רס"ן ג' חיכה לרגע הזה עשר שנים.
הוא מפקד פלגת לוחמים בשלדג במילואים, שבעשור האחרון, בין מבצע למבצע, מתכונן לפעולה ייחודית: פשיטת קומנדו חשאית עמוק לשטח האויב, חדירה לתוך מתקן תת-קרקעי שמור – והשמדתו בפיצוץ רב-עצמה. מה בדיוק יהיה המתקן הזה? באיזו מדינת אויב? כל אלו רובריקות שנשארו פתוחות. בינתיים הלוחמים של רס"ן ג' התאמנו על הקונספט. הרי מתישהו, כולם ידעו, יצוץ הצורך בכזו פעולה.
ואז הטלפון של ג' צילצל.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
זה היה דווקא בדצמבר 2023, כשהתמרון בעזה בעיצומו, ושלדג – יחידת הקומנדו של חיל האוויר – נוטלת בו תפקיד מרכזי. על הקו היה אל"מ ב', מפקד היחידה, שאמר לרס"ן ג' שעם כל הכבוד לפשיטות הנועזות בלב ארץ חמאס, ויש כבוד, עליו "להכין דרכון" למשהו אחר שמתבשל. "זה התחיל בכלל בבדיקת היתכנות אם זה ריאלי לביצוע", משחזר ג', "הקמתי צוות תכנון ראשוני, שפירק את המבצע לשלבים והתחיל לחבר ביניהם".
האזינו לקולות הקשר: הכוח נוחת בסוריה
(צילום: דובר צה"ל)
האזינו לקולות הקשר: הכוח ממריא מסוריה
(צילום: דובר צה"ל)
רס"ן ג' ידע שזה לא יהיה פשוט, אבל לפחות הרובריקות הפתוחות במבצע שהוא מתאמן לקראתו שנים התמלאו. אי שם בסוריה – אז עדיין תחת שלטון אסד – בין שלוחות הרריות לעיר מסיאף, כ-180 מטר מתחת לפסגת רכס סלעי, הולך ומוקם מתקן אסטרטגי חשאי עצום. המתקן אמנם שייך לסרס – תשלובת הנשק הסורית – אבל מאחורי כל המהלך עומדים האיראנים. המתקן הוא חלק מהמאמץ של טהרן לייצר באזור טילים מדויקים ומתקדמים בעלי טווח של 300-250 ק"מ, כלומר כאלו שמכסים את מרבית שטחה של ישראל. על פי ההערכות, אם יושלם, קצב הייצור של המתקן יהיה כ-300 טילים בשנה. המתקן גם יועד לייצר מספר סוגים של רקטות מדויקות לטווחים קצרים יותר. ישראל ניסתה כמה פעמים בעבר להשמיד את המתקן מהאוויר, אבל הוא מבוצר מדי. לאחרונה, כך לפי המודיעין, הגיע למקום אחד הרכיבים המרכזיים בהליך הייצור: כמה מערבלים פלנטריים מתקדמים ויקרים. זה האמצעי שמשמש לייצור הדלק המוצק שמניע את הטילים. בלעדיו, הם פשוט צינורות מתכת יקרים. שם המבצע, כך נמסר לרס"ן ג', הוא "רבות הדרכים".
רס"ן ג' צלל מיד לתוך התכנון, "אבל קיבלנו ברקס, בגלל מניעה לטוס במרחב הפעולה". הוא ידע שחוץ מהמבצע המורכב, צריך איכשהו גם לתאם את הפעולה עם האמריקאים, וגם עם הרוסים, שאז היו עדיין פרוסים שם. בינתיים הוא חזר ללחום בעזה. בסוף ינואר 24' איבד חבר קרוב ושותף מרכזי לתכנון המבצע – רס"ן יצהר הופמן ז"ל, שנפל בצפון הרצועה.
7 צפייה בגלריה
מערבל פלנטרי, וארבעה מנועי טילים שיוצרו במפעל הטילים התת-קרקעי של איראן בסוריה
(צילום: דובר צה"ל)
כמעט חצי שנה חלפה, עד שלפתע "רבות הדרכים" הותנע מחדש, אבל הפעם בחופזה ובלוחות זמנים קצרים. רס"ן ג': "התחלנו להקים מהר את הכוח הקרקעי שיבצע את המבצע עם אימונים ומודלים זריזים, בגלל חלון הזדמנויות קצר שקיבלנו לפעול. התאמנו על שלל תרחישים במשך חודשיים בקיץ, כ-100 לוחמים לערך שנבחרו למבצע".
