על הקיר במחלקת השבויים והנעדרים (שו"ן) של אגף המודיעין בצה"ל תלויות תמונותיהם של נעדרי צה"ל. הן מביטות אלינו, העוסקים במלאכה, לאורך עשרות שנים, במבט עגמומי, מסתורי משהו. תמונות שחור-לבן עם צלליות בוהקות – כמו היו קוראים לעזרה, אך לא יכולים להשמיע את זעקתם. אילמים במדים, מעבר לקווי אויב.
הבשורה שמילאה את לב כולנו בהתרגשות רבתי עם השבת שרידיו של רס"ל צבי פלדמן, לוחם השריון הנעדר מקרב סולטן יעקוב כבר 43 שנים, היא צל"ש ואות של מופת וכבוד לצה"ל ולקהילת המודיעין הישראלית – ובפרט לעוסקים במלאכה. לאורך השנים, עשרות בודדות של אנשי מודיעין חדורי מוטיבציה, תחושת שליחות עמוקה ולחלוחית תמידית בנפש, ולפרקים גם על הלחי – עסקו במשימת השו"ן. רבים מהם לא זכו להגיע במהלך שירותם לרגע הנכסף הזה. אך הרגע הזה הוא גם שלהם. המסע לאיתור נעדרי צה"ל הוא מרוץ שליחים סיזיפי בין-דורי בן עשרות שנים בהובלתם של אמ"ן, השב"כ והמוסד. זהו מסע ארוך מאין כמותו, מתסכל, רווי באתגרים ולא אחת באי-הצלחות, המחייב עבודת צוות, הכרה של האחד ביתרונו של האחר, ויכולת לשים בצד גם מאבקי אגו בין-ארגוניים ואישיים (אתגר תרבותי מורכב וארוך שנים בקהילת המודיעין). כל זאת, לצד מקצוענות מודיעינית מן המעלה הראשונה, הכוללת את המיטב שבשילוב דיסציפלינות מודיעיניות והתחדשויות טכנולוגיות: מודיעין אנושי וסיגינט, יכולות חוזי, שותפים מעבר לים, תשתיות בשטח, לוחמים כחול-לבן ומרכיבים נוספים – שהשתיקה יפה להם.
כל מעשה של איתור נעדר, ודאי באירוע מורכב דוגמת איתורו של צבי פלדמן ז"ל – הוא מלאכת מחשבת של ניהול, מקצוענות וצניעות. והינה, רגע מזוקק של הצלחה מוביל להתרת הספק ארוך השנים של משפחה דואבת ויקרה כמו משפחת פלדמן האצילית – והציבור נחשף במעט לעשייה הדרמטית מאחורי הקלעים, אש התמיד במרוץ הקשה במעלה ההר לבירור גורלם של השבויים והנעדרים ולהשבתם ארצה, מי לחיים ומי לקבר ישראל.
אבי כאלוצילום: אלוני מורבמבט מול אתגרי השעה, איתורו של פלדמן ראוי כי יפיח תקווה מחודשת במשפחות החטופים המוחזקים בידי חמאס. רוח השליחות, היהדות והציונות, כמו אתוס הלוחם ורוח צה"ל הקוראים להשבת הלוחמים והאזרחים מאותו יום מר ונמהר – עודה כאן, איתנה ויציבה. ומעבר לכך, גם בקהילת המודיעין, בפרט אחר הכישלון הנורא של 7 באוקטובר, ניתן ללמוד מהעשייה רבת השנים בתחום השו"ן: הכרת האויב ותרבותו, צניעות, רציפות והעברת שרביט וידע באופן מסודר בין בעלי תפקיד וארגונים, שילוביות, וההכרה כי לעולם, אבל לעולם, מחכות לנו הפתעות שלא צפינו אותן. אלו הם היסודות הכי עמוקים של מקצוע האיתור של נעדרי צה"ל.
לחבריי ושותפיי לקבוצה מצומצמת אך מצוינת של אנשי צללים חדורי מוטיבציה, שליחות ומקצועיות – זוהי סגירת מעגל מרגשת. עבור הצוות שעסק ועוסק במשימה להשבת נעדרי קרב סולטן יעקוב – משימה שעדיין לא הושלמה, מסע שעוד נותר פתוח לאיתורו והשבתו של רס"ל יהודה כץ משדה הקרב, במהרה בימינו. תם, ולחלוטין לא נשלם.
לך דומייה תהילה.
ושבו בנים לגבולם.
הכותב היה בעבר ראש מחלקת שבויים ונעדרים באמ"ן
