אם צריך למצוא מילה אחת שמתאימה לסכם את השבוע האחרון, המילה הזאת תהיה התפכחות. הייתה השבוע מסיבה במזרח התיכון, נשף ענקי עם הרבה תלבושות צבעוניות וכסף וזהב שהחליפו ידיים, ורק אנחנו מצאנו את עצמנו בתפקיד לכלוכית. זו שלא הוזמנה לנשף כי אין לה בגדים יפים ואין לה מתנות לתת. הבעיה היא שאין לנו גם פיה טובה שתהפוך אותנו לסינדרלה. הפיה הטובה שחשבנו שיש לנו, נסעה לסעודיה ולקטאר.
1 צפייה בגלריה
נשיא ארה"ב טראמפ במטוס אייר פורס 1 בתום ביקורו במזרח התיכון
(צילום: Brendan SMIALOWSKI / AFP)
הרבה אנשים עברו את התהליך הזה השבוע. מכל קצות הקשת הפוליטית, כולל ראש הממשלה ולא מעט משריו, שעד לא מזמן חשבו שקיבלנו משיח בבית הלבן, והשבוע כבר ניסחו את זה מחדש. קחו למשל את אמסלם, שבמהלך נאום במליאת הכנסת, התייחס לשינויים התכופים בעמדותיו של הנשיא האמריקאי. "טראמפ הרבה פעמים משתנה מפה לפה, שאלה של מזג אוויר ומצב רוח. לכן אנחנו לוקחים את את זה בחשבון", ביטא אמסלם את תחושותיו. בסוף, הוא הדגיש שישראל לא יכולה להסתמך על אף ידיד, כולל ארצות-הברית, שיילחם במקומה. בראיון לרדיו "כאן", אמסלם כבר החריף את הטון, הביע אכזבה מהתנהלותו של טראמפ, במיוחד סביב החלטתו להפסיק את התקיפות בתימן, ותיאר את הנשיא "בלתי צפוי, כל יום הוא נוקט צד אחר". אמסלם הודה שבעוד שבתחילה טראמפ פעל לטובת ישראל, כעת הוא מקבל החלטות סותרות ביום אחד, מה שמבלבל את העולם כולו.
אני לא יודעת בקשר לעולם כולו, מה שבטוח שהנשיא האמריקאי הצליח השבוע לבלבל חוגים רבים בישראל, בראש ובראשונה את הימין, שגילה פתאום שמשיח לא רק שלא בא, הוא גם לא מטלפן
אני לא יודעת בקשר לעולם כולו, מה שבטוח שהנשיא האמריקאי הצליח השבוע לבלבל חוגים רבים בישראל, בראש ובראשונה את הימין, שגילה פתאום שמשיח לא רק שלא בא, הוא גם לא מטלפן. בכל אופן לא אלינו, גם לא כשהוא ממש באזור. ויש מדינות שהוא דווקא בא אליהן, לא סתם בא, אלא כמו שרק אדם נרקיסיסט ומלא בעצמו יכול לעשות, בפרט אם הוא יכול לגזור קופונים בסדר גודל שמדינת ישראל, גם אם היא תשתדל מאוד, לא תוכל לתת לו. בואו נגיד שאפילו אם שרה נתניהו תסכים לוותר על המטוס שלה, כנף ציון, לטובתו של טראמפ, הוא בוודאי יידחה את ההצעה בבוז, כמו ילד שמציעים לו מכונית מקרטון במקום אופנוע חשמלי.
הימין חש עלבון גדול
כמה שהימין ציפה לדונלד בן פרד שיכבוש את הבית הלבן וייתן לנו להתפרע כמה שאנחנו רוצים בעזה, ביהודה ושומרון, בלבנון. מה שקרה בפגישה של טראמפ ונתניהו בוושינגטון, אותה פגישה מיותרת ומביכה אחרי הביקור בהונגריה, היה רק הפתיח. לנשיא האמריקאי אין סבלנות לראש ממשלת ישראל. הוא כבר הלך קדימה. בחזון שלו, מדינת ישראל היא רק נקודה במפה, והוא לא מתכוון להתעכב עליה ולחכות שנתניהו יחליט. לעומת זאת הוא ממשיך באינטימיות עם אלה שנחשבים אויבי ישראל ולא מנסה אפילו להסביר לישראל כלום.