והבחירה לא הייתה קלה, תרתי משמע. "תראה, בסוף מסוק מוגבל במשקל שהוא יכול לסחוב, ולמבצע כזה צריך להביא הרבה משקל - אמצעים מיוחדים, כמות גדולה מאוד של חומר נפץ. אפילו משקל הלוחמים שנבחרו נלקח בחשבון".
אז בחרתם חיילים רזים יותר? עד כדי כך?
"זה הגיע לרמות דיוק של לוותר על לוחם לטובת עוד מטעני חבלה, למשל. לקחנו נשקים, תחמושת, יכולות תקשורת וספיירים, ממש הכל תוכנן בקפידה בטבלאות אקסל מפורטות, ושמנו על המשקל כל לוחם עם הציוד שלו. הבאנו לא מעט ציוד למקרי קיצון".
ואז הגיע חלון הביצוע הסופי. התאריך: מתישהו באמצע אוגוסט 2024. המתח הגיע לשיא, וג' היה "ממש על קפיץ דרוך, מתוח ולחוץ, אני והאנשים שלי. הפסקנו כבר להתאמן למבצע, עשינו שוב ושוב מסדרי ציוד, תיחקרנו את עצמנו בלי הפסקה. ובכלל, התחקירים המקדימים היו בכל הרמות: ממפקדי צוותים שתיחקרו את הפקודים שלהם ועד לרמטכ"ל ולשר הביטחון, שהגיעו לתחקר אישית עד לאחרון הלוחמים. בסוף המבצע נדחה מאוגוסט, בגלל תנאי מזג האוויר".
ב-8 בספטמבר, גם מזג האוויר הסתדר סוף-סוף. זו הייתה שעת דמדומים של אחרי השקיעה בבסיס תל נוף, כשארבעת מסוקי היסעור ניתקו מגע מהקרקע, עמוסים בעשרות לוחמים ובטונות של ציוד לחימה. "הלחץ וההתרגשות הגיעו לשיא בהמראה", משחזר ג', "אבל אנחת הרווחה הייתה המעבר בין הים לתיכון לחוף הסורי, כשאנו במסוקים".
הדרך למטרה הייתה מורכבת וארכה כשלוש שעות טיסה בגובה נמוך, כדי לחמוק ממערכות המכ"ם הסוריות. זה אחד השלבים הקריטיים במבצע: אם יתגלו, יתרון ההפתעה ההכרחי יאבד, שלא לדבר על כך שמערכות ההגנה האוויריות של סוריה עלולות לנסות ליירט את הכוחות. מסביב למסוקים הייתה המון פעילות: מטוסי קרב וסטי"לים של חיל הים "חצבו" עבור המסוקים את הדרך. בינתיים, הלוחמים במסוק היו רוב הזמן בדממה. ג': "נרגעתי רק כשהטייסים דיווחו לנו על המעבר לשטח האדמה מהים, אבל זה גם דרך אותי מאוד, שהנה, רגע האמת מתקרב. ממש חששתי שיחזירו אותנו ושזה יבוטל ברגע האחרון. נישנשנו קצת חטיפי אנרגיה בטיסה הזו, לא איבדנו פוקוס לרגע. כל אחד זכר מה תפקידו ושכל חלק בפעולה נקבע לפי דקות, ממש על הרגע, כל שלב. זה כבר היה כמו מבחן גדול בתיכון – כל מה ששיננת ולמדת, עכשיו להוציא, קדימה, המבחן מתחיל ואין מועד ב'".
המפעל עצמו עדיין לא היה בתפוקה מלאה, אבל ראשוני הטילים כבר נכנסו בו לתהליך ייצור. לכן זה הזמן האופטימלי למבצע כזה.
איך מצליחים להעריך סיכויי הצלחה למבצע שכזה? הרי מקבלי ההחלטות תמיד רוצים לדעת, ממש באחוזים, את הסיכונים לכישלון לעומת הסיכויים להצלחה.
