הימים מתארכים עכשיו לקראת הקיץ, ובשש וחצי האור עדיין מציף את הרחובות. שעת ערב מוקדמת, זמן שבו בכל בית כמעט המשפחה מתחילה להתאסף מהחוגים, מהחברים והעבודה ומתחילה התארגנות לארוחת הערב. זו מציאות של שגרה לכאורה נורמלית המתנהלת לצידה של מלחמה שחזיתה נמצאת במרחק של שעה נסיעה מהמרכז כבר למעלה משנה וחצי. תופת של הפגזות מהיבשה ומהאוויר, הרס טוטאלי של ערים וכפרים, החרבה של שכונות ומחנות פליטים שהביאו לעקירתם של כמיליון וחצי בני אדם מבתיהם אל מתחמי אוהלים ענקיים ששטחם גדול קצת יותר משטחן של שדרות, נתיבות ואופקים יחד.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
אני מציין את כל אלו כי בזמן שאולגה צ'רבקו הייתה על הקו, השכן מהבית ממול צעק לילדים שלו שהפיצה הגיעה. לא יכול להיות דיסוננס יותר גדול מזה למציאות שבה החיים כאן מתנהלים. את צ'רבקו, עובדת משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), תפסנו בעיר דיר אל-בלח שבמרכז רצועת עזה, בבית דירות המשמש את עובדי סוכנויות האו"ם באזור למגורים. תפתחו מפה של גוגל ותראו בעצמכם, זה בקושי 50 ק"מ מתל-אביב בקו אווירי.
"נורא פה", אמרה, "שומעים כל הזמן פיצוצים, ממש נון-סטופ, יש הרבה הפגזות. אנחנו בקושי יכולים לזוז כי המצב לא צפוי. המיקום של הבית שלנו ידוע לצבא הישראלי ואתמול בערב למשל הודיעו לנו להתרחק מהחלונות כי 'בשעות הקרובות יבוצעו תקיפות באזורנו'. במצב כזה אתה צריך להוריד את הראש מתחת לקו החלונות כדי לא להיפגע מהדף ולמשוך את המזרנים אל המסדרונות ולישון שם. צריך להבין שישנה כאן לחימה מאוד קשה ובמשך 78 ימים (השיחה התקיימה ביום שני בערב - ע"ש) לא נכנסת שום אספקה לרצועה. לא של מוצרי מזון, לא של אוכל לתינוקות, לא של מים, לא של תרופות, כלום. אנשים מורעבים, פשוטו כמשמעו.
ההרס הוא לא רק של בתי המגורים ומבני הציבור. חודשי המלחמה הארוכים והאינטנסיביים הביאו להשמדת כמעט כל אמצעי הייצור העצמאיים בעזה
"האספקה שלנו (של סוכנויות האו"ם וארגוני הסיוע ההומניטריים הפועלים ברצועה – ע"ש) נגמרה כבר לפני שלושה שבועות. המטבחים שלנו סיפקו מעל מיליון ארוחות חמות ביום והיום אנחנו בקושי מצליחים לספק כ-250 אלף ארוחות ביום. ואלו לא אותן ארוחות שבישלנו קודם כשנכנסה אספקה. הקטנו את גודל המנה, כבר אין בשר, בקושי יש ירקות. כשנכנסה אספקה היה אורז והיה שעועית והיה לחם ועכשיו זו מנה ממש קטנה של מרק עם קצת ירקות וקטניות. אנשים מספרים שהם אוכלים עשבים. יש כאלה שטוחנים פסטה כדי לעשות ממנה איכשהו קמח. הכל מאוד יקר, קילו עגבניות עולה 50 שקל, שק קמח של 20 קילו 1,500 שקל! שלשום קנינו אבטיח קטן ב-80 שקל לקילו. למרבית האנשים כאן אין את הסכומים האלו".
