"נודע למשטרה על ביצוע עבירה, בין אם על-פי תלונה ואם בכל דרך אחרת - תפתח בחקירה", כך לשון החוק במדינת הישראל, שמן הסתם התקבל כדין בבית המחוקקים, שהוא כידוע קודש הקודשים ואין להתערב בו אם אתה ״פקיד״, יועץ משפטי או הכי גרוע - שופט עליון.
ובכן, ריאיון הרדיו שהעניק שר המשפטים לאחרונה, ובו התלונן על האופן שבו יעקב ברדוגו "דרש ממני דרישות אישיות שאף אדם הגון לא היה מסכים לקבל", בהחלט עונה על ההגדרות של "נודע למשטרה על ביצוע עבירה… בכל דרך אחרת". גם דברי החיזוק של שר התרבות ושר התקשורת העלו חשד סביר למדי להתנהגות פלילית לכאורה, מה שרק הדגיש את החובה להבין מה לעזאזל הולך בין איש עסקים, מקורב לראש הממשלה וכמובן ״פרשן״ בעל קהל צופים ומאזינים רב, לבין נבחרי ציבור עתירי השפעה שנשבעו אמונים למדינת ישראל ולחוקיה. למעשה, לא לפתוח בחקירה לאחר דברים כאלה זה התנהלות לא פחות מפוקפקת מזאת שתוארה על-ידי יריב לוין, מיקי זוהר ושלמה קרעי.
לכן, על פניו, פתיחת החקירה הייתה אמורה להיות יום חג עבור שרים הטוענים כי הם מהולכים אימים ונתונים למעשים העולים לכדי סחיטה לכאורה. נניח שלא עלה בדעתם להתלונן במשטרה, מסיבה כזאת או בעיקר אחרת; אבל מרגע שיצאו הדברים לחלל האוויר, עליהם לעשות הכול כדי שמערכות האכיפה יקבלו את התמונה הבהירה ביותר, בשביל להכריע אם אכן החשד מגיע לכדי פלילים ומשם לכתב אישום, ואם לאו. זאת המחויבות הכי בסיסית של נבחרי ציבור: להבהיר שהתנהלות מושחתת נושאת עימה מחיר כבד ולא משתלם.
האם אין אפשרות שהם מפעילים לחץ פומבי על ברדוגו, כדי שיואיל לפנק אותם באמצעות לשונו המיומנת? עם כל הכבוד, הם אלה שבחרו לשלוף נצרה ולזרוק רימון: להגיד שהם לא מעוניינים בפיצוץ זאת לא ממש אופציה
כמובן שהמציאות הפוכה: בעיני שלושת הטנורים, שמייצגים נאמנה את התפיסה הליכודית העדכנית, עדיפים ייסורי ברדוגו על מכאובי מערכת האכיפה. ההודעות שלהם, שלא ישתפו פעולה עם החקירה, מלמדות על חשש מסיכון פוליטי ולא בגלל העימות עם ברדוגו: הרי חלילה שנאמני המלחמה ב"דיפ סטייט" יעניקו לגיטימציה לעצם הרעיון של המלחמה בשחיתות באמצעות מערכת האכיפה. מבחינתם, כידוע, רק שטינקרים מדברים בחדר החקירות.
עינב שיףאם כך, יש לתהות, מדוע צריך לקחת כמובן מאליו שברדוגו הוא הסוחט לכאורה ולא להפך? אם שרים מוכנים להצהיר בפומבי שהם נמצאים תחת לחצים דרמטיים, כדי לבצע מעשים ש"אף אדם הגון לא היה מסכים לקבל" פן יבולע להם, האינטרס המובהק שלהם ושל הציבור אותו הם מייצגים הוא שהנושא יתברר עד תום. אם הם מסרבים, מה שגם לא בדיוק מתיישב עם שבועת האמונים שלהם, האם אין אפשרות שהם מפעילים לחץ פומבי על ברדוגו, כדי שיואיל לפנק אותם באמצעות לשונו המיומנת? עם כל הכבוד, הם אלה שבחרו לשלוף נצרה ולזרוק רימון: להגיד שהם לא מעוניינים בפיצוץ זאת לא ממש אופציה.
מצד שני, אולי כך צריך להתייחס לסיפור הרקוב הזה: לא שרים מסכנים מול ברדוגו חסר המעצורים, אלא סכסוך עבריינים בגרסה נטולת מטענים מתחת לרכב. הבעיה היא שמערכת האכיפה די נחלשה במאבק נגד משפחות פשע: ספק אם התוצאה תהיה אחרת כשמדובר בארגון פוליטי שאימץ את הקוזה-נוסטרה.
