כל זוג זוכר את הדרך אל חדר הלידה. את ההתרגשות, החשש והפחד. את הרגע המופלא שאין מילים שיתארו אותו, שבו שני אנשים נכנסים לחדר ויוצאים ממנו שלושה. נשמה באה לעולם. אדם חדש שלא היה שם קודם.
הרגע הזה, כמו שהוא מרומם ופלאי, כך הוא מלא אימה. יש בו כאב בלתי נסבל, תחושת חוסר אונים וחשיפה. במקום הטהור הזה, העדין הזה, של רגע-לפני-חיים, הגיע הרוע הטהור.
צאלה וחננאל היו בדרך אל חדר הלידה. השאירו מאחור שלושה ילדים נרגשים והבטיחו לשוב עם אח חדש. מחבל גדע את המסע הזה בצרור יריות. גזל אם מעוברה, חילל את החיים במוות. במציאות האכזרית שאנו בתוכה, כבר שום מטפורה לא רלוונטית. כל דימוי מחוויר מול רצח של אישה כורעת ללדת. אל מול הזוועה הנוראה הזו אי-אפשר שלא לשמוע את הצרחות של כל האימהות כולן, שחשות את הצער בעומק הרחם.
המילה רחם והמילה רחמים מגיעות מאותו השורש. הבאת חיים כל כולה רחמים. גידול עובר בתוך הגוף הוא פעולה של התמסרות ונתינה שאין לה גבול. כזו הייתה גם צאלה עצמה: מטפלת רגשית שליוותה אנשים במשברים נפשיים, בין היתר נפגעי תקיפה מינית ונשים שעברו טראומות קשות. מטפלת ששאלה איך ראוי לחיות והקדישה לכך את כל כוחותיה וזמנה.
מכריה מתארים אישה שכולה אור וטוב. שהיא-היא חסד ורחמים. אנטיתזה גמורה לפושע שנטל את חייה ולתרבות הטרור שמקדשת מוות ומבקשת לפגוע בכל יהודי ויהודייה – גם אישה הרה ועובר
מכריה מתארים אישה שכולה אור וטוב. שהיא-היא חסד ורחמים. אנטיתזה גמורה לפושע שנטל את חייה ולתרבות הטרור שמקדשת מוות ומבקשת לפגוע בכל יהודי ויהודייה – גם אישה הרה ועובר.
טרור חובה למגר והמאבק על הביטחון הוא סיזיפי ובלתי נגמר – בעוטף עזה, בתל אביב וביהודה ושומרון. אימהות נרצחו אל מול ילדיהן בידי מי שאין בהם צלם אנוש ומלאה הארץ חמאס. אל מול הרשע הזה, מה יוכל לעשות האדם הפשוט? בתוך ים של אלימות ואכזריות, התשובה הרדיקלית ביותר היא להוסיף חיים. להוסיף רחמים. לעשות כל שביכולתנו לאפשר לעצמנו ולמי שלצידנו לחיות את החיים במלואם. כמו שצאלה עשתה עבור כל מטופליה ועוקביה.
כפי שהגנה על בנה הקטן, שלא זכה לראות את זיו פניה.
יהי זכרך הטוב ברוך, צאלה.
הלוואי שנזכה לרחמים.
אל מול הרשע הזה, מה יוכל לעשות האדם הפשוט? בתוך ים של אלימות ואכזריות, התשובה הרדיקלית ביותר היא להוסיף חיים. להוסיף רחמים. לעשות כל שביכולתנו לאפשר לעצמנו ולמי שלצידנו לחיות את החיים במלואם
