נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הוא נוכל. לא פנטזיונר; לא מעגל פינות - נוכל. הוא לא שונה בהרבה מהגברים שכתבת ערוץ 12 אדוה דדון רצה אחריהם בצעקות, היי, למה לא החזרת את הכסף. ערב ביקור העסקים שלו במזרח התיכון הוא הודיע שהכניע את החות’ים: הם לא יפגעו יותר בכלי שיט אמריקניים ובתמורה אמריקה לא תפציץ אותם יותר. ניצחון גדול.
להלן הנתונים שסיפק לי באדיבותו ChatGPT: צי הסוחר שמפליג באוקיינוסים, כולל מכליות, אוניות למכולות, לכלי רכב, למטען בתפזורת ולמטען כללי מגיע ליותר מ-50 אלף אוניות. מתוכן 200-180 אוניות מפליגות תחת דגל ארצות הברית. לא טעיתם בקריאה: בין 180 ל-200 מתוך 50 אלף.
שאלתי כמה אוניות עוברות בים סוף בשנה נורמלית, נטולת חות’ים. התשובה הייתה 22-20 אלף. כמה מהן אמריקניות, הוספתי ושאלתי. התשובה הייתה שאין נתונים מדויקים, אבל ההערכה היא שהמספר נע בין 50 ל-100 בשנה, אוניות מסחריות ואוניות ממשלתיות. קראתם נכון: 22 אלף נגד 100.
למספרים האלה יש להוסיף אוניות אמריקניות שמפליגות בהתחזות: מאגרי המידע באינטרנט לא יודעים לעקוב אחריהן בשלב זה, אבל התמונה הכללית די ברורה: טראמפ התפאר בפתרון בעיה שאיננה קיימת וברח מהתמודדות עם בעיה אמיתית. גם לאחר ההסכם עם החות’ים הסחר הימי בין אסיה לאירופה ימשיך להתנהל בדרך הארוכה והיקרה, מסביב לאפריקה: זה לא רק בטוח יותר, זה גם משתלם לבעלי האוניות. מי משלם את המחיר? מצרים, שתעלת סואץ היא מקור הכנסה חשוב שלה, נמל אילת, שאיבד את מעמדו, ואנחנו, הצרכנים.
במאי 2018, בתחילת הקדנציה הראשונה של טראמפ, הוא החליט להעביר את שגרירות ארצות הברית מתל אביב לירושלים. החלטה מבורכת, נכונה, ומחווה לתורם גדול למערכת הבחירות שלו. טראמפ הכריז שהעברת השגרירות הייתה עסקה במחיר מציאה: אמרו לו שזה יעלה מיליארד דולר אבל השגריר שלו, דייוויד פרידמן, סגר עניין ב-250 אלף דולר בלבד.
למעשה העבירו לירושלים רק שלט - עניין חשוב כשלעצמו, אבל חף ממשמעות נדל"נית. השגרירות ממשיכה לעבוד מתל אביב עד היום, תחת השלט "שלוחת תל אביב". מעל בניין הקונסוליה בירושלים הכשירו לשכה, מסדרון עם כמה חדרים, וקבעו שלט: שגרירות ארצות הברית. המחיר לא היה 250 אלף דולר אלא 21.5 מיליון דולר, יחד עם הוצאות ביטחון, אבל בעידן טראמפ אין חשיבות לפרטים.
זה הזמן להתפכח. טראמפ הוא בעיה שתלווה אותנו בשלוש וחצי השנים הבאות, ואולי מעבר להן. ישראל תלויה ברצונו הטוב, בשקריו, בגחמותיו. היא לא יכולה להרשות לעצמה להיות מחוץ למשחק
טראמפ מגיע היום למזרח התיכון, למה שמכונה בפי אנשיו "נסיעת עסקים". בראייה פחות מפרגנת זאת נסיעת שוחד: הסעודים, האמירותים והקטארים הכינו מראש את הארנקים. קדמו לנסיעת הנשיא עסקאות שחתמו איתם דונלד טראמפ ג'וניור, הבן, וג'ארד קושנר, החתן. כל אחד מהם קיבל כמה מיליארדי דולרים לשחק בהם. טראמפ יקבל גם ג'מבו, מתנת אהבה מהקטארים. בעולם העסקים נוהגים לכנות את התשלומים האלה דמי רצינות.
טראמפ יחתום על עסקאות שאמורות להגיע, בטווח של עשר שנים, לכשני טריליון דולר. זהו סכום שאפילו לאילון מאסק קשה לדמיין אותו. הוא יכול לשנות את הכלכלה האמריקנית ודרכה את הפוליטיקה. נסיכי הנפט יקבלו בתמורה ערובה אמריקנית לביטחונם, אפשרות לרכוש נשק מתקדם והשפעה פוליטית באמריקה שלא ניתנה עד היום לשום מדינה זרה. אנחנו יודעים היום מה עשה הכסף הקטארי לאוניברסיטאות העילית באמריקה, איך אִפְשֵׁר להכניס לקמפוסים מרצים ונרטיבים נוחים לקטאר ואיך הכול התפוצץ ב-7 באוקטובר. כסף זר קונה השפעה - גם בלשכת ראש הממשלה בירושלים, גם בוושינגטון. בעיני טראמפ, כסף הוא חזות הכול.
נתניהו שם את כל הביצים בסל אחד
נתניהו שם את כל הביצים של ישראל בסל של טראמפ: זה היה משגה שתוצאותיו ידועות מראש. בדרך הוא איבד לתמיד את המפלגה הדמוקרטית והיהודים הליברלים שלה: חלקם מתעבים את נתניהו יותר משהם מתעבים את טראמפ. הוא תקוע עם הבחירה שלו: אין לו לאן לחזור.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיזה הזמן להתפכח. טראמפ הוא בעיה שתלווה אותנו בשלוש וחצי השנים הבאות, ואולי מעבר להן. ישראל תלויה ברצונו הטוב, בשקריו, בגחמותיו. היא לא יכולה להרשות לעצמה להיות מחוץ למשחק - לא מול הגרעין האיראני, ולא מול חטופים שאיננו יודעים להחזיר ומלחמה שאיננו יודעים לסיים.
בפרפרזה על האמירה שחרדים אוהבים להדביק על פגוש המכונית שלהם, אין לנו על מי להישען אלא על נשיא אמריקני נכלולי, נרקיסיסטי, בלתי צפוי, חסר עכבות. נותר מקום אחד ברכבת: לנוכל שלנו אין ברירה אלא לעלות לקרון.
