הם מגיעים מרקעים שונים, אמונות ותפיסות מגוונות, אבל עם פרוץ המלחמה – כולם נרתמו למטרה אחת: גיוס שוויוני לכולם. מתחילת המלחמה, משרתי ומשרתות מילואים שהתייצבו למאות ימים על מדים, וכן המשפחות שבעורף - ייסדו ארגונים שבהם חברים מאות אלפי ישראלים ‑ והחליטו לעשות את מה שהם מרגישים שלא נעשה, ולחשוב על צעדים פרקטיים כדי להוציא לפועל את רעיון השוויון והשותפות בנטל.
הכותרת
כיבוש או תפיסת שטחים כמו ביו"ש? אלו התוכניות למבצע בעזה
19:22
הקריאה שלהם עולה מהשטח, והם מדברים על צורך ביטחוני - המחסור בכוח אדם הולך ומחריף, שכן הלוחמים מותשים ומבקשים עוד ועוד החלפות כשסבב רודף סבב. בדיונים בכנסת ובמפגשים אישיים עם מובילי מדיניות ודעת קהל, הם מהדהדים את המסר החשוב שלהם כבר כמעט 600 ימים. עכשיו, במפגש מיוחד ביוזמת "ידיעות אחרונות" ו-ynet, ראשי 11 הארגונים הבולטים התכנסו לשיחה על השונה, המאחד, וכל מה שביניהם.
ארגונים רבים, מטרת-על אחת
בחדר יושבים שמונה מילואימניקים, ועוד שלוש אזרחיות. כולם מובילים ארגונים, לכולם חזון דומה. אז למה יש כל-כך הרבה קבוצות? "נמצאים פה האנשים הטובים ביותר בחברה הישראלית, אלה שרוצים לשנות ולתקן", מסביר רב-סרן (במיל') יואב אדומי מתנועת "המילואימניקים". "נוצרה דינמיקה שכל אחד הלך לכיוון שלו מתוך רצון להוביל שינוי. כשאנחנו באים ליולי אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ג"ג) כולנו יחד, והוא רואה כזה גב, שורה שלמה של ארגונים שאומרים לו 'עד כאן', הוא מתייחס לזה הרבה יותר ברצינות מאשר לארגון אחד שמתיימר לייצג קהל גדול".
9 צפייה בגלריה
"המנהיגים לא ראויים לעם". רס"ן (במיל') יואב אדומי, "המילואימניקים"
(צילום: אביגיל עוזי)
וזה לא סוד: חלק מהתנועות, ביניהן זו שאדומי עצמו מוביל ‑ הן פוליטיות. "הצורך שלנו הוא לא רק תיקון הכרחי בסוגיית הגיוס. אנחנו באים לתקן עוד הרבה רעות חולות בחברה הישראלית, כשאנחנו רואים שמנהיגי הציבור לא ראויים לעם המדהים שלנו, ושצריך מנהיגים חדשים", הוא אומר. סרן (במיל') הילה שיש, נציגת "הרבעון הרביעי" שהוקם עוד לפני המלחמה, ממשיכה: "המטרה מבחינתנו היא לענות על צורכי המדינה ולקדם שותפות בנטל".
סמ"ר (במיל') מיכאל ששון, לעומת זאת, מדגיש כי הארגון "דור במיל'" שאותו מייצג ‑ אינו פוליטי. "הרבה חבר'ה לא בהכרח חושבים על פוליטיקה, פשוט זה באמת צורך כל כך אקוטי שדוחף אותנו לעשות מעשה. מבחינתי יהיה מבורך מאוד אם זאת תהיה שכבת המנהיגות הבאה".
"הגענו לקודקודים הכי גבוהים ושאלנו מה תוכנית העבודה של צה"ל לעשור הקרוב ‑ ואין תוכנית. אנחנו קוראות למנהיגים לצאת מהטיקטוק ומהטוויטר ולהנהיג"
רותם אבידר-צאליק מפורום "נשות המילואימניקים", מסבירה שגם הן חלק מהמערכה: "בהתחלה אף אחד בכלל לא ראה את נשות המילואימניקים". למרות השינויים הקלים בתפיסות העולם של הארגונים, היא מדגישה: "אנחנו יודעים לחבור כשצריך וליצור חזית אחת מול מקבלי ההחלטות. במאני-טיים אנחנו עושים את זה".
