אחרי הכול ולמרות הכול, תמיד מקננת בנו תקווה שגם אם יש טעויות, ותמיד יש, גם החלטות שנויות במחלוקת הן פועל יוצא של סוף מעשה במחשבה תחילה. הרי לא יכול להיות שמדובר בגחמות. ההחלטה המרכזית, עיקר העיקרים מבחינת הממשלה הנוכחית, היא למוטט את חמאס. אבל אחרי 592 ימים, אנחנו אמורים לדעת כבר מה לא עובד. למשל, סגר מוחלט ברצועה. לא רק שזה לא עוזר. זה בעיקר מזיק. הרי כל ההכרזות מהימים הראשונים שלאחר המתקפה הרצחנית הפכו לשמן בגלגלי מכונת התעמולה של תומכי חמאס. הן גם מצאו את דרכן, לגמרי כצפוי, לתביעה של דרום-אפריקה בהאג.
אנחנו אמורים לדעת שתוחלת החיים של סגר, כל סגר, היא קצרה להחריד. הרי עברו בדיוק עשרה ימים מאז המתקפה הרצחנית והטלת הסגר המלא הראשון, עד שארגון HRW פרסם הודעה: "המצור הבלתי חוקי על רצועת עזה קטלני עבור ילדים. שלילה של מים, דלק וחשמל מסכנת חיים". עדיין לא דובר על הרעבה או רעב. כבר למחרת, ב-19 באוקטובר, הודיע נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, ש"ארצות הברית תיווכה בהשגת הסכם המאפשר הכנסה של עד 20 מטעני משאיות של מזון, תרופות ומים לתוך הרצועה".
הכותרת
מה באמת קורה בעזה? כך זה נראה במדינות ערב
21:52
גם לפני 7 באוקטובר, הסגר לא פגע בחמאס. הוא פגע בישראל. הסגר שימש את הטענה שישראל חונקת את תושבי הרצועה, ולקמפיין בינלאומי, כולל משטים, למען חמאס. והסגר היה אחד התירוצים המובילים להצדקת המתקפה הרצחנית של 7 באוקטובר. פחות משבוע לאחר ההתקפה פרסם פרופ' איאן לוסטיק מאוניברסיטת פנסילבניה מאמר שלפיו הסגר שהטילה ישראל למעשה יצר כלא, והוסיף: "זה ידוע עד כמה ברוטליים יכולים להיות אסירים נמלטים". זו לא הייתה ההצדקה הראשונה לטבח. אבל הראשונה שהופיעה בכתב עת חשוב, Foreign Policy, על-ידי איש אקדמיה מהשורה הראשונה.
מדובר בהצדקה מתועבת שהתעלמה לחלוטין מההצעות החוזרות ונשנות של הקהילה הבינלאומית להסרת הסגר, תמורת, בעיקר, פירוז הרצועה. אבל זו הרוח שהשתלטה על קמפיין התמיכה בחמאס. ישראל התקשתה להבין שהמערכה כפולה. צבאית ומדינית. לוסטיק ושאר גדודי הפרוגרסיביים נלחמו נגד ישראל בחזית השנייה, ובהצלחה אדירה.
איך זה שלקינו בעיוורון? אפשר להבין את המחדל הזה ככל שמדובר בימים הראשונים שלאחר המתקפה הרצחנית, כאשר הזעם שלט בנו. אבל החודשים עברו. זה היה ברור שהטלת סגרים, בדרך כלל עם הצהרות מפוצצות, גם לא מועילה בחזית הצבאית וגם פוגעת בישראל בחזית המדינית
איך זה שלקינו בעיוורון? אפשר להבין את המחדל הזה ככל שמדובר בימים הראשונים שלאחר המתקפה הרצחנית, כאשר הזעם שלט בנו. אבל החודשים עברו. זה היה ברור שהטלת סגרים, בדרך כלל עם הצהרות מפוצצות, גם לא מועילה בחזית הצבאית וגם פוגעת בישראל בחזית המדינית. הרי זו החזית שהצליחה להגיע מהר מאוד להישגים מעשיים. לא רק הפגנות. שורה של מדינות אירופיות הטילו הגבלות על ייצוא ביטחוני לישראל.
אבל עקשנים אנחנו. כבר בתחילת אפריל 2024 הציע סטפן סז'ורנה, שר החוץ של צרפת, להטיל סנקציות על ישראל. זה היה כואב, אבל לא נורא. הבעיה היא שבדיוק באותו זמן, על רקע מחסור במזון, גם קרוב ל-40 חברי קונגרס חתמו על פנייה לנשיא ארה"ב להפסיק את משלוחי הנשק ההתקפי לישראל. הבולטת ביניהם הייתה הסנאטורית ננסי פלוסי, האישה החזקה של המפלגה הדמוקרטית. אולי שכחנו, אבל זה השפיע. היו עיכובי משלוחים. ואם זה עדיין לא ברור, אז החזית המדינית תמיד, אבל תמיד, משפיעה על החזית הצבאית.
האם למדנו משהו? מתברר שלא. משום שהיה ברור שההכרזות הבומבסטיות על הסגר הנוסף יסתיימו בדיוק אותו הדבר
האם למדנו משהו? מתברר שלא. משום שהיה ברור שההכרזות הבומבסטיות על הסגר הנוסף יסתיימו בדיוק אותו הדבר. אתמול פרסמו מנהיגי צרפת, בריטניה וקנדה אזהרה לפני "פעולות קונקרטיות", אם ישראל תתעקש על המשך הסגר. וזה מחמיר. אלא שהפעם זה לא ממשל ביידן. ולא ננסי פלוסי, ברני סנדרס או אלכסנדריה אוקסיו-קורטז. הפעם זה טראמפ בכבודו ובעצמו שלפי פרסום ב"הוושינגטון פוסט" אתמול, הציב אולטימטום לישראל: הפסקת מלחמה או נטישה. אפשר להניח שנתניהו כבר מתגעגע לביידן.
מה שלא ברור הוא, איך זה, שעם כל הניסיון המצטבר, אנחנו חוזרים בדיוק על אותן טעויות. הרי אנחנו כבר אמורים לדעת שהסגר רק יחזק את שונאי ישראל בחזית המדינית. אנחנו יודעים שהלחץ יגיע, ועכשיו גם מממשל טראמפ. אבל מתעקשים לא ללמוד שום דבר. ואחרי שכבר חטפנו את הביקורת החליט הקבינט, שלשום בערב, לחדש את אספקת המזון והתרופות. נתניהו, בריאיון שלו לעצמו, כמנהגו לאחרונה, הסביר אתמול שגם ידידי ישראל מוטרדים. יפה שנתניהו ידע לחזור בו, אבל הוא באמת לא ידע מראש? וכי לא היינו כבר בסרט הזה? אפילו בצלאל סמוטריץ', בזיגזג מבורך, יישר קו.
וזה מטריד. משום שהאסטרטגיה של הממשלה, כולל ההחלטות על סגר ועל חידוש הלחימה, היא עוד ועוד צעדים שיותר מזיקים ממועילים. זו לא הדרך למוטט את חמאס. זו הדרך להפוך את ישראל למצורעת, ולהפוך את הדיבורים על ניצחון מוחלט להזיה מוחלטת.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.05.25
