חזון הוא תמונה שאפתנית הנטועה בעתיד, מצפן שלאורו יש לצעוד. חזון הוא כל מה שדוח מבקר המדינה, שפורסם לפני מספר ימים, מצא שחסר לנו. כשהביקורת היבשה – נתונים, עובדות, דיאגראמות – מתקשה להיות מולאמת לצורכי שיח זהויות יצרי ומאשים, קל לראות שמדובר בתחזוקת בית נפשעת וקל להבין שהיעדרו של חזון לא מתנקז רק לשאלת "היום שאחרי" או לשאלה "מרכבות גדעון על שום מה ולמה", אלא ניכר בכל משרד ובכל עניין שבתחום אחריותה של הממשלה.
הדוח מצביע למשל על כישלון מזהיר בהתמודדות עם נזקי האקלים: לא גובשה תוכנית לאומית מעודכנת, לא נקבעו לוחות זמנים ולא הוקצו תקציבים ייעודיים. בין הגופים הרלוונטיים שוררת אי-בהירות תפקודית, ללא מנגנון מתכלל או בקרה אפקטיבית. ישראל אינה עומדת ביעדי פיתוח בר-קיימא שעליהם התחייבה באו"ם, ורבים מהיעדים כלל אינם מוכרים למבצעי המדיניות בשטח. תשתיות למניעת שריפות (להלן האסון האחרון), שיטפונות ונזקי חום אינן מתוקצבות והמעבר לאנרגיה מתחדשת תקוע. המציאות הסביבתית משתנה במהירות והממשלה מסרבת להביט נכוחה. ויש עוד:
קריסת מערך בריאות הנפש היא תוצאה של הפקרה ידועה מראש; "מִנְהֶלֶת התקומה" לא ניהלה; מידע על אזרחים שמחזיקים גופים ממשלתיים נמצא חשוף לסיכוני פריצה; מתחמים עם חומרים מסוכנים טרם פונו ואסון המוני הוא רק עניין של זמן; הביטחון התזונתי של מדינת ישראל מופקר כבר שנים ולא גובשה כל תוכנית לאומית לחיזוקו; קרן הפיצויים של רשות המיסים וקרנות ההון שהוקמו לסיוע לעסקים קטנים ובינוניים פעלו באיטיות, ללא נהלים או בקרה אפקטיבית וחולקו באופן לא שוויוני. כל אלה ועוד אינם תקלות נקודתיות, אלא דפוס עקבי: הכתובת על הקיר ואין קורא.
כשפוליטיקאים בוחרים לנקוט רק פעולות שמספקות להם יתרונות הישרדותיים – שיטת הרמזורים של מירי רגב או שיטת הפטורים של סמוטריץ' – על חשבון השקעות עתידיות שלא הם יקצרו אותן, נפגעות יציבותה ואיכותה של המערכת
בספרם "איך דמוקרטיות מתות", מצביעים המדענים הפוליטיים סטיבן לויצקי ודניאל זיבלַט, על תופעה פוליטית שבה רווחים מיידיים מחליפים מחויבות לערכים דמוקרטיים ארוכי טווח. כאשר פוליטיקאים בוחרים לנקוט רק פעולות שמספקות להם יתרונות הישרדותיים – שיטת הרמזורים של מירי רגב או שיטת הפטורים של סמוטריץ' – על חשבון השקעות עתידיות שלא הם יקצרו אותן, נפגעת איכות המדיניות ונפגעות יציבותה ואיכותה של המערכת. ניכר שבמשך שנות שלטונו הארוכות של נתניהו, החשש לאבד לייקים, הפך את החזון לעניין לא כדאי ואף למסוכן פוליטית.
התחושה המתגבשת מתוך עיון בדוח ומתוך המציאות היומיומית היא שהמדינה מתנהלת בתחומים הנוגעים לחיי האזרחים – בריאות, סביבה, תחבורה, חינוך, ביטחון אישי וכלכלי – ללא שום רצון או חזון. התוכנית היחידה שמתארגנת ביעילות ובדקדקנות ראויה לשבח היא התוכנית לחיזוק השליטה של הממשלה באזרחים: החלשת מנגנוני הפיקוח, ריכוז סמכויות ופגיעה בעצמאות מערכת המשפט. ולראיה: פתיחת כנס הקיץ של הכנסת השבוע, בצילו של המשבר הפוליטי סביב חוק ההשתמטות והחשש מהקדמת הבחירות, הכניסה את הקואליציה להיסטריית חקיקה שבראשה עומדת ההפיכה המשטרית. זו הדחיפות. זה החזון.
למען האמת, לא ברור איך מוסד מבקר המדינה עדיין עומד על תילו. אולי זה הקושי בהשתלטות – המבקר פועל מתוקף "חוק יסוד מבקר המדינה" ונבחר על-ידי הכנסת – ואולי כבר יש תוכנית ותכף תוצב הכוונת. בסוף הרי מגיעים גם אל השליח.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.05.25