"לכל כוח בפעולה מוגדר הישג מקסימלי ומינימלי על חלקו במבצע. לפי זה הערכנו סיכויים להצלחה ובעיקר פירקנו הכל לזמנים, למשקלים, לתוצאות משוערות. ברור שאם יש פי שניים לוחמים, אז הסיכויים להצליח גדלים פי שניים, אבל אז הדרך ליעד נהיית יותר מסוכנת. אני כן יכול לספר עכשיו שזמן מה לפני המבצע קיבלנו מודיעין מסוים ששינה הרבה, לטובה, ודייק אותנו מאוד, ממש הגדיל את סיכויי ההצלחה".
ואז, כבר עמוק לתוך הלילה, צמיגי היסעורים נגעו באדמת סוריה. מסביב, צה"ל שטף באש של ממטרי חיפוי. "זה היה כמו סרט הוליוודי", מספר ג', "אתה נוחת עם המסוק בחשיכה מוחלטת של אמצע הלילה, עמוק בשטח סוריה, ורק פצצות נופלות סביבך, בומים ופיצוצים".
הלוחמים פרקו במהירות, וכל חוליה תפסה את המיקום שלה ברדיוס של קילומטרים אחדים מהפתח המשוער לבטן ההר. ההיתקלות הראשונה הגיעה מהר מאוד. ג': "חיסלנו את ראשוני המאבטחים של המתחם שרצו לעברנו, ותוך עשר דקות של הליכה מהירה מצאנו את הפתח. וידאנו שאין אויב, בדקנו שלא הניחו לנו מלכודים, ופרצנו בפיצוץ את דלת הכניסה".
צינה קרה של מערה טחובה מכה בפניהם, עם ניחוח של חומרים כימיים. הם מאירים בפנסים מיוחדים, משדרים לאחור את מה שנראה מבעד לאמצעי הראייה המיוחדים שלהם. באמצעות המפות שהכין להם המודיעין הם תימרנו בסבך המסדרונות התת-קרקעי של המתקן, בדרך לחלל הגדול שבו היה אמור להיות מערבל הדלק הפלנטרי הראשון. מובילי הכוח במסדרון הצביעו על הפתח של החדר. לוחמי שלדג, עמוסים בציוד חבלה ודרוכים לעוד היתקלויות, פרצו פנימה ונדהמו.
המערבל הפלנטרי לא כאן. המודיעין שגוי. האם כל המבצע הזה היה לחינם?
בבור של חיל האוויר בקריה, הדופק של סרן מ' מאמ"ן השתולל. היא רק בת 23, אבל אחראית על המודיעין שעל בסיסו נבנה כל המבצע. היא ידעה היטב שהכוח במרוץ נגד הזמן: מהרגע שהתקרבו לנחיתה, הם זוהו, והסורים מקפיצים כוחות לעבר המתקן. והנה, קמ"ן חיל האוויר מעדכן אותה על ההודעה הדרמטית מלוחמי שלדג: המערבל לא בחדר. "זה הרגיש לי כמו נצח", נזכרת מ' באותן דקות עוצרות נשימה, "הצוות שלנו שיכנע את מקבלי ההחלטות שאותם מערבלים פלנטריים עבור טילי חיזבאללה נמצאים שם, בבטן ההר, ולכן יש הצדקה להוציא את הפשיטה הזו חרף סיכון הלוחמים. הלחץ גדל אצלנו מדקה לדקה". מפקְּדהּ, סא"ל ג': "הבנתי באותן דקות שהקריירה שלי בצה"ל נגמרה".
23 דקות מורטות עצבים עברו עליהם, נצח במובן של פעולת קומנדו, עד שהכוח יצר שוב קשר. "טעינו בחדר", דיווחו, "התקדמנו עוד טיפה לבטן המנהרה – ומצאנו את המערבל הראשון". אם הם לא היו בבור עמוק מתחת לאדמה, כנראה שאת שאגות השמחה של מ' וחבריה בבור היו שומעים עד קניון עזריאלי. "תמיד חששנו שלילה קודם הסורים או האיראנים יוציאו בחשאי את המערבלים מהמפעל התת-קרקעי הזה", מוסיף רס"ן א' מחטיבת המחקר של אמ"ן, מהוגי המבצע. "בסופו של דבר, הלוחמים סיפרו לנו שהם ישבו לקשקש במנהרה עד להשלמת המלכודים על ידי חבריהם, מרוב שהם הקדימו בלוחות הזמנים. מה שהערכנו שהיה בפנים – היה ברמה גבוהה. אחד הלוחמים אף אמר לנו: חשתי כמו בבית".
