אנחנו זקוקים לכל פעמוני האזעקה. משום שדוד זיני, המועמד של בנימין נתניהו לראשות השב"כ, מתנגד לעסקת חטופים, בין השאר, משום שזוהי "מלחמת נצח". ונתניהו, רק בשבוע שעבר, השאיר בערפל את שאלת קיום הבחירות. "אנחנו במלחמה", הוא אמר, "אתם רוצים בחירות עכשיו?". "ואם המלחמה לא תסתיים במועד הבחירות?", נשאל נתניהו. הוא לא ענה. כשמחברים את "מלחמת הנצח" של זיני למלחמה הבלתי נגמרת של נתניהו – המסקנה מפחידה. נתניהו, יש חשש, מהרהר בדחיית הבחירות. נכון שצריך רוב של 80 חברי כנסת כדי לדחות את מועד הבחירות. אבל מי שרומס את הלוחמים בזמן מלחמה על-ידי קידום חוק נכלולי לקידום השתמטות – מסוגל לכל דבר. ומה אז? האם יהיה לישראל ראש שב"כ שישמור על "סדרי השלטון הדמוקרטי"?
וזה מחמיר. האלוף דוד זיני הוא אחיו של שמואל זיני, נציגו של המיליארדר סיימון פאליק, שהוא לא רק "מיליונר הבית" של בנימין נתניהו, אלא גם תורם לעמותות ימין קיצוני. אחת מהן קשורה לבנצי גופשטיין, מהימין האנטי-ציוני והאולטרה-קיצוני. ייתכן שגופשטיין נמצא במעקב קבוע של השב"כ, גם משום שרק לאחרונה חביבו של פאליק הורשע בהסתה לטרור.
שמא נאמר, שאין קשר אידיאולוגי בין האח דוד לאח שמואל ולימין הקיצוני. אלא שדוד זיני, לפי פרסומים רבים, היה מועמד לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה. נתניהו פסל אותו. משום שמתברר שגם לפי נתניהו, מדובר באדם "משיחי". הוא גם הוכנס לרשימת המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל, כנראה בלחץ של שרה נתניהו. גם שם זה עבר. לנתניהו יש קווים אדומים? כל יום שעובר נתניהו מזיז את הקווים. ויש חשש רציני שנתניהו של אתמול הוא אדם ממלכתי לעומת נתניהו של מחר.
יכול להיות שדוד זיני הוא איש נפלא. אבל השילוב בינו לבין שרה ובנימין נתניהו, לבין אחיו שמואל, המיליארדר פאליק והימין האנטי-ציוני – הוא שילוב שמבשר רק רעות. יש בעיה גם בעצם העובדה שזיני מוכן לקבל את המינוי. הרי ראש השב"כ הוא אחד משומרי הסף הבכירים ביותר בישראל. סעיף 7 (א) לחוק שירות הביטחון הכללי קובע ש"השירות מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו". נניח שכל מה שנאמר על זיני לא מדויק. נניח שהוא איש יוצא דופן. איך בדיוק הוא מוכן להתמנות לתפקיד, באמצעות הליך שכל כולו פגיעה בסדרי המשטר הדמוקרטי? הוא היה קונה את כל עולמו אם היה מודיע לנתניהו: "אני מוכן ומזומן לקבל את התפקיד, ובתנאי שתעביר אותו בהליך תקין". וזה מפחיד, משום שאם זיני מציית עכשיו לנתניהו, ולא להליך תקין, מה יקרה כאשר בג"ץ יקבל החלטה שנתניהו יסרב לציית לה? למי זיני יציית?
כל זה קורה על רקע מפולת מדינית. נתניהו חי בעולם אחר. הוא דוהר. האירופים מאיימים שהמשך המלחמה יגרור סנקציות? הוא מצפצף על אירופה בדיוק כפי שהוא מצפצף על מִנְהָל תקין. בדיוק כפי שהוא מצפצף על רוב אזרחי ישראל. רוב ארצות אירופה כבר הטילו חרם על משלוחי נשק לישראל. זה פוגע בצה"ל. זה לא מספק את נתניהו. הוא רוצה עוד.
מינוי ראש שב"כ, תוך כדי צפצוף על החוק, פוגע בחיילי צה"ל בזירה נוספת. הרי המינוי הזה, אם יתממש, ישמש כהוכחה לכך שבישראל אין שלטון חוק. זה בדיוק מה שעלול לחסל את טענת המשלימות, שמשמשת כל מדינה דמוקרטית מול רדיפה של טריבונלים בינלאומיים, ולא רק בתי הדין בהאג.
בהתחשב בסדרת המהלכים של נתניהו, אפשר להניח שהוא בעידן ה"דווקא". הוא דווקא לא יענה על שאלה בנוגע לבחירות במועדן. הוא דווקא ימשיך את הלחימה גם במחיר של סנקציות ופגיעה בישראל. הוא דווקא לא יגנה את החוליגנים מהצד הפוליטי שלו. וייתכן שמינוי זיני לראש שב"כ לא היה בא לעולם ללא השינוי שנתניהו עובר. הוא איבד את הבושה. הוא נגד כל העולם. גם נגד ישראל. גם נגד משפחות החטופים. גם במחיר של פגיעה בחיילים.
סהדי במרומים שיש לי ביקורת קשה, נוקבת, על האקטיביזם השיפוטי והמשפטי, ובימים רגילים היה גם מקום לביקורת על הנחיית היועצת המשפטית לממשלה – נגד כל מינוי. אבל חובת הציות לא תלויה בדעתו של הח"מ ולא בדעתו של ראש הממשלה
סהדי במרומים שיש לי ביקורת קשה, נוקבת, על האקטיביזם השיפוטי והמשפטי, ובימים רגילים היה גם מקום לביקורת על הנחיית היועצת המשפטית לממשלה – נגד כל מינוי. ונדמה שדעת המיעוט של השופט נעם סולברג, בעניין פיטורי ראש השב"כ, הייתה סבירה יותר. אבל ראשית, חובת הציות לא תלויה בדעתו של הח"מ ולא בדעתו של ראש הממשלה. אפשר לערער. אפשר לבקר. אבל חובה לציית. ובנוסף, אלה לא ימים רגילים. אלה ימים שבהם כל חטאי הגורמים המשפטיים ילבינו כשלג אם ראש שב"כ חדש, שתומך ב"מלחמת נצח", שאמור לשמור על הדמוקרטיה, ייכנס לתפקידו על-ידי ראש ממשלת הדווקא, שרוצה מלחמה ללא הפסקה, בהליך שכל כולו פגיעה בדמוקרטיה.
