אי שם, מעבר להרי החושך, דרום לבנון של שלהי שנות ה-80. צה"ל ממשיך להתבסס ברצועת הביטחון ומעת לעת מגיח כדי להכות בחיזבאללה בעומק. מבצע חוק וסדר (מאי 1988) בבקאע הלבנוני נערך, בין היתר, כפעולת גמול בגין מותו של מג"ד בחטיבת גבעתי, סא"ל שמוליק אדיב ז"ל.
חטיבת הצנחנים בפיקוד אל"ם שאול מופז פשטה על הכפר מיידון וחתרה למגע, ששיאו בחיסול יותר מ-50 מחבלי חיזבאללה. בתולדות ימי צה"ל בלבנון, זהו אחד הקרבות האפקטיביים ביותר. 30 ק"מ צפונית לקרבות התחוללה דרמה גדולה, שלימים הפכה לאחת התעלומות הגדולות בתולדות המודיעין הישראלי.
בין אותם 50 הרוגי חיזבאללה בקרב היו עשרות בני הכפר השיעי העוין לישראל, א-נבי שית. באותם ימים, הנווט הנעדר רון ארד מוחזק באותו הכפר בידי אנשיו של מוסטפא דיראני, ראש ארגון טרור קיקיוני לבנוני המזוהה עם איראן בשם "ההתנגדות המאמינה". רבים מאנשי הכפר, שמקצתם היו מודעים להחזקתו של רון בקרבת מקום, שבו אליו טעונים וחמי מזג יותר מתמיד, עם היוודע הבשורות הקשות ממיידון.
מערכת הביטחון של אותם הימים לא ידעה לחבר בין האירועים נוכח פערי מידע אקוטיים ביחס למקום הימצאו של רון. התובנות ביחס למתרחש באותו לילה מר ונמהר שבו נעלם רון מהבית הכפרי שבו הוחזק הובנו בישראל שנים לאחר מכן, בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. סביר להניח כי אם שר הביטחון דאז רבין היה מקבל אינדיקציה כי הנווט מוחזק בקרבת מקום – לא היה מאשר את המבצע. אך כחלק מהממד הטרגי בפרשה, הלילה ההוא במיידון העצים את סימני השאלה הרבים ביחס לתעלומה. מאז, ועד היום.
אמירת הרמטכ"ל זמיר, ערב היציאה למבצע מרכבות גדעון כי אין יכולת לערוב לביטחונם של החטופים בהינתן תמרון צבאי מחודש ברצועת עזה, שבה ומחדדת עד כמה המצב נפיץ
במעבר חד, אך כה מטריד, לימינו אנו: אמירת הרמטכ"ל זמיר, ערב היציאה למבצע מרכבות גדעון כי אין יכולת לערוב לביטחונם של החטופים בהינתן תמרון צבאי מחודש ברצועת עזה, שבה ומחדדת עד כמה המצב נפיץ. אומנם המצב כיום טוב לאין ערוך בהשוואה לבקאע הלבנוני של שנות ה-80: צה"ל אוחז במידע על החטופים ומודע לסכנות הנשקפות להם. עם זאת, במלחמה כמו במלחמה: עקרון אי-הוודאות בשדה הקרב הוא משתנה מתעתע קבוע שיכול גם להלום בחטופים ולפגוע בהם באופן הסותר את אחת משתי מטרות המלחמה המרכזיות.
ניכר כי הדרג המדיני סומך ידיו על גורמי המודיעין האוחזים בתמונת המצב, כפי שמשתקף מהנינוחות הצורמת שבה עדכן רה"מ נתניהו את הציבור (ובאופן תגובתי כהרגלו, לנוכח אמירתו של הנשיא טראמפ בנושא) כי יש סימני שאלה ביחס לגורלם של שלושה מתוך 24 החטופים החיים – משל עסקנו במדע מדויק ולא בחיי אדם.
ממצאי תחקיר "7 ימים" מסוף השבוע מעידים יותר מכול כי סינדרום מיידון ולקחי תעלומת רון ארד טרם הוטמעו: בשל שיקוליה הזרים, הממשלה מסרבת להפנים כי אין תעודת ביטוח שיכולה לערוב לשלומם של החטופים החיים
ממצאי תחקיר "7 ימים" מסוף השבוע מעידים יותר מכול כי סינדרום מיידון ולקחי תעלומת רון ארד טרם הוטמעו: בשל שיקוליה הזרים, הממשלה מסרבת להפנים כי אין תעודת ביטוח שיכולה לערוב לשלומם של החטופים החיים (ואף לא למקום החזקתם של אלו שאינם בין החיים). יש לקחת בחשבון אפשרות לשחיקה של מנגנוני הטרור האוחזים בחטופים, כתוצאה מפעילות צה"ל בשטח – על כל המשתמע מכך.
שעון החול האוזל בריאותיהם של החטופים, הדיווחים הקשים של שורדי השבי האמיצים והרוח הציונית הנעדרת מן המנהיגות בת ימינו: כל אלה ואחרים מחייבים להשיב את כל החטופים כולם – ויפה שעה אחת קודם.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.05.25