לדבריה, "כל אחד, לאורך התקופה הזו, עשה תזוזות. אנחנו הגענו עם מתווה או רעיון הרבה יותר פרגמטי, לא שוויון - לא רוצים את כולם - רוצים ליצור משהו ישים. ואז עלו קולות שצריך להסתכל עשר שנים קדימה ויותר מזה, כדי שלילדים שלנו יהיה פתרון אמיתי, ולכן זה חייב להיות שווה לכולם. שינוי ברמה המהותית".
שירה אמסילי מתנועת "שותפות לשירות" הוסיפה כי "גם לא לעשות טעות היסטורית, כמו של בן גוריון". היא מגלה בתסכול: "הגענו לקודקודים הכי גבוהים ושאלנו מה תוכנית העבודה של צה"ל לעשור הקרוב. ואין תוכנית.
"זה חלק מהתיקון שיואב דיבר עליו", הוסיפה. "כארגוני משרתים אנחנו מרגישים שחיים פה מהיד לפה, שולפים אותנו מהבית, מהרגע לרגע. לא מתכננים, גם עכשיו, שנה ושבעה חודשים אחרי 7 באוקטובר. אנחנו, כאזרחיות, חושבות שצריך לעשות פה תיקון. אנחנו קוראות למנהיגים - צאו מהטיקטוק ומהטוויטר ותנהיגו. כתנועה של נשים דתיות, יחסית הבייס של הממשלה הזאת, אנחנו בחרנו אתכם כדי שתמשלו ואתם לא עושים את זה. לא מנהלים את האירוע".
"שאסכם את הליבה של זה?", מציע רס"ל (במיל') אביב עזרא מ"דור הניצחון": "בשונה מהמנהיגים הנבחרים - המנהיגים שבשטח הבינו את גודל השעה. זה הכול, ככה פשוט".
9 צפייה בגלריה
"מה שאנחנו נושאים על עצמנו - זה הכרח". רס"ר (במיל') רושל מושייב, "לוחמי מילואים בפעולה"
(צילום: אביגיל עוזי)
9 צפייה בגלריה
סמ"ר (במיל') מיכאל ששון, "דור במיל'": "לשלוח צווים, להטיל סנקציות"
(צילום: אביגיל עוזי)
ומה יהיה איתם אחרי המלחמה? מבחינת רס"ר (במיל') רושל מושייב מתנועת "לוחמי מילואים בפעולה", התשובה לא חד-משמעית. "אני מקווה שאנשים ירגישו שהם הצליחו לממש את מה שהם הביאו מהשטח, וימשיכו אותו. כי מה שאנחנו נאלצים לשאת על עצמנו עכשיו, לחלק בין החיים האישיים, למילואים ולמאבקים הללו, זה הכרח".
בחדר הזה, אין הסכמה גורפת לגבי זהות המגויסים שצריכים להיות מוזכרים בחוק שכולם שואפים לקדם. יש מי שמכוון ספציפית לבני הישיבות, ואחרים מדברים על כלל החברה הישראלית, ביניהם גם ערבים. למרות זאת, לכולם ברור הצורך המיידי בגיוס מאסות משמעותיות של לוחמים.
"אנחנו חושבים שצריך לאכוף את החוק הקיים. לשלוח צווים, להטיל סנקציות עם עקרונות מאוד ברורים של הטבות על תנאי", מציג מיכאל את עמדת הארגון שאותו הוא מוביל, ומוסיף כי לצד המענה על צורכי המלחמה, "חשוב שצה"ל יאפשר לקיים אורח חיים דתי".
"בשנה האחרונה גייסנו יותר חרדים ממה שגויסו לדעתי מאז קום המדינה", מעריך סמ"ר (במיל') חנניה בן שמעון. "בטווח המיידי, אנחנו צריכים להביא יותר לוחמים שישרתו, ללחוץ על הדרג המדיני שלא יקדמו חוק שנותן לאנשים לזלוג".
9 צפייה בגלריה
"לא אצבע בעין - מדיניות חדשה שעובדת". עו"ד רותם אבידר-צאליק, "פורום נשות המילואימניקים"
(צילום: אביגיל עוזי)
רותם קוראת גם למי שקיבל פטור מגיוס לצבא ‑ להיכנס מתחת לאלונקה, בדרך כזו או אחרת. "זה רלוונטי לכולם. בסוף אנחנו מיישרים פה קו, אין אצבע בעין לאף אחד. אנחנו צריכים ליצור כאן מדיניות חדשה שעובדת".