לפעמים כדי לדעת מה כוונותיה האמיתיות של ישראל מספיק לשמוע שר שמדבר בכנות ובצורה גלויה. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הוא חבר הקבינט המדיני-ביטחוני ויושב בדיונים הכי רגישים. הוא יודע על מה הוא מדבר ובישיבת סיעת הציונות הדתית בכנסת ביום שני השבוע הוא שיתף את העולם כולו במה שישראל עושה עכשיו ברצועת עזה ומה כוונותיה.
"צה"ל פועל בעזה עם חמש אוגדות בעוצמה שלא נראתה מראשית המלחמה", אמר. "לא עוד פשיטות, כניסות ויציאות. אנחנו כובשים, מטהרים ונשארים עד להשמדת חמאס. בדרך אנחנו משמידים את מה שעוד נשאר מהרצועה, פשוט כי הכל שם זו עיר טרור אחת גדולה. במסגרת המלחמה צה"ל מניע אוכלוסייה מאזורי המלחמה ולא משאיר אבן על אבן. אני אומר לכם, פשוט תסתכלו על הסרטונים על מה שקורה ברצועת עזה. האוכלוסייה תגיע לדרום הרצועה ומשם בעזרת השם למדינות שלישיות במסגרת תוכנית הנשיא טראמפ. זה שינוי של מהלך ההיסטוריה, לא פחות, וזה העיקר. זו המטרה, לשם אנחנו הולכים... עובדתית, אנחנו כבר שנה וחצי מכסחים לחמאס את הרצועה, אנחנו מפרקים את עזה ומשאירים אותה עיי חורבות עם הרס מוחלט וחסר תקדים בעולם".
סמוטריץ' יודע על מה הוא מדבר כשהוא מדבר על ההרס. עכשיו אנחנו במשרד של עדי בן נון באוניברסיטה העברית בירושלים. בן נון משמש כמנהל הטכני של מרכז ה-GIS (מערכת מידע גיאוגרפי) באוניברסיטה, מערכת מידע שמבוססת בין היתר על צילומי לוויין. היינו אצלו לפני כחצי שנה, בסוף 2024, כבר אז ממדי ההרס בעזה היו אדירים. מלבד חודשיים של הפסקת אש במסגרת עסקת שחרור חטופים, ישראל המשיכה לשטח את המרחבים האורבניים ברצועה.
אזור החיץ, הפרימטר הביטחוני הסמוך לגבול עם ישראל, תפס בחודש דצמבר 16 אחוז מהרצועה. כיום, לאחר הרחבתו, ובתוספת ציר מורג ומרחבים אחרים, מדובר בגודל עצום של 46.5 אחוז מרצועת עזה, שטח שנהרס טוטאלית והכניסה אליו לפלסטינים אסורה. 80 אחוז מהמבנים בכל הרצועה נהרסו לגמרי או שנפגעו בצורה כזו שאינם יכולים לשמש עוד למגורים. העיר רפיח כמעט שנמחקה כולה, 80 אחוז מהמבנים בעיר נהרסו.
על ההרס בעיר שבדרום הרצועה מעידה צ'רבקו: "הייתי ברפיח לפני כמה שבועות ולא זיהיתי כלום. עבדתי ברפיח בשנים 2017-2014 ואני מכירה אותה טוב. נסעתי לשם עם קולגות שגדלו וחיו כל חייהם ברפיח וגם הם לא זיהו כמעט כלום, אפילו לא את האזור שבו הם חיו. אין שם יותר כבישים ורחובות, לא נשאר מרפיח כלום".
זו לא מלחמה שישראל התחילה. אחרי מתקפת הנוח'בות הרצחנית על יישובי העוטף והדרום לאיש לא היה ספק שישראל תגיב. כשצה"ל יצא למתקפה בעזה הקונצנזוס סביבה חצה מחנות. אולם חלפו כבר 19 חודשים וסופה של המלחמה אינו נראה באופק. חמאס מסרב להיכנע ולשחרר את החטופים וצה"ל העלה הילוך בהתקפה.
