אנשים שמאמינים בנצח חשודים בעיניי: הנצח הוא סביבת העבודה הלגיטימית של נביאים ומשוררים, הם ורק הם. כל האחרים נבחנים במה שיש להם לתרום כאן ועכשיו. לכן התקשיתי להתפעל מחוות הדעת המלומדת שהובאה מפי האלוף דוד זיני, מועמד נתניהו לתפקיד ראש שב"כ. המלחמה בין ישראל לערבים היא מלחמת נצח, צוטט זיני וטרם הוכחש. המסקנה האופרטיבית שלו הייתה שאסור לעשות עסקה לשחרור החטופים: במלחמת נצח לא עושים עסקאות.
הכותרת
בידוד מדיני? המדינות שמובילות קו תקיף נגד ישראל - והמשמעויות
24:05
"משיחי", קרא לו לפי אחד הפרסומים נתניהו, כשהחליט לא למנות אותו למזכירו הצבאי. משיחיים אינם אנשים רעים, אבל הם לא בנויים להנהיג ארגון פרגמטי כמו שב"כ, שהמשיחיות עלולה להפוך אותו לאויב המדינה, אזרחיה וערכיה. בעבר נתניהו הבין את זה.
מה גם שזיני טועה. הקונפליקט הישראלי-ערבי אומנם ארוך בהשוואה לקונפליקטים לאומיים אחרים, אבל הוא רק פרק אחד בתולדות העם היהודי ופסיק בתולדות העמים; ומלחמות אינן נצחיות. הן מנומרות בעסקאות ביניים ומסתיימות בעסקה כוללת שמאפשרת לשני הצדדים להשתקם. לא אהבה, לא שלום - נורמליזציה. אני מציע לאלוף זיני לקרוא את הידיעה הראשית בגיליון "הניו יורק טיימס" אתמול. היא מספרת על פרשה מפוקפקת בווייטנאם.
הסיפור הוא שמשפחת טראמפ מבקשת להקים, בהשקעה של מיליארד וחצי דולרים, אחוזת גולף בסמוך לעיר הבירה האנוי. אחד התושבים התנגד לתוכנית: היא כרוכה בהריסת בית העלמין שבו קבורים אבותיו. אף על פי כן הוא חתם על הסכמה; ממשלת וייטנאם הקומוניסטית אילצה אותו לחתום. הממשלה מקווה שהיחס המועדף שהיא נותנת לטראמפ האיש יתורגם למדיניות מכסים מתחשבת מצידו.
זמניותן של מלחמות
כשקראתי חשבתי על זמניותן של מלחמות: לפני 50 שנה הובסה ארצות-הברית במלחמה ארוכה וטראומטית. היום המנצחים מאז מפציצים בכסף את חשבון הבנק של נשיא המדינה שהובסה.
הנצח משקר; הנצח משכר. השילוב בין האנשים שיש להם קו ישיר אל הנצח לפוליטיקאים מסוגם של נתניהו וכ"ץ, שחושבים רק על עצמם ומעמדם, עלול להיות קטלני. כל יום והדוגמה המבהילה שלו.
ביום שישי התפרסמה ב"המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כתבה של טובה צימוקי, שמתארת איך אורית סטרוק, שרה בסיעת סמוטריץ', מצניחה למשרות שיפוט אנשים שחושבים כמוה. "74 מינויים מתוך 178 היו כאלה שאנחנו הנענו", אמרה סטרוק בגאווה. השותף שלה, שר המשפטים לוין, הלך צעד נוסף. הוא הוציא הודעה שמשבחת את שופט השלום ששחרר ממעצר את החשודים בפרשת קטאר-גייט. את השופט הוא צבע בצבעים פוליטיים, הכול כדי שהבייס יראה ויתרשם. "ההחלטה של השופט מזרחי היא עדות לרוחות החדשות שנושבות במערכת המשפט", כתב.
העבירות נעשו ונעשות, והצבא עושה מעט מדי כדי לחקור אותן ולהביא את העבריינים לדין. כך בעזה, מתחילת המלחמה, וכך ביו"ש: העולם יודע ומזדעזע, יום-יום. אבל העולם אנטישמי, כ"ץ עובד אצל הבייס, והבייס לא רוצה לדעת
ישראל כ"ץ מספק למגמה הזאת נופך פרודי. הוא נכנס לתפקיד שר הביטחון בהחלטה נחושה להיות הרס"ר הכי מיותר, הכי נלעג בבסיס: לא לומד את הנושא; לא קובע מדיניות; לא מטביע חותם - אבל גוער ואוסר ומטרחן לכולם, עם סמכות או בלעדיה. המלחמה היחידה שמעסיקה אותו באמת היא המלחמה על ירושת נתניהו.
בסוף השבוע הוא הודיע שהוא אוסר על יאיר גולן ללבוש מדים ולהיכנס למחנות צה"ל. גולן טוען שזה לא בסמכותו. אתמול הודיע שהוא אוסר על הפרקליטה הצבאית הראשית להופיע בכנס של לשכת עורכי הדין. הנימוק: בכנס הקודם היא חשפה נתונים על עבירות שנעשו תוך כדי לחימה על-ידי חיילים. אם היא לא תגלה, העולם לא יֵדַע.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיאבל העבירות נעשו ונעשות, והצבא עושה מעט מדי כדי לחקור אותן ולהביא את העבריינים לדין. כך בעזה, מתחילת המלחמה, וכך ביו"ש: העולם יודע ומזדעזע, יום-יום. אבל העולם אנטישמי, כ"ץ עובד אצל הבייס, והבייס לא רוצה לדעת.
הכישלון הכי גדול של כ"ץ הוא ההתמודדות עם אייל זמיר, הרמטכ"ל שהוא המליץ על בחירתו. בישראל הרמטכ"ל לא כפוף לשר הביטחון, הוא כפוף לממשלה, אבל קבוצת ההתייחסות שלו היא הצבא וחברי המטה הכללי. יש קודים אתיים; יש מורשת; יש כבוד לסדר. כשאלוף מקבל מראש ממשלה הצעת עבודה הוא חייב לדווח מיד לרמטכ"ל. בנושאים כאלה לא מעגלים פינות; לא משקרים. אי-אפשר לנהל צבא בנורמות של מרכז הליכוד.
לכן לרמטכ"ל לא הייתה ברירה אלא להדיח את האלוף זיני ולהגן בפומבי על האלופה יפעת תומר-ירושלמי, הפצ"רית. למעשה, כ"ץ אילץ את זמיר להוציא הודעה שמסבירה לו ולציבור מדוע בהופעות שלה הפצ"רית מגינה על המדינה, על צה"ל, על נתניהו ועל כ"ץ עצמו מהסתבכות נוספת.
ראש שב"כ משיחי; שר ביטחון טרחני; שר משפטים הרסני; ראש ממשלה חתרני. למה מגיע לנו העונש הזה?