ערפל מוחלט: "מאז 7/10 נסחפים עם הזרם"
"אין אופק ברור", אומר רס"ל (במיל') רון פרץ מתנועת "פורום הלוחמים". הוא השתחרר לא מזמן מהסבב האחרון שלו, שהתארך בזמן אמת בחודשיים נוספים, וכבר קיבל את הצו הבא לחודש ספטמבר. "באופן כללי, אני חושב שמ-7 באוקטובר לא באמת הייתה החלטה ברורה, אנחנו נסחפים עם הזרם. במקום שתהיה הנהגה אחראית שתגיד מה הכיוון עכשיו ומה שעושים. זה פשוט אבסורד שהמדינה לא מצליחה לגייס עוד אנשים במלחמה הכי קשה וארוכה שהייתה לנו, וממשיכה לשחוק את אותם האנשים שוב ושוב ושוב".
הילה מסכימה. "זה מתחבר למה שדיברנו קודם - חוסר יכולת לתכנן. אנחנו בערפל מוחלט. במלחמה זה בסדר שיהיה לפעמים ערפל, שלפעמים יתקבלו החלטות שאנחנו לא מבינים. אבל כשזה שנה וחצי ככה – אין לזה אופק".
9 צפייה בגלריה
"זה משפיע על ילדים שצריכים טיפול, על עסק שקורס". דניאל לוין, "המתמרנות"
(צילום: אביגיל עוזי)
דניאל לוין, אם לשני ילדים הנשואה למילואימניק שהשלים כ-300 ימים לאורך המלחמה, משתפת באתגר שבהתמודדות עם חוסר הוודאות. "המילואימניקים נלקחים מבית, ממשפחה, מאישה שצריכה לעצור את הקריירה. התזוזות האלה משפיעות על ילדים שצריכים פסיכולוג ופסיכיאטר, על עסק שקורס, על האישה שלא מחזיקה".
היא מודה שהסבב הנוכחי שבו נמצא בעלה, שהחל במרץ ועתיד להסתיים בעוד יומיים ‑ לא יתארך ברגע האחרון. "גם הוא בעצמו לא יודע. הכול דינמי, הכול לא בשליטה. גם לעבודה אני משקפת את זה – אני לא יודעת מה יהיה איתי מחר וכמוני מאות אלפי נשים".
"כאזרח ומילואימניק, אני יכול להיות סובלני להמון דברים. אני מבין שצורכי הביטחון משתנים, אנחנו פה במערב פרוע", מבהיר יואב. "אבל מהצד השני, אני רוצה לראות שנבחרי הציבור עושים הכול כדי לבנות לנו את האמון ולהרחיב את שורות צה"ל. לא רק שאני לא רואה את זה, קורה פה בדיוק ההפוך – הם עושים הכול כדי לפגוע באמון ולערער את המערכות. כבר ב-8 באוקטובר יכלו להעביר את החוק".
גם הנושאים השנויים במחלוקת בקרב הציבור הישראלי עלו לדיון בפורום הזה. לדוגמה, חידוש הכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה. "אני חושב שזה ביזיון שאנשים ששולחים חיילים לשדה הקרב, שולחים גם אוכל לאויבים", טוען אביב. הוא מדגיש כי הוא לא מתנגד לעצם הכנסת הסיוע, אבל הצורה שבה הדברים נעשים עכשיו ‑ בלתי מתקבלת על הדעת. "מי שמחליט פשוט ככה להכניס אוכל לאויבים שלנו ובו זמנית לשלוח צו 8, יש לו בעיה מוסרית קשה. צריך ליצור שטח בשליטה צבאית שבו אפשר יהיה לחלק אוכל לאזרחים ולשמור על מצור על המחבלים".
יואב ממשיך אותו: "חייבים סיוע הומניטרי, אין ברירה. השאלה איך זה מנוהל. זה אפשרי – זה רק עניין של תכנון מקדים. בפועל, כרגע – אנחנו מכניסים חמצן לאויב שלנו".
"לקרוא על האירוע המפלג התורן - מחליש"
מכתב הטייסים, שקרא לשחרור החטופים גם במחיר הפסקת הלחימה, הוביל לשורת מכתבים של יחידות שונות שפורסמו בעקבותיו והעלו לדיון הציבורי, שוב, את סוגיית הסרבנות. זאת, לצד סיפורים אישיים של לוחמים שמסרבים להתייצב בשל נסיבות אידיאולוגיות ואי-הזדהות עם המשימה. כאן יש הסכמה חותכת: לסרבנות אין מקום.
