"אדבר איתכם כשצריך, לא כשאפשר", כך אמר דובר צה"ל תת–אלוף אפי דפרין לפני כשבועיים. אתמול, אחרי רצף של אירועים ביטחוניים דרמטיים, כנראה ששוב הגיעה שעת ה"צריך" והוא הזניק בהתראה קצרה להפליא את התקשורת, למרות שכבר ביום שישי בלילה (בשעה האידיאלית 23:48, ליתר דיוק) הוציא הצבא הודעה לקונית על "מהלכי הפתיחה למבצע מרכבות גדעון והרחבת המערכה בעזה'". טוב, בצה"ל יודעים כמה שגרת האירוויזיון חשובה לעם ישראל, והוא לא יהיה זה שיפריע עם עדכון מסודר ומענה לשאלות בנושאים שבגללם משפחות לוחמים וחטופים לא ישנות בלילה.
ומה היו הבשורות בפיו? "בשונה מבעבר, אנחנו מרכזים מאמץ ומבצעים התקפה עד להכרעה". באמת אפשר לחשוב שעד עכשיו מי שהקיזו דם, איבדו חברים וחזרו עם פצעים בגוף ובנפש היו חיילי צבא הישע. וכמובן, שעל-פי הצבא זה ממש מסתדר עם שחרור החטופים, שם דפרין דבק בגרסת "יש לנו פתק מהמפקדה של ניצן אלון", כאילו שלא הוכח בעבר שהמידע שנאגר שם לפעמים לא מדויק או לא הכי מעודכן.
עם כל הכבוד, דובר צה"ל הוא רק דובר, ועל כן התנהלותו חסרת השחר היא סימפטום לשותפות המלאה של הצבא בשלב האיוולת המוחלטת של המלחמה
אולם עם כל הכבוד, דובר צה"ל הוא רק דובר, ועל כן התנהלותו חסרת השחר היא סימפטום לשותפות המלאה של הצבא בשלב האיוולת המוחלטת של המלחמה. זה אותו צבא שעל-פי דיווחים מגייס גם מילואימניקים פוסט–טראומטיים כדי לכסות על המחסור בכוח אדם, יוצא למבצעי בלוף של לכידת עריקים שאינם חרדים, הופך חיילים שכבר סיימו את השירות הסדיר למשרתי קבע בעל כורחם, וכמובן מכביד את התקיפות ברצועה באופן שכבר הקים על ישראל גם חברים וחברות טובים מאוד, שעד כה הביעו אפס עניין בגורלה ההומניטרי של עזה. למעשה, לא צריך אותם כדי להבין שמשהו השתבש לגמרי: כל הסקרים בישראל מצביעים על יציבות בתמיכת הציבור בהשבת החטופים גם במחיר סיום המלחמה, כמו גם בטענה שהשלטון פועל קודם כול מטעמי הישרדות פוליטית.
במילים אחרות, מכונת השיווק המשומנת של צה"ל יודעת למה היא מעדיפה לערפל, להתחכם וגם לחרטט בזמן שהיא מאמצת סממנים של צבא רוסיה: גם ככה תומכי סיום המלחמה בתקשורת, שהם דווקא רבים מחוץ ליקום של ערוצי הימין, מתקשים להטיל אחריות על הצבא, בין אם מטעמים כביכול ענייניים ("הדרג המדיני קובע") ובין אם מטעמים תועלתניים (כלומר החשש להיראות לא מספיק פטריוטים או להיכנס לקרב עם דובר צה"ל). גם שב"כ חסין כל עוד העומד בראש נתפס כ"מגן הדמוקרטיה" מפני ראש הממשלה. על השאלה מדוע רונן בר מוסיף להיות שותף מלא לכל מהלכי המשך המלחמה שמשפיעה באופן חמור גם על הדמוקרטיה, לא מדברים.
עינב שיףאבל זה לא יעזור למערכת הביטחון, זאת שהתייצבה כאגרוף כדי לבלום תקיפה באיראן לפני יותר מעשור ונדרשה בדין לקחת אחריות על מחדל 7 באוקטובר. הלוחמים שימותו למרות שהתגייסו מתוך תחושת מחויבות להגנת המדינה וערך הרעות, ולא כדי לכבוש את עזה ולגרש משם את תושביה ("מרצון"!), החטופים שלא יחזרו בגלל בגידה בלתי נתפסת בחוזה שבין מדינה ואזרחיה והפיכתו של "דור הניצחון" לדור הדיכאון, שיתקשה לקום מתוך ההריסות המזעזעות שהותיר בעזה וממילא יידרש לשהות בה עוד שנים ארוכות: כולם ירדפו לנצח את כל מי שתמך ואפשר או הסתייג ושתק.
