שלושה נכנסו לבר: אחד טיפש, שנייה מרשעת ושלישי תם. תראו אותי, אמרה המרשעת: הרשעות שלי מידבקת. כשאני פותחת את הפה בממשלה השרים יושבים בפה פתוח, כמו ילדים בגן, ותכף ומיד מתרשעים כמוני. אני אור ליהודים.
תראו אותנו, אמר הטיפש. הטיפשות שלנו מנצחת. שר מדבר שטויות בישיבת ממשלה ותכף ומיד השרים מיטפשים אחריו. אנחנו הרוב.
תראו אותי, אמר התם. אני לא באמת תם, אני מיתמם. אבל אני ראש ממשלה ואתם לא. גברת מרשעת; אדון טיפש: יש לכם ממי ללמוד.
במה דברים אמורים? בישיבה של הממשלה שהתקיימה בשבוע שעבר ובהמשכה, בישיבת קבינט. הממשלה התכנסה לדיון על נושא אהוב: האנטישמיות בעולם. מטבע הדברים, הדיון עבר לאנטישמיות ברשות הפלסטינית. זאב קם הביא ציטוטים בשבועון "בשבע".
שר הפנים משה ארבל קטע את הדיון בשאלה: "אני יכול להבין מי נתן לג'יבריל רג'וב אישור להיכנס לישראל ולבקר את הבן שלו בבית חולים בלי לדבר עם שר הפנים?"
"שקט השתרר בחדר", מתאר העיתון את הדרמה. "הנה זה קורה לנו שוב. אחד מגדולי שונאינו זוכה ליחס מחניף ומפרגן".
"מי באמת נתן את ההוראה?" שאל נתניהו שאלת תם.
ג'יבריל רג'וב עמד בשנות ה-90', שנות אוסלו, בראש אחד ממנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. הוא דיבר בשנים ההן על שלום. חשוב יותר, הוא והמנגנון שלו היו מגויסים למלחמה בטרור הגואה של חמאס. לפי השמועות, הוא הרג כמה וכמה מחבלים אישית, באקדחו. עמיתיו בישראל נהגו לכנות אותו גבריאל רגב - עד כדי כך הוא היה אחד משלהם.
בביתוניה, ממערב לרמאללה, הוא בנה את המבצר שלו - בניין המשרדים המפואר ביותר בשטחים. במהלך האינתיפאדה השנייה חיל האוויר הפציץ את הבניין והרס אותו עד היסוד.
מאז רג'וב התהפך: הוא מגדף את ישראל בכל הזדמנות ובכל פורום. מרגע שמונה לראש התאחדות הכדורגל הפלסטינית הוא עושה כמיטב יכולתו לחבל במעמד ישראל בפיפ"א.
לרג'וב יש בן: שמו איברהים, רמי. הוא בן 35. לא מזמן לקה בקריסה ריאתית. כתושב מזרח ירושלים הוא זכאי להתאשפז בכל בית חולים בישראל. הוא הגיע לשיבא במצב אנוש, הורדם ונותח. למשפחה דיווחו שלא בטוח שישרוד. האב ביקש אישור לבוא להיפרד. הבקשה הגיעה אל שולחנם של ראש השב"כ רונן בר ומתאם הפעולות בשטחים אלוף רסאן עליאן. הם אישרו אותה. רג'וב הגיע לבית החולים, ראה את הבן וחזר לרמאללה. בינתיים מצבו השתפר. ייתכן שהיהודים הצילו את חייו.
זעם סביב שולחן הממשלה
שרי הממשלה זעמו: השרה אורית סטרוק הזכירה לנתניהו שהקבינט החליט לפני שנה לפרק את הרשות הפלסטינית. "היה מי שהתעלם מהחלטת קבינט מפורשת וזו התוצאה", קבעה. שר הבריאות אוריאל בוסו התלונן שרג'וב לא לבד. "מתאם הפעולות וקצין רפואה ראשי מכניסים לבתי חולים פצועים וחולים פלסטינים ללא תיאום עם הדרג המדיני".
"אני לא מבין איך זה קורה", אמר נתניהו.
הוא מבין טוב מאוד: הדרג המדיני, כלומר הוא, לא רוצה תיאומים. אם ישאלו אותו הוא יצטרך לענות; אם יענה הוא יהיה אחראי לתוצאות. הוא לא יעמוד בלחץ, לא יעמוד בעומס. אלמנטרי, כבוד השר. אלמנטרי.
"אני לא מבין איך זה קורה", אמר נתניהו. הוא מבין טוב מאוד: הוא לא רוצה תיאומים. אם ישאלו אותו הוא יצטרך לענות; אם יענה הוא יהיה אחראי לתוצאות. הוא לא יעמוד בלחץ, לא יעמוד בעומס
לאחר כמה שעות התכנס הקבינט. השר בן גביר הצטרף למקוננים. "אני רוצה להבין איך נתנו לרג'וב להיכנס", דרש. "גם אני רוצה להבין", אמר נתניהו.
בישיבת הקבינט נכח האלוף עליאן. הוא הסביר שהבן היה במצב אנוש. "אני לא נגד פגישות פרידה בין אב לבן", אמרה סטרוק, "אבל למה זה קורה דווקא פה? שילך לבית חולים בשכם".
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזי"מי מאשר דברים כאלה?" הרים נתניהו את קולו, ושר הביטחון כ"ץ דאג להבהיר: "אני לא ידעתי בזמן אמת".
הקפיצה של רג'וב לשיבא היא חלק מהיחסים המורכבים בין ישראל לבכירי הרשות. הרטוריקה של הפוליטיקאים בשני הצדדים קטלנית, אבל צורכי היום-יום כופים תלות הדדית. התנהגות אנושית כלפי הצד השני מקהה חשדנות, מצילה חיים, מזמינה רצון טוב. כן, גם פרוטקציה יש וגם קשרים. והטרחה לא גדולה. ומגיע גם לאב שנוא להיפרד מבן שנוטה למות.
מדוע אכפת לי מרג'וב? כי לרשעות אין גבולות. אותם שרים שרוטנים על ביקור של אב בבית חולים אוטמים את ליבם גם מפני גורלם של 58 החטופים ומשפחותיהם; אותם שרים מבקשים לגרור את ישראל לג'נוסייד שלא תדע להיחלץ ממנו ואותם שרים שולחים בקלות דעת, פה אחד, את חיילי צה"ל לסבב לחימה נוסף שתועלתו מפוקפקת. אורית סטרוק מבינה; נתניהו, רק נתניהו, לא מבין.