אנשי צוות "רובד עמוק" ניסו לשכנע את צמרת צה"ל ואת הקבינט שהמבצע שלהם חשוב ויצליח. "היו מספיק סיבות למה לא, אנחנו שיכנענו למה כן", נזכרת סמ"ר ת', חיילת בת 20 בצוות. "אני אישית עליתי לאלוף פיקוד הצפון להסביר לו על השלכות מבצעיות של האתר הזה, אם חיזבאללה יתחיל לקבל ממנו טילים"
הצוות של אמ"ן חי, נושם, אוכל וישן את המתקן של סרס כבר חודשים, חלקו אפילו שנים. "המבצע הקרקעי הזה היה עבורנו חלום, כי תקפנו אותו ארבע פעמים מהאוויר ב-2017, כאשר החל להיבנות", מספר סרן ז', ראש חוליה במדור יעדים ותשתיות בזירה הטכנולוגית של חטיבת המחקר. "אבל בעומק של 180 מטרים בבטן ההר, לא ניתן להרוס את מה שיש בפנים מהאוויר". הפתרון היה "לשלוח לשם כוח מיוחד, שרק הוא יכול להרוס את האתר".
התוכניות בגדול היו, אבל המבצע המתין על המדף. עד מתי? באמ"ן יש מיתולוגיה: איך יודעים שמבצע עומד להיות מופשר? כשבוחרים לו שם, ולא פעם גם מתווכחים עליו. ואכן, כשהתחילו לדבר על הפעלת המבצע, ביקשו באמ"ן לקרוא לו "עקיצת הדבורה". בחיל האוויר מחו, "כי דבורה מתה אחרי שהיא עוקצת". אחר כך השם שונה ל"נחל איתן", שגם לא שרד, ובסוף סוכם על "רבות הדרכים", לא ברור אם זה כי למישהו יש חיבה מיוחדת לשיר של הזמר דניאל סלומון, או כי המבצע לקח בחשבון המון-המון התפתחויות והתפצלויות בלתי צפויות. כנראה שהאופציה השנייה.
7 צפייה בגלריה
ארבעת הפתחים של המתקן (מסומנים בעיגול) בצילום אוויר מ־2024 , זמן קצר לפני השמדתו. "לא היה שם שלט 'כאן מוקם מפעל טקסטיל'" | צילום: דובר צה"ל
עכשיו הדברים כבר התקדמו מהר. התוכניות להגעה מוסקת נבנו, גם לפריצה לתוך המתקן. לתמונה נכנס רס"ן א', שהיה אז רמ"ד דרום בחטיבת המחקר. הוא מומחה לאמצעים לייצור אמל"ח, ואחד האחראים להשמדת תעשיית החימוש של חמאס. במקביל, מאז 2020, הוא עוקב אחרי האתר ליד מסיאף. עליו הוטל לתכנן איך משמידים מה שנמצא שם. "אז עכשיו אתה רוצה ממני הרצאה משעממת על מה זה מערבל פלנטרי?" הוא תוהה.
בקטנה ממש.
"בפועל, זה מערבל שמבצע תנועה ייחודית כמו של מיקסר ביתי, בסיבוב ספירלי סביב עצמו, כדי לבצע ערבול איכותי בתנאי ואקום וטמפרטורה מסוימת על מנת לייצר דלק מוצק ברמה גבוהה. מקור השם הוא מצורת הסיבוב – פלנטה".
איך זה נראה?
"דומה בעיקרון למערבל קמח תעשייתי גדול. אבל מערבל פלנטרי שוקל מספר טונות, עולה מיליוני דולרים ומכיל מאות ליטרים. הוא מגיע מפורק ומורכב במקום עצמו. הוא מיוצר בצורה מאוד ייחודית לפי דרישת וצורכי הלקוח, ובעולם יש מגבלות על הייצור שלו. ערבוב החומרים עם הדלק הנוזלי דורש דיוק גבוה, ברמה של מילימטרים וברמת בטיחות מקסימלית, כי אם כף הערבול נוגעת בדופן המערבל ונוצר ניצוץ, הוא יוביל לפיצוץ אדיר. המערבלים לאתר שתקפנו הגיעו ברובם מאיראן. הסברנו את זה לפרטי פרטים ללוחמי שלדג, איך בדיוק נראה המערבל, מה החומרים הכימיים שהם עשויים לראות על הרצפה, ממה להיזהר, במה לא לגעת, איך להריח".
