בספרו "1984", שבמובנים כל כך רבים ומבהילים חזה פני עתיד, יצר הסופר ג'ורג' אורוול את "חדר 101". זהו המקום שבו חושף השליט הטוטליטרי את האזרח האסיר אל הסיוט והאימה העמוקים ביותר שלו, במטרה לשבור את רוחו. ומי היה מאמין שמאז סתיו 2023 בואכה קיץ 2025, חדר 101 שלנו יהפוך להיות הפקרת החטופים.
כן, זה הסיוט שרודף בלילות ובימים את הרוב המכריע של הישראלים, שרואים לנגד עיניהם כיצד מדינת ישראל, שהוקמה על ערכים של רעות וערבות הדדית, מפורקת ומנושלת ממהותה. כבר 591 ימים שהאוחזים בהגה השלטון מפקירים חטופים חיים שבעור שיניהם הצליחו לשרוד עד הלום ולשלוח אותות חיים ממעמקי מנהרות העפר, הלחות, ההרעבה, העינויים, החשיכה והמוות.
ולא, זוהי אינה "טרגדיה אישית של 22 משפחות" כפי שהכריזה אחת מסירנות השלטון, אלא זו הטרגדיה הלאומית הכוללת והנוראה ביותר שידענו, שלא רק הפקרת חיים צינית וזדונית עולה ממנה כצחנה חונקת, אלא החרבת פני המדינה כפי שהכרנו אותה, גדלנו עליה, אבל כבר לא תשוב להיות כשהייתה. מדינה שספק אם נצליח להמשיך להשתייך אליה, כשנתעורר לאותו בוקר שחור שבו אותות קלון יהיו תלויים על חגורת הנצח והנפש שלנו, כתוצאה מהכניסה הקרקעית שהחלה אמש. כניסה שעלולה באחוזים גבוהים מאוד לגרום לרצח חטופים, שברגעי האימה והבעתה האחרונים יבינו שנחרבה ונשתתקה המדינה שתעשה הכול כדי להציל אותם. אותות קלון שיהיו באוזנינו לעד הדי הזעקה קורעת הלב של עינב למתן, של עידית לאלון, של דני לעמרי, של סילביה לשני בניה, של כל ההורים והילדים ליקיריהם שכבר שנה וחצי זועקים אלינו מן האדמה.
סכנת מוות מיידית
"החטופים החיים מצויים בסכנת מוות מיידית, והמדיניות הנוכחית הורגת אותם. כל הפצצה וכל עיכוב בשחרורם מגבירים את הסכנה, שכן על-פי עדויות של שורדי שבי, ככל שהלחימה מתקרבת לאזורים שבהם מוחזקים החטופים, גוברת תחושת האיום מצד השובים ומתגברות תגובות אימפולסיביות ובלתי רציונליות מצידם. בנוסף, מוחקת הפעילות הצבאית את הסיכוי להשבת החללים שעלולים להיעלם לנצח בשל קשיי איתור וזיהוי, קריסת מנהרות, שינויי תוואי הקרקע, התפוררות שרשרת הפיקוד והיעדר מידע מודיעיני עדכני", כתבו אמש במטה משפחות החטופים במסמך עמדה שהעבירו לממשלה ולצבא. "ישראל יכולה עכשיו לבחור בחיים ולהחזיר את כל החטופים, זה הזמן לבחור אם להציל חיים או להפקיר אותם".
מדינה שאינה מחזירה את חטופיה מהגיהינום, היא לא המדינה שלי. זאת ודאי לא המדינה שבשמה הלך בגו זקוף אל הגרדום המרגל האמיץ אלי כהן, שהמסמכים הקשורים בפועלו בסוריה הושבו אתמול לישראל
אלא שמדינת ישראל לא רק שכבר 591 ימים אינה עושה את הפעולה האנושית, המוסרית, הערכית, היהודית והישראלית המתבקשת ולא משיבה את חטופיה בעסקה כוללת אחת; היא גם שולחת שוב לתוך הקרבות לוחמים שמכריזים שתש כוחם, אבל אחרי עוד ועוד סבבים של מאות ימים כל אחד, מאוימים על-ידי מפקדיהם שיישלחו לכלא במידה שלא יתייצבו להגנה על המשך כהונתה של ממשלת הזדון. וזאת בשעה שמותשי הילולת מירון משיבים את נפשם באוהלה של תורה, הרחק מכל אלונקה שעליהם להיכנס תחתיה.
ענת לב-אדלרצילום: גל חרמוני | איפור: סבטלנה קריחלימדינה שאינה מחזירה את חטופיה מהגיהינום, היא לא המדינה שלי. זאת ודאי לא המדינה שבשמה הלך בגו זקוף אל הגרדום המרגל האמיץ אלי כהן, שהמסמכים הקשורים בפועלו בסוריה הושבו אתמול לישראל, מקפלים בתוכם גם את כל מה שפעם נחשב לערך, אבל כיום נדרס תחת כלי המשחית של ממשלת ההפקרה.
