חברים, זו לא עזה - זו "התוחמת הצפונית". מעכשיו, לא אומרים "מיישבים את עזה", אומרים שמיישבים את התוחמת הצפונית - האזור מצפון לעיר עזה, שבו פעם היו שלוש התנחלויות שפונו בהתנתקות. מחזירים עטרה ליושנה ומחדשים מושגים. עוקפים את הקונוטציות המעיקות, בוחרים במונחים מנחמים, קצת צבאיים, קצת עבריים. לפחות בשלב הראשון.
בהתחלה חשבתי, אולי לבורותי, שזו רק דניאלה וייס. חשבתי שראשת, מייסדת ומובילת תנועת "נחלה" - הפועלת “להתיישבות בכל מרחבי ארץ ישראל” - היא היחידה שמבהירה כבר חודשים ארוכים, שהנה-הנה, עוד רגע קט ו-800 משפחות מיישבות את עזה, מוריקות את עזה, בונים שדי חמד בלב ההריסות.
אז לדניאלה וייס יש אג'נדה, ולאג'נדה יש הסבר, והתיישבות, לדבריה, זו לא תיאוריה, זה גם מעשה. והיא מאמינה באמונה שלמה שאולי לא צריך ללכת אל הסכנה, אבל ברור שאסור לברוח ממנה - והתוחמת הצפונית היא בהחלט מקום שבו ימומש הרעיון. בהתחלה. אחר כך אלוהים גדול.
אבל מתברר שהיא לא צועדת לבד וגם לא תצעד לבד. יחד איתה הולך גם יושב ראש המחנה הממלכתי בני גנץ, ממנהיגי גוש המרכז-שמאל, שמתברר שכבר שנים, על פי עדותו, הוא חושב ש"ההתנתקות הייתה מהלך עם המון בעיות".
הטעות הגדולה ביותר לטעמו הייתה “פינוי התוחמת הצפונית, דוגית, ניסנית ואלי סיני". והנה שבה אלינו התוחמת הצפונית גם מפיו של שר בכיר לשעבר ורמטכ"ל בדימוס - מהדלת הראשית: "היה צריך להישאר שם. גם כדי להודיע לעולם שקווי 67' אינם רלוונטיים". הוא אף הבהיר ש"זו עמדתי שנים ארוכות".
וכל הדברים היפים האלה, עם התוחמת הצפונית שעוד רגע אנו שבים אליה, נאמרו אתמול בוועידת ההתיישבות של מקור ראשון ושל היישוב עפרה שחוגג איזה יום הולדת. זה כמובן, בלי שום קשר לעובדה שהמפלגה שבראשה גנץ עומד ירדה בסקרים בחצי השנה האחרונה.
מערכה ישנה - עם שם חדש
וכל זה קורה כשישראל יוצאת למערכה ישנה עם שם חדש - מרכבות גדעון. אגב, איך זה שלא קראו לה מרכבות שמשון? זה שאמר "כאשר עשו לי, כן עשיתי להם"? המרכבות האלה, על כל פנים, יפעלו בשלושה שלבים, על פי הדברים שפירסם כאן השבוע רון בן ישי. קודם הכנות וגיוסים, אחר כך אש עצימה והנעת האוכלוסייה ובשלב השלישי כיבוש ושהייה ארוכה, שהיא התוספת של המרכבות לחרבות. זו שהייה ארוכה שבה על פי התוכנית, יכרסמו במחבלים שעדיין נשארו. שבמהלכה, על פי וייס וככל הנראה גם על פי גנץ, תיכנס התוחמת הצפונית לביצוע. אם כל זה אכן יקרה.
ועל כך אפשר לומר שמה שנתפס כבלתי אפשרי במערכה הראשונה, כטעות חמורה במערכה השנייה, כהזוי בשלישית, כלא-בלתי-אפשרי ברביעית, עלול להתברר כאפשרות לגמרי לא מופרכת במערכה החמישית, או השישית (תלוי כמה זמן זה עוד ייקח). ובמערכה שלאחר מכן, הוא כבר ייתפס כדבר הנכון שיש לעשותו. על הדרך, יגויסו עוד ועוד עשרות אלפי אנשי מילואים, שעם שוך הקרבות יוסטו למשימות ביטחון שוטף ויאבטחו את ההתנחלויות שתקומנה, יפטרלו לאורך הצירים, ועל הדרך ישראל תמצא את עצמה עסוקה במתן פתרונות למערכת הביוב העזתית.
אריאלה רינגל הופמןללא קרדיטוכל זה קורה כשבמנהרות חמאס מוחזקים עדיין 59 חטופים, כשהמשפחות אינן יודעות מה הם המספרים העדכניים של החיים ושל המתים, כשהן חשופות למידע שרעייתו של ראש הממשלה מנפיקה ללא סמכות וללא אחריות. היא וטראמפ. כל זה קורה כשמספר ההרוגים במערכה - שעדיין לא נכנסה לשלב העצים שלה - ממשיך לעלות, ומאות אלפי בני משפחה לא יודעים את נפשם מאימת הדפיקה בדלת. כל זה קורה בשעה שמכונת הרעל כבר עובדת שעות נוספות נגד הרמטכ"ל, אייל זמיר, שהודיע על ההחלטה לשלוח צווי גיוס לכל צעיר שהגיע לגיל. זאת, כשהוא פועל על פי חוק - חוק שאותו מנסים מקבלי ההחלטות, האחראים על שליחת הבנים למרכבות, למסמס.