המערבלים האלו היו הגאווה של סרס (CERS), שלמרות ראשי התיבות התמימים שלו – "המרכז למחקרים מדעיים" (בצרפתית) – היווה את חוד החנית הטכנולוגי של תעשיית הנשק הסורית. היו לו כעשרה אתרים ברחבי סוריה, שחלקם עסקו בייצור אמצעים קונבנציונליים, כמו קסדות ואמצעי ראיית לילה; אבל בסרס למשל, ייצרו גם את הנשק הכימי שאסד השתמש בו במלחמת האזרחים. מאז שאיראן נכנסה לתמונה, הפרויקט המרכזי של סרס היה ייצור טילים מדויקים.
צה"ל כמובן תקף בשנים האחרונות את מתקני סרס ואת המשלוחים שהגיעו אליו, אבל האתר במסיאף תוכנן ונבנה מראש על ידי האיראנים כך שיעמוד בהפצצות הללו. קוראים לזה "הגנה סבילה": בניית מתקנים בעומקים קיצוניים ותחת ביצורים. את כל התפיסה הזו הם העתיקו למתקן שליד מסיאף. מכאן היו אמורים לצאת טילים מורכבים ומתודלקים בדלק המיוחד שיוצר במערבלים הפלנטריים. "ראיתי את העבודות בהר, 13 ק"מ מהעיר מסיאף, ממש מול הכביש הראשי שמוביל לעיר", מתארת סמ"ר ת', הצעירה שבחבורה, ששימשה כמפענחת הצוות מטעם יחידה 9900 באמ"ן. הימים היו תחילת 2017, כאשר העבודות על המתקן החלו. "לא היה שם שלט 'כאן מוקם מפעל טקסטיל'", מתארים באמ"ן, "הם שמרו על התוכנית בסודיות, העובדים באתר הגיעו בעיקר מהעיר הסמוכה ולא סיפרו להם מה יפעל באתר, וכמובן גם התוכניות עצמן הוסתרו".
חיל האוויר, כאמור, תקף את המקום ארבע פעמים ב-2017, אבל הצליח אולי לעכב במעט את בנייתו. במקביל, הוקם באמ"ן צוות שלם שעקב אחרי המתקן, וכונה "רובד עמוק".
בחורף 2019 התכנס צוות חברי "רובד עמוק" לעוד ישיבה אצל סא"ל ג', ראש הענף שמספק חקר טכנולוגי על איום האש על ישראל. "מישהו זרק אז, באותו דיון שגרתי, שיאללה, בואו נתקוף את זה קרקעית, בפשיטה", נזכר סא"ל ג'. "נדלקנו, בטח אני כיוצא יחידת יהל"ם. אבל כבר אז, כשהתחלנו לגלגל את הרעיון, הסתכלו עלינו כסהרוריים. בצוות המצומצם הסתכלנו על זה כחלום של ממש - אבל חלום בר-ביצוע, למרות שזה דבר שמעולם לא נעשה".
בנוסף לחומרי הנפץ שהביאו איתם מהארץ, הלוחמים השתמשו גם בחומרי הנפץ הגולמיים שמצאו במתקן. בינתיים, בבור בקריה עקבו אחרי שיירות הצבא הסורי שהתקרב, אבל הקצינים בשטח מודרו ממידע זה כדי לשמור אותם בפוקוס. אם יתעורר הצורך, אף–16 שהיה בכוננות יחד עם עוד כלי טיס ישמידו את הכוח הסורי
7 באוקטובר הבהיר לצה"ל שזה הזמן להוציא לפועל תוכניות פעולה שאולי פעם נראו סהרוריות. "עשינו ממש רעש באמ"ן ומחוץ לאמ"ן, כדי שיאמצו את היוזמה שלנו לפשוט על האתר", נזכר סרן ז'. "אמרנו לבכירים: חייבים להשמיד את האתר הזה, גם כדי לחזק מחדש את ההרתעה הישראלית במזרח התיכון. זו הזדמנות שאולי לא תחזור, וכן, גם חייבים למנוע מחיזבאללה את ההתחמשות הסדרתית בטילים מדויקים".
