"מי שרוצה להתמנות לתפקיד בכיר", אומרת בדיחה עצובה בארגונים הביטחוניים, "צריך להבטיח, קודם לכול, שנתניהו מתנגד למינוי שלו. בלי זה", אומרים שם, "זה לא ילך". בצה"ל, אגב, מייחסים את האמירה הזו לגדי איזנקוט. טוענים שאמר זאת כשאביגדור ליברמן היה שר הביטחון והמליץ שאלוף ניצן אלון יחליף את איזנקוט כרמטכ"ל. נתניהו, כדרכו בקודש, התנגד, ורצה שזה יהיה אייל זמיר. ליברמן חיכה לשעת כושר, וכשנתניהו עלה על טיסה - לעומאן אם אני לא טועה - ליברמן התקשר למטוס, עדיין לא כנף ציון המהולל, והודיע לו שזה אביב כוכבי.
רק שזה התחיל עוד הרבה קודם לכן. נתניהו, ככלל, לא רוצה את מי ששר הביטחון ממליץ עליו. יש לו שיקולים משלו. הוא לא רצה ששאול מופז יחליף את אמנון ליפקין-שחק, לא רצה שבני גנץ יחליף את גבי אשכנזי, וכשנגמרה הסאגה עם יואב גלנט הוא זימן אליו את איזנקוט והציע לו את התפקיד. איזנקוט אמר יפה תודה, אבל הבהיר מה לדעתו הסדר הנכון. כשגנץ סיים, נתניהו כבר לא רצה את איזנקוט, ורצה דווקא את יאיר גולן. למה? אולי גולן יודע.
בכל מקרה בתום אין-סוף סבבי פגישות, נסגר העניין ליד קברו של דוד בן-גוריון, בשיחה עם משה יעלון - כשגם רובי ריבלין, אז הנשיא, נכח בה. כשהרצי הלוי נבחר על-ידי ממשלת השינוי, היה שוב רגע של שקט. אך כשהלוי סיים, נתניהו ששני סבבים קודם רצה את זמיר, הציע הפעם את דוד זיני - אלוף טרי שלא היה אלוף פיקוד, לא סגן רמטכ"ל ואפילו לא ראש אמ"ן. ההצעה, אומרים, צמחה על הספה בבלפור, שם קוד ל"רעייתי".
נתניהו פוסל מועמדים בנימוקים כבדי משקל: אחד איש של יורם כהן, השני בקרן וקסנר. העובדה שהם צמחו בשב"כ או המוסד - לא סייעה
ישראל כ"ץ, למרבה המזל, הכריע - וזמיר נבחר כדי לגלות רגע אחרי שנתניהו הציג אותו כבחירה שלו. נתניהו החל למרר את חייו ובפליק-פלאק עקום להפליא החזיר את זיני לקדמת הבמה. זיני, שהוא עוקב אחריו כבר 18 שנים. העסקה נסגרה במושב האחורי של רכב השרד, שלא בידיעת, וכמובן שלא בנוכחות המזכיר הצבאי - שעל-פי חוק חייב היה להיות שם - וחמור מזה, גם לא בידיעת זמיר. נתניהו סגר עם זיני, וגם זמיר סגר איתו במהירות שיא. העיף אותו מהעיניים, אם להיות בוטים.
וכל זה זמן קצר אחרי סאגת אלי שרביט, מפקד חיל הים לשעבר, שבוקר אחד היה המועמד הכי מתאים לתפקיד ועוד לפני שהשמש הספיקה להתרומם הודח, כשגוטליב גילתה צילום שלו באחת ההפגנות. כל זה, תוך שנתניהו פוסל מועמדים אחרים בנימוקים כבדי משקל - אחד הוא איש של יורם כהן, השני היה בקרן וקסנר, השלישי לך תדע. העובדה שהם צמחו בשב"כ או במוסד, מילאו שורה של תפקידים בכירים והציגו רקורד מפואר - לא סייעה להם.
אריאלה רינגל הופמןללא קרדיטאפשר לסכם את יכולתו המופלאה של נתניהו לבחור באיש הנכון למקום הנכון בשלוש הערות: הראשונה, שבדומה לכנופיית הארבעה בסין לפני 50 שנה, גם כאן ארבעה אנשים עושים את העבודה: הראש, "רעייתי", דרמר ודרעי. לעיתים הם נעזרים ביועץ חיצוני ממיאמי. ההערה השנייה, נוגעת לשיטת העבודה של צוות הארבעה: חריש עמוק שמפלח את הקרקע, מייבש את האדמה, וכמו שכל חקלאי יודע, מעקר אותה. את ההערה השלישית ניסח איזנקוט בריאיון שהעניק אתמול: "נתניהו", הוא אמר, "לא מסוגל לעשות את הדבר הנכון. הוא עושה הכול הפוך". וסיכם: "זו לא הבעיה של הממונה, זו הבעיה של הממנה". רק שאת המחיר, כידוע, אנחנו משלמים.
