נתחיל ברגע של היסטוריה: נוהל שכן זה יאיר גולן. אז תא"ל, מפקד כוחות צה"ל ביו"ש. הרעיון היה יצירתי. לוקחים בן אדם, פלסטיני למי שלא בקיא בפרטים, ומכניסים אותו לבית שיש חשד שנמצא בו מחבל. אם יהיה ירי, הוא יהיה הראשון לחטוף. כלומר למות. אם לא ימות, הכול טוב. אפשר יהיה להשתמש בו בפעם הבאה. יצירתיים לא פחות היו ההסברים שגולן נתן אחרי שהוגשו העתירות בעניין לבג"ץ, אחרי שהוא הפר את פסיקת בית המשפט שקיבל את העתירות. זה ארוך, אז רק אסכם את השורה התחתונה: זה חסך חיי אדם, הוא אמר. לא חלילה שמדובר באיזה תחביב או משהו דומה.
עכשיו, עם מספר דו-ספרתי של מנדטים, התקווה הגדולה של השמאל, שכבר דילג פה ושם על המפה הפוליטית, גולן מגלה שללוחמים היום, בניגוד אליו כמובן, יש תחביב. קוראים לו הרג ילדים עזתים. ילדים ותינוקות.
הוא לא הביא הוכחות, לא ציין אם מדובר במפקד חטיבת גבעתי שנלחמת שם עכשיו, במפקדי הגדודים או הפלוגות שלו, או בחיילים שנטחנים שם עוד מעט שנתיים. גם לא הזכיר את מפקדי ולוחמי חטיבות 401 או 215, שגם הם שם, נלחמים וסופרים את מתיהם, את הפצועים בגוף, את הפגועים בנפש. אלה שאין להם ברירה וגם אין להם במה שמעליה הם יכולים לפזר ערימות של קיא ורבלי לכל עבר ועוד להצטייר כגיבורים, אמיצי לב שאינם פוחדים לומר את האמת. להטיח אותה לא רק קבל עולם גם בפניהם של מאות אלפי משפחות החיות בסבל גדול, ואין לי מילה מדויקת יותר לומר, בשעה שבניהן, האחים, הבעלים, נקראים לסבב חמישי ושישי. אלה שהחרב מתהפכת מעל ראשם בכל רגע, שיודעים שדפיקה על הדלת זה סימן שהחיים שהיו להם, נגמרו. כל אלה שמגלים עכשיו, אליבא דה-גולן, שזה מה שהבנים שלהם עושים שם.
אם הייתי בנימין נתניהו, הייתי מנשקת לו את הידיים, שולחת גם זר פרחים וגם בונבוניירה. לגולן ולערימת יועציו, דובריו ויחצניו. אומרת להם תודה גדולה. נתניהו לא יכול היה לצפות למתנה נאה מזו בשעה הזו.
אם הייתי בנימין נתניהו, הייתי מנשקת לו את הידיים, שולחת גם זר פרחים וגם בונבוניירה. לגולן ולערימת יועציו, דובריו ויחצניו. אומרת להם תודה גדולה. נתניהו לא יכול היה לצפות למתנה נאה מזו בשעה הזו
המלחמה הזו היא איומה ונוראה. היא נכפתה עלינו אבל מי שמושכים אותה אל האין סוף הם ממשלת ישראל ונתניהו העומד בראשה. היא גובה מחירים בלתי אנושיים בצד שלנו ובצד השני. די במעט המראות שאנחנו נחשפים אליהם כדי שיישבר הלב. בשום עולם מתוקן ילדים לא צריכים להילחם כדי שמישהו יניח כף אורז בצלחת המתכת המעוכה שלהם.
אנחנו נלחמים באויב נורא וכלואים בתוך מלכודת איומה שנכתב עליה בלי סוף. ואת זה צריך להגיד. לחזור ולומר ולדרוש להשיב את החטופים, לסיים את המלחמה ולחפש דרכים אחרות כדי להבטיח את ביטחוננו. וכל זה צריך להיאמר כל יום, כל היום.
אריאלה רינגל הופמןללא קרדיטרק שזה לא מה שגולן אמר, וכל האקרובטיקה שלו ושל אוהדיו לא תמחה את הביזיון. הוא לא סיכן דבר. אפילו לא שמינית מנדט. הוא לא יצא נגד הבייס שלו, הוא לא העלה לסדר היום נושא שאיש לא מדבר עליו. הוא לא דחף לנו לפנים אמת שאנחנו בורחים ממנה. יש מעט שבתות שזה לא עולה במחאה. הוא רק זיהם את השיח, ועל כך לא מגיעה לו שום הנחה. זיהם ועיוות ולכלך את הקולות הראויים של אנשים טובים שאומרים את זה עוד מעט שנתיים. את החטופים צריך להחזיר, את המלחמה צריך לסיים ואת הממשלה הזו להתיז מחיינו. וכל השאר זה איוולת ורוע.