סמ"ר ת', רס"ן א', סרן מ', סרן ז' וסא"ל ג' התפצלו בין דיונים ולשכות כדי לשכנע שזה אפשרי. "צה"ל היה כולו עסוק בלחימה ארוכה ברצועת עזה ונערך לתמרון הקרקעי בדרום לבנון, בתקיפות הארוכות בתימן, באיו"ש", נזכר סרן ז'. "למי יהיה קשב לשלוח 100 לוחמי קומנדו לפשיטה בסוריה בכלל, לראשונה בהיסטוריה של צה"ל, ולהסתכן כך בעוד פתיחת זירה? זה עדיין נשמע לאנשים מטורף".
אבל אז, סא"ל ג' קיבל אור ירוק להתחיל להכין את המבצע. השאלה הגדולה הייתה מי תהיה היחידה שתבצע אותו.
צוות "רובד עמוק" יצא למעין "מכרז" בין היחידות המיוחדות של צה"ל. שלדג הייתה עסוקה אז בממוצע ב-17 מבצעים שונים, אבל המפקד, אל"מ ב', רצה מאוד שאנשיו יבצעו את "רבות הדרכים". "לא היה פשוט לשכנע את מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר", מספרים בצוות, "כי כולם בשלדג היו בעומס קיצוני, קצינים שעסוקים בעשרות מבצעים במקביל. ופתאום הם מקבלים הצעה למשימה שמרוחקת 200 ק"מ מישראל, בזירה לא פעילה ולמבצע שכמותו לא בוצע מעולם". היה גם חשש גדול מסוג כזה של פעולות להשמדת אמל”ח עמוק בשטח האויב. לרס"ן א' היה את הטיעון הכי משכנע עבור הקודקודים: הוא זה שהכין מבצעים מוצלחים שבהם נשלחו לוחמים להשמיד מפעלי נשק של חמאס, חלקם עמוק מתחת לאדמה. הקיבעון הצה”לי שמבצעים כאלו עושים רק מהאוויר, נסדק. מה שעובד בעזה, אמרו אנשי הצוות, יעבוד גם בסוריה.
זה עבד. "אני לוקח את זה", פסק אלוף בר בתום אחת מתצוגות השכנוע של צוות "רובד עמוק". סרן ז': "שלדג שידרו לנו הכי הרבה ביטחון לעשות את זה, ממש להגשים לנו חלום בן שש שנים. יש להם גם מעטפת רצינית של החיל, את כנף 7 למבצעים מיוחדים, יכולות לפתוח נתיבי הגעה בטוחים ולהגיע מרחוק. בכללי, כבר במפגשים הראשונים הבנו שהם חבר'ה מאוד חכמים".
עכשיו נותר לשכנע את הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי, את שר הביטחון דאז יואב גלנט ואת ראש הממשלה, בנימין נתניהו. "האמירה ששמענו שוב ושוב מהקצונה הבכירה, שהמבצע לא יהיה שווה את זה אם ייפול לנו יסעור עמוס בלוחמים בשטח אויב. לכן הוחזרנו שוב ושוב לשפצר ולטייב את המודיעין והמעטפת", מתארים הקצינים מהצוות.
הרמטכ"ל הלוי החליט באמצע 2024 שהמבצע מוכן, והביא את ראש חטיבת המחקר באמ"ן לדיון בקבינט, להצגה ראשונית של "רבות הדרכים". סא"ל ג': "זה קרה ביולי, ורח"ט מחקר הסביר לשרים כמה היעד הזה ערכי וחשוב, והפעולה תהיה פיבוט (שינוי משמעותי באסטרטגיה – י”ז) רציני לשיקום ההרתעה הישראלית".
לשרים הוצגה המורכבות של המבצע גם נוכח הרוסים שבסביבה, והקצינים נשלחו לבצע עוד משחקי מלחמה. הם הביאו בכירים לשעבר מאמ"ן, בהם כאלו שראו יותר משתי מלחמות, במטרה אחת: שישכנעו אותם למה המבצע ייכשל, ואין לבצעו. איפכא מסתברא על סטרואידים. והם היו צריכים למצוא תשובות. דבר לא הוסתר. סרן ז': "אמרתי למפקד פיקוד צפון – כן, המבצע הזה עלול להביא לך גם מלחמה עם סוריה, בימים בהם הוא היה עסוק מעל הראש בהכנות למבצע הביפרים, לתמרון בלבנון ולחיסול נסראללה".
