כבר למדנו היטב מאז השבעה באוקטובר, שמכל דבר רע, אפילו רע מאוד, יש לנו מה ללמוד. וכך גם אירועי הימים האחרונים שמייצרים לנו הזדמנות להבדיל בין ימין אמיתי לבין ביביזם ריקני.
ינון מגל, מגיש הפטריוטים, הביא שלשום יציאה מכוערת. מגל מצא לנכון לומר על החייל החטוף עידן אלכסנדר "הנסיבות שבהן הוא נחטף הן בעייתיות". חטאו של עידן היה ההצהרה לתקשורת של יעל, אמא שלו. יעל הודתה לשלל גורמים שסייעו בהשבתו ולא הזכירה את ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אני לא באמת יודע מה היה שם בקרב שממנו עידן נחטף. אבל לטובת הדיון בואו נניח שעידן לא חתר למגע, שהוא לא נלחם אפילו, ורק ברח והסתתר.
פגעו במנהיג העליון, בשמש העמים
מה בעצם גרם למגל ואחריו לעוד רבים, כמו מגיש הרדיו אבי רצון לומר אתמול על יעל אלכסנדר שהיא "נפולת של נמושות, פסולת הארץ הזאת״, מה שקרה זה שפגעו במנהיג העליון, בשמש העמים. ובואו, זה לא שיעל אלכסנדר השמיצה את בנימין נתניהו, היא רק חטאה בלא להזכיר אותו לטובה.
תרגיל פשוט בלוגיקה: אם יעל אלכסנדר כן היתה משבחת את נתניהו, רצון לא היה מתייחס אליה ומגל לא היה מדבר על הנסיבות שבהן עידן נחטף. זה הרי ברור לגמרי שלו יעל היתה אומרת "תודה רבה בנימין נתניהו", או שדבריה היו משודרים בחום או שהיא כלל לא היתה מוזכרת. הסיבה היחידה שבגללה הוזכרו הביצועים לכאורה של עידן אלכסנדר בבוקר הטבח היא חטאה של אמו שלא נתנה קרדיט חיובי לנתניהו.
ועכשיו נתעמק רגע בביצועים בשבעה באוקטובר. אם יש בעולם רשימה שבה מדורגים מאה אלף האנשים האחראים למחדל, רב טוראי עידן אלכסנדר, הוא כנראה בין החמישה שאחראים לו הכי פחות. כמעט מאה אלף מקומות מעליו נמצא אדם אחר, בראש הרשימה, בנימין נתניהו. כן, הרצי הלוי, רונן בר, אהרון חליווה, מפקדי פיקוד הדרום ואוגדת עזה, וקציני המודיעים שלהם, הם מראשי האחראים. הם כשלו בלילה של ערב הטבח, ובייצור המודיעין ובהבנה שלו בתקופה שלפני כן.
אבל מעליהם יש אדם אחד ויחיד שניהל את חיינו כמעט 20 שנה שמוביל את מדיניות העל של ישראל הכי הרבה זמן מאז קום המדינה. נתניהו יכול לנופף במידה לא מבוטלת של צדק בזה שלא העירו אותו באותו לילה. אבל גם אם היו מעירים, וגם אם הוא היה מסיע בעצמו אל הגדר את כל חיילי צה"ל, הטבח היה נדחה בשבוע, בחודש, והיה יוצא לפועל.
תולדה של מדיניות
למה? כי מחדל שבעה באוקטובר הוא יותר מהכל תולדה של מדיניות. תוצר פועלו של מנהיג שבבחירות 2009 עמד על גדר הגבול והבטיח למוטט את שלטון חמאס. ותשע שנים אחר כך התחיל להעביר לרוצחים מזוודות של כסף מזומן שהוא הוא התשתית לטבח הנורא. נתניהו ביקש לקנות שקט, ואיפשר את התבססות הטבח הכי גדול בעם היהודי מאז השואה. המדיניות היא שלו. ורק שלו. לא של עידן אלכסנדר שעלה ארצה כחייל בודד, ויתר על חיים נוחים באמריקה, ויתר על חופשה שיכול היה לצאת אליה באותה שבת, כדי להשתתף בהגנה על מדינת ישראל. גם אם עידן תפקד באופן מזעזע, המחשבה על זה שאפשר להסיט את האש מהאיש הכי משמעותי בחיינו מזה שנים רבות, אל הלוחם הכי פחות משמעותי באותו בוקר, היא תמצית ההבדל בין ימין ביביסטי לימין אמיתי.
מחדל 7 באוקטובר הוא יותר מהכל תולדה של מדיניות. תוצר פועלו של מנהיג שבבחירות 2009 עמד על גדר הגבול והבטיח למוטט את שלטון חמאס, ותשע שנים אחר כך התחיל להעביר לרוצחים מזוודות של כסף מזומן שהוא הוא התשתית לטבח הנורא
גילוי נאות, אני יושב לא פעם בפאנל של הפטריוטים. אחרי שהופתעתי מעצם ההזמנה שלי אל התוכנית, בחרתי באופן מודע להתיישב באולפן הזה כדי לנסות להשמיע קול של ימין אחר. אגב, מלבד הויכוחים בזמן השידור, אני מקבל בו יחס נעים מאוד. ובכל זאת, האופן שבו אני מוצג בפתח התוכנית הוא אולי הבסיס לאירוע שבו אנחנו מצויים. כשמגל מציג את חברי הפאנל, אני שם על תקן "הימין הערכי".
עמיחי אתאליצילום: מתן צורי זה נאמר חצי בבוז, חצי בדאחקה, ופיזית אני יושב על הכיסא שאותו מאיישים בשאר הימים אנשי שמאל כמו גיא מרוז וערן חרמוני. אבל מעשית מה שמבדיל ביני לבין שאר חברי הפאנל שיושבים לצידי הוא רמת הזיקה, אצל רובם זאת ההערצה, לבנימין נתניהו.
וזאת אולי תמצית ההבדל, הימין הביביסטי מסוגל לגדף חייל חטוף וזוטר שחזר מהשבי. כחלק מהצורך האמיתי לעשות שינויים בשלל מערכות, במערכת המשפט, בגופי הביטחון ועוד, הם כבר רצים עם החרב בלי לחשוב. ככה גם את השינויים הנדרשים הם מפספסים, ואז, מרוב השתוללות, החרב כבר נשלחת אל חייל שזה עתה חזר מהשבי עם פצעי עינויים על ידיו. אוי, כמה שאנחנו צריכים ימין ערכי.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.05.25