ההרס הוא לא רק של בתי המגורים ומבני הציבור. חודשי המלחמה הארוכים והאינטנסיביים הביאו להשמדת כמעט כל אמצעי הייצור העצמאיים בעזה. אנחנו מתבוננים בצילום לוויין מתחילת אוקטובר 2023 של אזור תעשייה ובו כמה מפעלים ממזרח לג'באליה על דרך מנסור אל-מנבר, ועל תמונה עדכנית שלו מהחודש. הוא נמחק לגמרי, כל המבנים שוטחו, נותרה שם אדמה שחורה, חשופה. בחורבנה עזה לא יכולה יותר לייצר כמעט דבר, בטח לא מזון.
השטחים שבקרבת הגבול, כמו האזור החקלאי במזרח בית-חאנון שממנו פשטו מחבלי חמאס על עוטף עזה, הפכו למרחב חיץ. משמעותו היא הרס מוחלט של כל מבנה קיים או גילוח וחישוף של פני השטח מהגידולים החקלאיים.
בן נון משוטט עם העכבר על הצג לאורכה ורוחבה של הרצועה, בין צילומים של לפני המלחמה לבין צילומים עדכניים. "תסתכל למשל על אזור המטעים הזה", הוא אומר. "זה מה שהיה בפאתים המזרחיים של בית-חאנון. מטעים של פרי כלשהו, שורות שורות של עצים, והיו גם שדות, ותראה תמונה עדכנית, עכשיו אין יותר עצים ואין שדות, האדמה מלאה בקוליסים (עקבות של שרשראות טנקים ונגמ"שים של צה"ל - ע"ש)".
מג'באליה בן נון עובר לשטח המשתרע בין רפיח לחאן-יונס. מדובר בשטח גדול שכולו היה מלא בחממות ושדות של ירקות ותותים וחלקו הגדול נמצא במואסי. "עכשיו תראה, הכל שם מלא באוהלים של פליטים, אין שם יותר חקלאות".
על היקף הנזק לחקלאות העזתית אפשר ללמוד גם מעתירה של ארגון זכויות האדם "גישה", "האגודה לזכויות האזרח בישראל", "המוקד להגנת הפרט" ו"רופאים לזכויות אדם – ישראל", שפנו ביום ראשון השבוע לבג"ץ בדרישה שיורה לממשלת ישראל לפתוח באופן מיידי את המעברים לרצועת עזה לכניסת אספקה סדירה וסיוע הומניטרי דחוף עבור האוכלוסייה ברצועה.
מהעתירה עולה כי מתוך 150 קמ"ר של אדמות חקלאיות שהיו ברצועת עזה ערב המלחמה, 104 קמ"ר נהרסו כליל. שדות שבהם גידלו עגבניות, מלפפונים, פלפלים, חצילים, בצל, מטעי פרי וכרמי זיתים, כולם נחרבו. רוב תשתיות ההשקיה נהרסו, 80-90 אחוז מהכלים החקלאיים הושמדו, ומרבית בארות המים נפגעו וחדלו לתפקד. כ-3,700 חממות, 45 אחוז מהחממות ברצועה נהרסו, ובאלו שנותרו לא גדל דבר בגלל שמערכות ההשקיה לא פועלות.
ולא רק ירקות ופירות חדלו לגדול בעזה. גם בשר מייצור מקומי אין שם יותר. כ-96 אחוז מעדרי הצאן והבקר שגודלו באופן מסחרי הושמדו או מתו כתוצאה מלחימה או מחסור במים או מזון. ייצור החלב הופסק כליל ורק כאחוז מהעופות נותרו בחיים. המשמעות של כל אלו היא שעזה תלויה לחלוטין בכניסת מזון על כל מרכיביו מבחוץ, דרך המעברים שבהם שולטת ישראל.
בתחילת מארס, בתום השלב הראשון של עסקת שחרור החטופים, הפסיקה ישראל את מעבר אספקת הסחורות והסיוע ההומניטרי לרצועת עזה. כמה שבועות לאחר מכן הפרה ישראל את הפסקת האש והלחימה ברצועה חודשה. מאז הוציא הצבא 28 הוראות פינוי לתושבים באזורים שבהם מתנהלת לחימה, כשהמגמה היא ברורה: הנעת האוכלוסייה דרומה, למרחב שבין רפיח ההרוסה לבין האזור שממערב ודרום לחאן-יונס. כך הפכה ישראל כ-70 אחוז משטח הרצועה לשטח אסור לשהייה שהכניסה אליו אפשרית רק בתיאום ואישור צה"ל.
