האמת האיומה היא שהפיגוע המזעזע שבו נרצחה צאלה גז ז"ל, בדרכה עם בעלה ללדת את בנם, לא הצריך שום התארגנות חריגה. במציאות של יהודה ושומרון, שבה יהודים ופלסטינים נעים באותם צירים והנשק הוא לא ממש משאב במחסור בקרב טרוריסטים, פעולה של מחבל בודד שמתמקם בציר תנועה ויורה בכלי רכב היא לא דבר מסובך.
בצה"ל שינו מגמה עוד לפני כניסת הרמטכ"ל הנוכחי לתפקידו. הפעילות בגזרה הרבה יותר התקפית בזכות שינוי דרמטי: סוף עידן ה"כניסה-יציאה" לקיני הטרור אלא שהייה ארוכה ושליטה בשטח, כולל הקמת מוצבים בלב מחנות הפליטים
זה לא אומר שאין מה לעשות, ובהחלט עושים: בצה"ל שינו מגמה עוד לפני כניסת הרמטכ"ל הנוכחי לתפקידו, והפעילות בגזרה הרבה יותר התקפית בזכות שינוי דרמטי, שעיקרו סוף עידן ה"כניסה-יציאה" לקיני הטרור אלא שהייה ארוכה ושליטה בשטח, כולל הקמת מוצבים בלב מחנות הפליטים. התוצאה: פגיעה יומיומית בליבת הטרור ומניעת התארגנויות של האויב.
לכן, גם אם מקרה כה נורא מהווה כישלון שיש לתחקר לעומק, אין הצדקה לביקורות שנשמעות מצד גורמים בכירים בהנהגת המתנחלים וחברי כנסת מהימין כלפי אלוף הפיקוד אבי בלוט ומפקד אוגדת איו"ש, תת-אלוף יקי דולף.
ראשית ומהותית, קצונה זו מובילה מהלכים התקפיים שלא נראו בשטח שנים רבות, החל מתקיפות אוויריות על בסיס קבוע וכלה בהכנסה של שלושה צוותי קרב חטיבתיים, ממש כמו בעזה. סמטאות הורחבו, מערכת צירים חדשה הוכנסה לפעולה ולטנקים יש גישה נוחה למרכזי הפעולה של ארגוני הטרור. נכון, זה לא יצמצם את הפיגועים לאפס, אבל המגמה כרגע מעידה על שיפור. שנית, הפניית האש רק כלפי הדרג הצבאי היא גם מופת של צביעות וחוסר ענייניות: כשראש הממשלה היה נפתלי בנט או יאיר לפיד ושר הביטחון בני גנץ, שמענו בוקר וערב על כישלונם וחידלונם במאבק נגד הטרור. עתה, תחת ממשלת ה"ימין-על-מלא", אחריות מגולגלת על אלוף פיקוד בוגר ישיבת עלי ומאו"ג שכבר הואשם בהקלה של הוראות הפתיחה באש.
בינתיים בעזה, גוברת ההערכה שניסיון החיסול בחאן יונס הצליח ופגע בשדרת הפיקוד של חמאס: ראש הזרוע הצבאית מוחמד סינוואר ולצידו מח"ט רפיח וכן דובר חמאס, אבו-עוביידה
בינתיים בעזה, גוברת ההערכה שניסיון החיסול בחאן יונס הצליח ופגע בשדרת הפיקוד של חמאס: ראש הזרוע הצבאית מוחמד סינוואר ולצידו מח"ט רפיח וכן דובר חמאס, אבו-עוביידה. אם אלו פני הדברים, זוהי מכה קשה לזרוע הצבאית ערב אפשרות של הרחבת התמרון. בהתאם, ההערכה היא שמקבל ההחלטות המרכזי בעזה יהיה עז א-דין חדד.
לעומת זאת, האיתותים מכיוון ממשל טראמפ ממשיכים להדאיג. בחזית העזתית, למשל, התקשר אתמול מזכיר המדינה לראש הממשלה והודיע לו שהממשל "מודאג מהמצב ההומניטרי בעזה", מילים שבירושלים לא האמינו שישמעו אחרי חילופי השלטון בוושינגטון. ומעל זה כמובן שורר החשש הגדול באמת: חתימת הסכם גרעין רע עם איראן, וזה בתום שבוע הביקור החגיגי של טראמפ במדינות המפרץ, שהבהיר עד כמה ישראל רחוקה מעמדת ההשפעה שהייתה רוצה שתהיה לה על האדם החזק בעולם. מעזה דרך סוריה ועד טהרן, את משמעות המהפך הזה אנחנו נרגיש, ובהקדם.