רס"ן ג': "חייל שלי לחץ לידי על הכפתור האדום, ואז האדמה ממש רעדה מתחתינו. הפיצוץ היה אדיר, ודבר ראשון שעשינו היה לוודא שאיש לא נפגע בטעות".
"היו מספיק סיבות למה לא, אנחנו שיכנענו למה כן", נזכרת סמ"ר ת', חיילת בת 20 שנאבקה עם חבריה כדי שהמבצע ייצא לפועל. "אני אישית עליתי לאלוף פיקוד הצפון להסביר לו על השלכות מבצעיות של האתר הזה, אם חיזבאללה יתחיל לקבל ממנו טילים באופן תעשייתי".
אחרי כל זה, מקבלי ההחלטות שוכנעו, ו"רבות הדרכים" קיבל אור ירוק. שלדג החלו להתאמן, ובאמ"ן עבדו על סגירת "חורים מודיעיניים". בראש ובראשונה הבעיה הייתה איך מספקים לכוח מידע על מה שמתחולל בתוך מתקן עמוק בהר נידח בסוריה. אמ"ן הצליחו, ובנו ממש תמונה מלאה של המתקן. במצגת הסבירו ללוחמי שלדג: אתם תיכנסו למנהרה גבוהה, שמשאיות יכולות להיכנס אליה מצד אחד עם חומרי גלם ולצאת מהצד השני עם טילים מוכנים. המנהרה תהיה בצורת פרסה, ווידאנו שאין לה עוד פתחים באזור. סרן מ', מהזירה הטכנולוגית באמ"ן מחקר: "הכנתי ללוחמים מצגת מפורטת, ממש הדמיה, של כל חדר באתר, איפה יהיו המכונות, כמות חומר הנפץ המומלצת להריסת כל חלק משמעותי, מה נפיץ ומה רעיל שם. לימדנו אותם מאפס".
רס"ן א': "להגעה של החיילים לאתרי הייצור של חמאס בעזה הייתה השפעה קריטית על הצלחת המבצע: איך לגשת ולהתעסק בתוך מפעל אמל"ח של אויב, שהוקם בסטנדרטים איראניים, אבקות רגישות לייצור, סוגיות כימיות, סימולי ייצור. הערכנו גם את הסיכונים שדברים יתפוצצו בפנים, כי הסורים כבר הצליחו לייצר שם טונות בודדות של חומר נפץ".
בערב של 8 בספטמבר 24’, כמה שעות לפני היציאה למבצע ששיאו באותו לילה, אנשי צוות "רובד עמוק" של אמ"ן נפרסו בין חמ"לי השליטה של חיל האוויר ובחדרי הפיקוד של שלדג. בחמ"ל מיוחד המתינו שורת מומחים שהצוות מאמ"ן גיבש, לכל בעיה שתצוץ ללוחמים: מהנדסים, כימאים, מומחי חבלה וכיו"ב. "הבאנו לכוח כל כך הרבה מקרים ותגובות שהם תירגלו, פוטנציאלים לתקלות ולעיכובים", נזכר סרן ז'.
ואז זה מתחיל.
"כן, וכשזה מתחיל, זה נראה על המסכים כמו סרט".
אבל אז, למשך 23 דקות, הסרט הפך לסרט אימה, שבו הכוח הלוחם לא מצא את המערבל הפלנטרי הראשון. סרן ז': "היו לי שני רגעי אנחת רווחה גדולים: ברגע שהלוחמים דיווחו לנו סוף-סוף שהם מצאו את המערבלים, ובהמשך כאשר הם יצאו בשלום מהשטח העוין".
המערבל, מספרים בצוות, היה חדש ונוצץ, ובמקום אותרו גם משלוחים ראשונים של חומרים לייצור טילים. "ואז התחיל השלב הקשה, מיפוי מהיר של המתחם ומלכודו להשמדה", משחזר רס"ן ג' משלדג. "כל חוליה הסתערה על המשימה שלה, והחברים בחוץ נותרו לחפות, כי ידענו שהשעון רץ עכשיו מהר יותר וכוחות התגבורת מהצבא הסורי בדרך. אנחנו היינו דווקא רגועים, אבל מהדיווחים בקשר התרשמתי שבארץ יותר לחוצים".