טראמפ בבולמוס של הישגים. אם כל מה שטראמפ רוצה שיקרה במזרח התיכון אכן יקרה – זה עשוי להיות הדבר הכי טוב שקרה לנו. מיציאה מעזה, הפסקת המלחמה והחזרת החטופים ועד הסדר ישראלי-פלסטיני. שלום במזרח התיכון כולו. הכל יתהפך: הימין יגלה שטראמפ הוא האויב שימוטט את חזון הימין של המשך השליטה, הסיפוח ומיטוט עזה, והשמאל, שחרד מטראמפ, יגלה שדווקא הוא מקרב את חזונו למזרח תיכון חדש ולמדינה פלסטינית. ואם זה גם יביא להליכתו של נתניהו – הרי זה דיבידנד ענק.
מי שלא כדרכו החליט להתייחס לזה, הוא מי שמתכוון להתמודד על ראשות הממשלה בבחירות הבאות, אם וכאשר יהיו, נפתלי בנט. בהודעה לתקשורת הוא קבע שממשלת נתניהו משותקת. שהמזרח התיכון עובר שינויים טקטוניים למול עינינו, אויבינו מתחזקים ונתניהו, סמוטריץ' וחבורתם משותקים, פסיביים, כמו לא קיימים.
הציפיות היו בשמיים וכך גם הנפילה. כשהערבים קונים את ארה"ב – ישראל מופתעת שלא מתחלקים איתה ברווחים. מה לעשות, אבל זה מזכיר את הבדיחה על הפיל והיתוש
בנט מתייחס לאירועים הטקטוניים שעובר המזרח התיכון לא כהזדמנות למזרח תיכון חדש וטוב יותר, אלא לאסון שהם עלולים להביא על ישראל. אם יש פה הזדמנות, היא בעיניו לא לתת לטראמפ להשתולל כרצונו, אלא להיות חלק. להשפיע. למשל, כשקטאר חותמת הסכם של טריליון דולר עם ארה"בֿ ומשדרגת את מעמדה הצבאי והאסטרטגי; כשטורקיה של ארדואן מקבלת לגיטימציה בתוספת של מטוסי אף-35 מארה"ב; כשסוריה של הטרוריסט ג'ולאני משתחררת מכל הסנקציות מבלי לתת כלום בתמורה; כשסעודיה מקבלת אישור לתוכנית גרעין וישראל מאבדת את היתרון הצבאי האיכותי שהיה לה במשך 50 שנה; וכשאיראן, בשיא חולשתה, כשהיא נטולת הגנה אווירית, עם הנהגה מנותקת ושנואה על עמה וכלכלה כושלת – אנחנו, במקום לרתום את ארה"ב לפעולה מדינית וכלכלית להפלת המשטר - משותקים. בנט רואה בכך החמצה הסטורית. או במילים אחרות: בנט חושב שממשלת נתניהו מחמיצה כל הזדמנות בגלל שביבי שבוי בידיהם של סמוטריץ' ובן גביר, ושבמקום להפיל את איראן אנחנו עסוקים בעוד פיר ברפיח.
שבוע של התפכחות
הציפיות היו בשמיים וכך גם הנפילה. כשהערבים קונים את ארה"ב – ישראל מופתעת שלא מתחלקים איתה ברווחים. מה לעשות, אבל זה מזכיר את הבדיחה על הפיל והיתוש. החיים האמיתיים הם לא במניה ולא בדיפרסיה, אלא בהבנה שטראמפ לא עובד בשבילנו. קצת צניעות. פחות יוהרה. הרבה דברים במזרח התיכון ובעולם לא מתנהלים דרך הפריזמה שלנו.
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזי ועדיין, יש לנו מערכת שיח עם הממשל. זה שהשר רון דרמר נוסע לארה"ב וטראמפ נפגש איתו, זה לא טריוויאלי בשביל מי שנפגש רק עם ראשי מדינות. בואו נגיד שטראמפ נפגש עם דרמר ביותר נכונות ולב פתוח ממה שדרמר נפגש עם משפחות החטופים, וגם זה, למרבה הצער, לא טריוויאלי. יש לנו עדיין כלים להידברות, אם רק לא נתמהמה.
אם נמשיך עם היוהרה והביטחון העצמי שאנחנו יכולים לסובב אותם, למשוך את הזמן, לתעתע בטראמפ ובממשלו – אנחנו ניתפס בעוד הפתעות, כמו שקרה לנו השבוע.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.05.25
