"אני מחנך, מדריך, בונה דור ואז יוצא לבצע שליחויות כדי להחזיק את הראש מעל המים. בלי ה'וולט' לא הייתי מצליח להישאר בכיתה", סיפר שי שר, מורה לחינוך גופני בבית הספר "הראשונים" בבת ים.
שי מלמד זה עשור והגיע לתחום ההוראה מתוך תחושת שליחות אמיתית ורצון להשפיע על התלמידים. אלא ששי, כמו מורים רבים אחרים, נאלץ להחזיק עבודה נוספת כדי להתמודד עם עול הפרנסה, בשעה שהתלוש רק הולך ומצטמק. יתרה מכך, החלטת הממשלה על קיצוץ רוחבי של 3.3% בשכר העובדים במגזר הציבורי כדי לממן את הוצאות המלחמה היא מכה נוספת בכנף של עובדי ההוראה, שרבים מהם מתקשים לסגור את החודש.
2 צפייה בגלריה
"כשילד מבית הספר מזהה אותי אחרי שהשארתי לו משלוח ואומר לי שהוא נתן טיפ - אני מחייך". שר
(צילום: דנה קופל)
עם תיק בית הספר ביד אחת ותיק השליחויות ביד השנייה, שי מסיים את בית הספר ויוצא למשמרת השנייה שלו, רכוב על אופנוע. "גם תחושת שליחות צריכה לשלם חשבונות", הדגיש. "אני מורה ב-110% משרה, עם תואר שני, ועדיין - המשכורת שלי לא עוברת את ה-10,000 שקלים ברוטו. זה מגוחך. זה לא מספיק לילדים, למשכנתה, לסופר".
"ניסיתי לחפש פתרונות, והשליחויות על גבי פלטפורמת 'וולט' היו הכי גמישות", שיתף. "אני יכול לבצע שליחויות בערב, בין שיעורים, בסופי שבוע. זה מציל אותי. לא הייתי מחזיק בלי זה". לדבריו, התלמידים יודעים על השליחויות: "אני לא מסתיר את זה. להפך. כשילד מבית הספר מזהה אותי אחרי שהשארתי לו משלוח ואומר לי שהוא נתן טיפ - אני מחייך. המשלוחים הם לא יעד, הם אמצעי שעוזר לי כרגע להישאר במערכת החינוך בלי לקרוס כלכלית".
בימים אלו מנהל שי בבית הספר טורניר שני לזכר קולגה אהוב, המורה אלון שמלי, שנרצח בפיגוע טרור במצרים באוקטובר 2023. שר מוסיף כי בעיניו "תפקיד המורה הוא הכי חשוב בעולם. יותר מעורך דין, שופט או רופא. לכל אחד מהם היה מורה, אבל הפוך לא. לכן אני לא מחפש לצאת מהמערכת".
שמואל לוי, מורה לחינוך גופני בבית הספר "אילן רמון" בבאר יעקב, משמש גם כמאמן כדורגל בשעות אחר הצהריים ובזמני החופשה, ובערבים ולעיתים גם בסופי שבוע עובד בנוסף כשליח. "מרבית היום שלי עם ילדים ואני מת על זה. זו שליחות. אבל האמת? אי-אפשר לחיות מזה לבד, גם עם האימונים ההכנסה לא מספיקה". על העבודה כשליח הוא סיפר: "זה משתלב מושלם עם לוח הזמנים שלי. אין התחייבות, אין מנהל, אני בוחר מתי. בפסח למשל ביצעתי הרבה מאוד שליחויות, וזה ממש עזר לי לסגור את החודש".
גם שמואל נתקל במקרה בתלמיד שזיהה אותו במהלך אחת המשמרות כשליח. "הסברתי לו שגם זו שליחות, אני עוזר להביא לאנשים אוכל בזמן שמתאים להם. זה שירות חשוב. הוא צחק, סיפר לכולם, אבל אני לא התביישתי. להפך, אני גאה בזה שאני עושה את מה שצריך בשביל להמשיך לחנך", אמר.
בדיוק כמו שי ושמואל, גם מ', מורה לאזרחות בתיכון ברמת גן, עובד כשליח בפלטפורמת "וולט". כבר בשנה הראשונה ללימודים, כשגר בירושלים, הבין שהוא צריך מקור הכנסה נוסף, וכשעבר לתל אביב - הצטרף לרשת השליחויות. "זה ממש הציל אותי, מדובר בפתרון שמחזיק אותי", הסביר.
הוא לא מסתיר את פעילותו מהתלמידים: "חלק גדול מהתלמידים שלי מסתובבים בתל אביב וכבר ראו אותי על האופניים. אין לי מה להתבייש. השכר כמורה לא וואו, ואם אני רוצה לגור בעיר ולחיות בכבוד אני חייב עוד הכנסה. זה משלם לי את שכר הדירה. מבחינתי זה אחלה פתרון, פשוט ונוח".
על השביתה והקיצוצים הוא דיבר באיפוק: "זה תפס אותי בהפתעה, אבל אני לא מתרגש כמו הקולגות. ברור שזה מבאס שככה מתנהלים עם מורים, אבל בכל אופן אני לא לקחתי ימי מחלה. אני פשוט ממשיך בשביל התלמידים שלי".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.05.25