השפעת סגירת המעברים על כניסת אספקה גרמה לכך שבתחילת אפריל נסגרו 25 מאפיות שפעלו בפיקוח תוכנית המזון העולמית עקב המחסור בקמח ובגז לבישול ברצועה. מכאן המצב הלך והחמיר. מחירי המזון האמירו באלפי אחוזים, קרוב ל-4,000 ילדים נזקקו לאשפוז עקב סיבוכים שנגרמו כתוצאה של תת-תזונה. מאות מטבחים של האו"ם וארגוני סיוע אזרחיים אחרים שפעלו בעזה נסגרו. חוסר הביטחון התזונתי הגיע לכך שלמעלה ממיליון עזתים חיים בחוסר מזון קיצוני, מתוכם כ-400 אלף ילדים. כך נולדו המראות המזעזעים של ילדים נואשים הדוחפים זה את זה, בידיהם צלחות וקערות, כדי לקבל מנת מרק או אורז.
5 צפייה בגלריה
קרוב ל-4,000 ילדים נזקקו לאשפוז עקב סיבוכים שנגרמו כתוצאה של תת-תזונה
(צילום: Omar AL-QATTAA / AFP)
12 פגישות התקיימו בחודשיים האחרונים בין נציגי מתאם פעולות הממשלה בשטחים לנציגי 15 סוכנויות של האו"ם ונציגי עשרות ארגוני סיוע נוספים, כדי להביא לחידוש כניסת האספקה והסיוע לרצועה. ישראל סירבה לחדש את הכנסת הסיוע באמצעות ארגוני האו"ם בטענה שכך הוא מגיע גם לארגון הטרור חמאס. גורם באחד מארגוני הסיוע הבקיא בשיחות מול ישראל טוען שהיא הציגה תוכנית שלפיה היא תקים באזור דרום הרצועה מרכזי חלוקה במסגרת מטרת העל להביא להנעת האוכלוסייה לאזור.
"לפי הדין הבינלאומי, סיוע הומניטרי לאוכלוסייה באזור מלחמה צריך להגיע אליה למקום שבו היא נמצאת", אומר אותו גורם ומפרט: "אסור שמתן סיוע יהיה כרוך במטרות צבאיות או מדיניות של הכוח הכובש. נתניהו עצמו כרך בין מתן סיוע לתושבים בעזה לבין עקירה שלהם בכפייה לדרום הרצועה. ישראל בעצם אמרה לנו, 'תמשיכו לעשות את מה שעשיתם עד עכשיו אבל במקום שאנחנו נגיד לכם'. זה שטח שאי-אפשר לחיות בו, שאין בו כלום, שאי-אפשר לגדל בו ילדים. כי איך אפשר לייצר תוכנית של עזיבה מרצון? פשוט מייצרים תנאים שיגרמו לאנשים לרצות לעזוב. לזה לא יכולנו להסכים".
כך נולדה היוזמה האמריקאית להקים את קרן הסיוע ההומניטרית לעזה (GHF – Gaza Humanitarian Foundation). שליחו המיוחד של הנשיא טראמפ למזרח התיכון, סטיב וויטקוף, הציג אותה בעצמו במועצת הביטחון לפני כשבועיים. הוא הגיע לאו"ם עם מסמך עקרונות בן 14 עמודים. "חודשים של לחימה הקריסו את ערוצי הסיוע המסורתיים בעזה והותירו מיליוני אזרחים ללא גישה שניתן לסמוך עליה, למזון, מים ואספקה אחרת", נכתב במסמך. בהמשך צוין שהקרן תקים בתחילה ארבעה אתרי הפצה מאובטחים. כל אחד מהם ייבנה כך שיוכל לשרת באופן רציף כ-300 אלף איש. לצורך ההשוואה, לסוכנויות האו"ם וארגוני הסיוע האחרים יש כ-400 מרכזי חלוקה והפצה ברצועה.