"זה חמור ומסוכן ועלול להוביל לסופה של מדינת ישראל. קלף כזה עלול ליצור קרע שאי-אפשר יהיה לאחות אותו"
"אנחנו קודם כול חיילים של הממלכה, של עם ישראל", כך מגדיר זאת סרן (במיל') רועי גיאת מתנועת "הצעירים". "אנחנו שואבים את הלגיטימציה שלנו מתוך ההבנה שאנחנו תמיד נתייצב". הוא מדגיש: "כשהרדיו דולק בעזה, או כש-ynet עובד בסוריה - לקרוא על האירוע המפלג התורן זה מחליש אותנו, זה מערער ויוצר קושי. אבל לא משנה מה קורה בחוץ באזרחות, לא ניתן לזה לחדור פנימה. תחושת המשימה מתעלה על הכול".
"זה חמור ומסוכן, עלול להוביל לסופה של מדינת ישראל", טוען יואב. "קלף כזה עלול ליצור קרע שאי-אפשר יהיה לאחות אותו. אני שנים תחת ממשלה שאני לא מאמין בה – אבל זו המדינה שלי וזה מה שאני עושה ואמשיך לעשות. אין לי מדינה אחרת, אלו כללי המשחק במדינה דמוקרטית".
שירה קושרת את סוגיית הסרבנות להשתמטות החרדים. "כולנו יודעים, כולנו שומעים, כולנו רואים רב ראשי לשעבר שבעצמו קורע צו גיוס. לזה הם לא קוראים סרבנות, אגב, זה מבחינתם סבבה. גם יושב ראש ועדה שקורא לסרב לצו, זו לא סרבנות מבחינתם?", היא עוקצת. "סרבנות זה רק מילואימניק, שאחרי 300 יום אשתו אמרה לו לא להתייצב ואותו צריך להכניס לכלא".
9 צפייה בגלריה
"נבחרי הציבור לא מתגברים על האינטרס הפוליטי". ד"ר שירה אמסילי, "שותפות לשירות"
(צילום: אביגיל עוזי)
ואז, היא ממשיכה ושואלת אם אפשר לדבר על הפיל שבחדר. "מי שמארגן את הבלגן הזה, הם האנשים שיושבים בכנסת ישראל, ולצערי כנראה גם בצמרת של צה"ל. אני בחרתי בכם, אבל אתם כנבחרי ציבור לא מסוגלים לגזור מהתוכניות המדיניות והמלחמתיות שלכם את צורכי כוח האדם, להתגבר מעל האינטרסים הפוליטיים של שימור הקואליציה - להגיד לחברי הכנסת החרדים שהגיעו מים עד נפש, שזו שעת חירום".
לדבריה, "לא ייתכן שוועדת החוץ והביטחון, שאמורה להסדיר את כוח האדם בצה"ל, עוסקת בהסדרת מעמד בני הישיבות. עכשיו, ברור לי שיולי אדלשטיין מבין את זה, ולכן אנחנו מאחוריו".
יו"ר ועדת החוץ והביטחון אכן מסתמן כשותף המוביל שבו ראשי הארגונים נותנים את אמונם. אבל החשש קיים: הם מבהירים כי הוא איתם כל עוד הוא מקבל תמיכה מהסובבים שלו. יש עוד שרים וחברי כנסת שעולים בשיחה, ככאלה שכבר הגיעו עימם להסכמות ‑ אבל המילואימניקים נזהרים כשהם מזכירים אותם, מחשש שיחזרו בהם. מדברים בינתיים על דן אילוז ומשה פסל מהליכוד, ועל אופיר סופר, אוהד טל, מיכל וולדיגר ומשה סולומון מהציונות הדתית.
"כשהם מבינים שאדלשטיין מוביל וקטור מסוים שמונהג בידי ארגוני משרתים שנותנים לו כרגע את ההכשר למה שהוא עושה, אז הם מבינים שיש קו שאפשר לסמוך עליו. אבל ביום שאדלשטיין יתקפל, שאנחנו נתקפל, אי-אפשר יהיה לסמוך עליהם", מבהיר אביב. "יולי, בתור יו"ר הוועדה, מבין שבלי חוק גיוס אמיתי לא יהיה ביטחון אמיתי, ובסוף זה יהיה על אחריותו כי הוא זה שצריך להביא את החוק. אז הוא צריך אותם".
השיחה נגמרה במבט על העתיד. הבטחה להמשיך לפעול למען המטרה. "אין לנו פריבילגיה להתייאש, חייבים שינוי מהיר. אני פה כי אני אופטימי, אני מאמין שאפשר לשנות", סיכם מיכאל.
פורסם לראשונה: 00:05, 21.05.25