אפשר להבין למה. כל דקה של עיכוב פה יכולה להיות גורלית.
"תראה, זמן באוויר באמת יותר מדויק במבצעים האלה לעומת זמן ביבשה. למשל, אם יש לך מלגזה באחת הכניסות שאתה צריך להזיז, זו כבר דקה שלמה של עיכוב. אבל כשראיתי את המערבל הראשון אמרתי: וואו, את הכל עשינו בשביל זה – ועכשיו זה ממש מול העיניים שלי".
בחלוף כשעה של מיפוי ומלכוד המתחם - הלוחמים השתמשו גם בחומרי הנפץ הגולמיים שמצאו בבטן האדמה - הם יצאו החוצה, התרחקו ותפסו מחסה. בינתיים, בבור עקבו אחרי שיירות הצבא הסורי שדהר והתקרב למתקן, אבל הקצינים בשטח מודרו ממידע זה כדי לשמור אותם בפוקוס. אם יתעורר הצורך, אף-16 שהיה בכוננות יחד עם עוד כלי טיס ישמידו את הכוח הסורי המתקרב.
לוחמי שלדג החלו בספירה לאחור. רס"ן ג': "חייל שלי לחץ לידי על הכפתור האדום, ואז האדמה ממש רעדה מתחתינו. הפיצוץ היה אדיר, ודבר ראשון שעשינו היה לוודא שאיש לא נפגע בטעות".
המסוקים כבר חיכו לאיסוף לארץ בנקודות שנקבעו. בדיקת ציוד אחרונה, מבט אחרון לאחור. סגן מפקד יחידת שלדג, סא"ל א', היה החייל הישראלי האחרון על הקרקע הסורית במבצע. הוא וידא שאף אחד לא נשכח מאחור, וטיפס למסוק. לפני כשבועיים הוא קיבל את הפיקוד על היחידה, וכבר מתכונן למבצע הבא. "כבר במסוק נתַנּוּ שאגה גדולה של יש!" מספר רס”ן ג’. "לא הסתכלנו לאחור מחלון היסעור, שמענו פיצוצים אבל התעסקנו בעיקר בלחייך, כי ידענו שאלו עוד טילים ופצצות לאבטח את היציאה שלנו".
בדיעבד הסתבר כי כוחות צבא אסד היו עדיין במרחק של כשעה נסיעה, כאשר רס"ן ג' ולוחמיו התרחקו מערבה לקו האופק, עמוק באשמורת השלישית. מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, לא התאפק, וחיכה להם עם זריחה על המנחת בבסיס תל נוף. "היו שם חיבוקים מרגשים, והכי חשוב היה שחזרנו בשלום. בכל השמחה הגדולה לא שכחנו את יצהר, אז לקחנו דגל גדול עם תמונתו ונצרנו איתו את הרגע. ואז חגגנו כמו שחוגגים כל מבצע מוצלח בשלדג".
שזה?
“ב’עַל האש’ המסורתי בבסיס".
אלא שהעשן המיתמר מעל המנגלים של שלדג לא סימל את סיום העבודה של צוות "רובד עמוק". עדיין נותרה השאלה הגדולה מכל: זה הצליח? המתקן הוצא מכלל שימוש?
הצוות בנה ניתוח BDA (ראשי התיבות של Bomb Damage Assessment, הערכת נזקי הפצצה). סמ"ר ת' אספה את כל הסרטונים ממצלמות הקסדה והתיעודים השונים מכלי הטיס, ויחד עם גורמי אמ"ן החלה להעריך את התוצאות. עם אור ראשון הגיעו בזהירות גם בכירים ממכון סרס לאתר החרב, וגם להם לא היה ספק – השקעה של מיליוני דולרים ושנים של עבודה ירדו לטמיון. המתקן נוטרל. אגב, זה היה בדיוק 17 שנה ויומיים מאז שישראל הפציצה את הכור הגרעיני בסוריה.
שלושה חודשים בדיוק אחרי משטר אסד כולו קרס, ומתשלובת סרס כולה נותרו בעיקר אבק והריסות. "היו לנו גם מטרות משניות במבצע הזה", מסכם סא"ל ג' מאמ"ן.
כמו?
"לשדר תעוזה מול אויבינו, ולחזק את הביטחון גם בתוך צה"ל בכוחות שלו".
