הממשלה נחשפת. עד עכשיו השיח סביב עזה נגע לסוגיות הביטחון והחטופים. אך אם הסיבה האמיתית להמשך המלחמה היא כיבוש הרצועה - אפשר להחזיר את המערכת הפוליטית והשיח הציבורי למקום אמיתי יותר: לשאלת עתיד השטחים והסדר מול הפלסטינים. הסוגיה הזו נדחקה לשולי הדיון מאז 7 באוקטובר, לטובת דיון על ביטחון וקונספציה. ואכן, כולנו מסכימים שהקונספציה הביטחונית מול חמאס קרסה. אבל מאחורי הקונספציה, הייתה טמונה השקפת עולם פוליטית. וההשקפה הזו גרסה שנוכל לחיות בביטחון במזרח התיכון גם בלי לפתור את הסכסוך. נתניהו אף התגאה בספרו ש"הסכמי אברהם" הוכיחו שהטענה שכדי להשתלב במזרח התיכון ישראל צריכה פיוס עם הפלסטינים הוזמה. האמת הפוכה: מה שקרס באוקטובר זו התפיסה שניתן לדלג על הסדר עם הפלסטינים - הקונספציה הביטחונית שהתנפצה היא רק נגזרת שלה.
אבי שילוןכשהממשלה חושפת את עמדותיה לגבי כיבוש עזה היא בעצם מודיעה שהיא דבקה בהשקפת העולם שאינה מאמינה בשום פיוס עתידי עם הפלסטינים, וגם אינה רואה בו צורך. מול העמדה הזו צריכה לקום אלטרנטיבה אמיצה שתאמר לציבור שגם אם בטווח הקרוב שלום אינו ריאלי, ויש להתמקד בביטחון, המטרה העתידית היא עדיין פשרה בשטחים תמורת שלום. לא רק מפני שרק הסכמים מביאים ביטחון – ולכן השאיפה להסדר אינה שאלה של שמאל או ימין - אלא גם משיקולי מוסר, וגם תועלת, בכל הנוגע ליחסינו ותדמיתנו בעולם.