על הנקודה הזו צריך להתעכב רגע. "300 אלף איש זו עיר גדולה בישראל", אומר אותו גורם בארגון הסיוע הבינלאומי. "אני מצפה מכל ישראלי שיחשוב לרגע על עיר כמו ראשון-לציון שחיים בה פחות מ-300 אלף בני אדם. איך תושבי עיר כזו אמורים כולם להתנקז למרכז חלוקה אחד, יהיה גדול ככל שיהיה, כדי לקבל בו מנת מזון בסיסי? תחשוב רק על הדוחק והעומס, על זמני ההמתנה, המריבות והעצבים".
בשלב הראשון מתכוונת הקרן לשרת 1.2 מיליון עזתים. לא ברור איך שאר 900 אלף תושבי הרצועה יצליחו לשים יד על מוצרי מזון והשאלה הזו לא מקבלת מענה במסמך. מחירה של כל ארוחה, צוין, יהיה 1.31 דולר, והוא מגלם הוצאות רכש, לוגיסטיקה, הפצה ואבטחה, כשעלות הארוחה עצמה היא 0.58 דולר. לפי השער היציג המעודכן ליום רביעי אחר הצהריים, מדובר ב-2.06 שקלים לארוחה.
הערך התזונתי שלה יהיה 1,750 קלוריות. לא צריך להיות מומחה כדי להבין שלכל אדם יש צורך תזונתי אחר. 1,750 לנער מתבגר או לאישה במחזור זה מעט. זה תלוי גיל, משקל, גובה, מצב בריאותי וכמובן אם מדובר באדם שעובד, נמצא בפעילות או שהוא נח מרבית היום.
במסמך מפורטות הסיבות שבגללן יש צורך בהקמת הקרן. ראשית כל, המלחמה: "הימשכותה של המלחמה מסבכת את העברת הסיוע. חמאס וארגוני פשע משתלטים על משלוחי הסיוע, מטילים מסים ומוכרים סיוע שיועד להיות מסופק ללא תמורה". גם "הפוליטיקה הישראלית" מוזכרת כסיבה לצורך בשיטת חלוקת הסיוע החדשה: "דאגות ביטחוניות פנימיות ולחץ פוליטי מייצרים מגבלות על מתן הסיוע לעזה ומייצרים מדיניות שלילית כלפי ארגונים הומניטריים".
קבלני המשנה הלוגיסטיים של GHF ינועו בכלי רכב משוריינים להובלת האספקה אל אתרי ההפצה: "האבטחה במקום תינתן על ידי אנשי מקצוע מנוסים" - שם קוד ליוצאי צבא אמריקאים העובדים בחברות אבטחה פרטיות הגורפות מאות מיליונים מעבודה באזורי סכסוך כמו שלנו - "לרבות כוח אדם שאיבטח בעבר את מסדרון נצרים במהלך הפסקת האש האחרונה. המטרה שלהם היא להרתיע התערבות מצד רשתות פליליות או קבוצות חמושים המבקשים לשלוט בסיוע ההומניטרי. חשוב לציין כי הצבא הישראלי לא יוצב באתרי החלוקה או בסמוך להם על מנת לשמור על האופי הניטרלי והאזרחי של החלוקה".
בצילומי הלוויין העדכניים ניתן לראות שלושה אתרים חדשים שהולכים ומוקמים באזור שבין רפיח לחאן-יונס, באזור שבו הקים צה"ל את ציר מורג. מרכז חלוקה רביעי מוקם באזור החוף של העיר עזה, סמוך למסדרון נצרים.
העיתונאי סאמי עובייד המתגורר בצפון העיר עזה, אומר כי הקמת מתחמי החלוקה האמריקאיים בדרום הרצועה נתפסים כבדיחה עצובה בעיני רוב העזתים: "הנסיעה מהעיר עזה למרכזי החלוקה צפויה לעלות לי קרוב ל-1,000 שקל. צריך להבין שברצועה ישנה לחימה קשה והנסיעה בכבישים היא משימה מאוד מסוכנת. מי שמוכן להסתכן גובה על כך מחיר גבוה בהתאם. כך שאני לא יודע אם בכלל שווה לעשות את המאמץ הזה, שכמובן מלווה בסכנה של פגיעה מאש כוחות צה"ל".
הוא מתאר מחסור הולך וגובר בשל צמצום משמעותי במצרכי יסוד: "על בשר ועופות ויתרנו במשפחה שלנו מאז חידוש הלחימה לפני כחודשיים. כשאתה הולך לשווקים בעיר עזה אתה רואה על הדוכנים בעיקר פירות וירקות, וגם הם במחירים גבוהים מאוד. חבילת סוכר 200 שקל, ליטר שמן בישול ב-100 שקל, וסיגריות הפכו בכלל מוצר נדיר. מחיר חפיסה יכול להגיע גם ל-1,000 שקל. הנכד שלי ביקש ממני כבר כמה פעמים חלב, אבל אין לי יכולת לקנות לו".
עד שמרכזי החלוקה של החברה האמריקאית יתחילו לפעול, ולפי הפרסומים זה אמור לקרות בסוף השבוע או בתחילת השבוע הבא, חידשה ישראל את הכנסת האספקה והסיוע ההומניטרי לרצועה באמצעות סוכנויות האו"ם. נכון לצוהרי יום רביעי עוד לא חודשה הפעילות המלאה במאפיות ובמטבח הענק המחלקים מזון לאוכלוסייה.
"האספקה תקועה בצד הפלסטיני של מסוף כרם שלום", אומרת צ'רבקו מ-OCHA. "לצוותים שלנו ישנה בעיה להגיע לשם ממספר סיבות. ראשית ישנה לחימה כל הזמן ומסוכן לנוע בדרכים. שנית אנחנו תלויים באור ירוק מהצבא הישראלי כדי שנוכל להגיע לשם. האור הירוק קובע לנו מתי להגיע באיזה נתיב, וכמו שאמרתי, ביומיים האחרונים היה קשה לבצע תיאום כזה. אני מקווה שנצליח כמה שיותר מהר להגיע למסוף, לאסוף משם את הסחורות ולפזר אותן במחסנים, במטבחים ובמרכזי החלוקה".
אבל לעזתים אין מה לבנות על חידוש הכנסת האספקה. באותה הצהרה של סמוטריץ' השבוע הוא התייחס גם לזה: "מה שייכנס בימים הקרובים זה המעט שבמעט. כמה מאפיות שמחלקות פיתות לאנשים ומטבחים ציבוריים שנותנים מנה יומית של אוכל מבושל. אזרחים בעזה יקבלו פיתה וצלחת אוכל וזהו. זה בדיוק מה שאנחנו רואים בסרטונים, אנשים עומדים בתור ומחכים שימזגו להם לצלחת איזה מרק".
לא פלא שעובייד מסכם בייאוש: "לתושבי עזה יש כרגע שתי ברירות, או למות ברעב או למות מהפצצות אוויריות וארטילריה".
ארגון "גישה" פירסם השבוע עם יותר מ-35 ארגוני חברה אזרחית אחרים, הצהרה שבה נטען שהתוכנית של ארה"ב וישראל לא עונה על הצרכים ההומניטריים שנוצרו ברצועה. "כל יום הצבא הישראלי הורג ופוצע מאות בני אדם", נכתב בה. "במקביל, כל תושבי הרצועה מצויים בסכנה אפשרית של רעב המוני, מערכת הבריאות קורסת בשל מחסור חמור בתרופות, ציוד רפואי ודלק. כולנו שבים וקוראים לשחרור מיידי וללא תנאי של כל החטופים. במקביל, על ישראל לעצור מיד את התקפותיה, לחדול ממדיניות הרעבה ולפתוח את המעברים לכניסת סיוע".
