רונן בר היה ראש שב”כ מצוין. תמיד יזכרו לו כהצלחה מסחררת את טבח 7 באוקטובר, שם בר הפגין חושים מחודדים וכושר הבחנה מדויק. היכולת שלו להבין את האויב מהר ולתת את המענה הנדרש הייתה פנומנלית. למזלנו, הוא היה שם בשביל להציל את המצב ולמנוע מהכסף הקטארי לגבות עוד ועוד קורבנות. הדברים נכתבים בציניות כמובן.
וזה לא “ההישג” היחיד שלו. כחבר במשלחת המשא ומתן, בר הקפיד יחד עם חברים נוספים למשלחת לבקש מנדט באופן אובססיבי ממש מנתניהו. האמונה של חברי המשלחת שישראל צריכה לוותר עוד ועוד הוכיחה את עצמה לאורך כל הדרך – כפי שהתברר לאחר סיום כהונת ביידן כשבכירי הממשל שלו אמרו שכל פעם שהם הפעילו עוד לחץ על ישראל, התיאבון של חמאס גבר. ללא ספק, היכולת של יוצאי סיירת מטכ”ל רונן בר, אורן סתר וניצן אלון, להבין את החשיבה של חמאס ואיך ויתורים משכנעים אותו הייתה גם היא מעוררת השראה. שישקלו לפתוח בית ספר לניהול משא ומתן.
רונן בר הוא ראש השב”כ הכושל ביותר בתולדות מדינת ישראל והאירועים לעיל אינם הכישלונות היחידים שלו. תחתיו השב”כ פספס את הטרור הערבי והפך את “הטרור” היהודי למהות הכול כפי שחשף ניצב-משנה אבישי מועלם. את החשיבה מחוץ לקופסה והראש הגדול שהוא לא מצא ב-7 באוקטובר, בר החליט למצוא כשהוחלט להדיחו מתפקיד. פתאום הוא חושב בגדול ומסרב לעזוב למרות שפוטר, באמתלה שבלעדיו לא יצליחו לחקור את פרשת קטאר-גייט ותוך כדי שהוא מנצל את מעמדו כראש השב”כ בשביל לנסות להעביר את הסמכויות מהציבור למערכת המשפט, באמצעות נבחרי הציבור. את הביטחון לעשות זאת נתנה לו גם היועמ”שית.
וקיים סיכוי, אלא אם ההתקפות והעליהום יאלפו אותו, שדוד זיני יהיה ראש שב”כ שממקד את פעילות הארגון בסוגיה שלשמה הוא קם – ביטחון
אלו הנעליים שאליהן צריך להיכנס מחליפו של בר. מידה כל כך קטנה וצנומה שמשרתת אינטרסים מצומצמים שאינם עומדים בתפקיד שלשמו הוא נבחר – ביטחון ישראל. מבלי להיכנס למומחיות הביטחונית שלו – השם הקודם שעלה, אלי שרביט, היה ראוי יותר לנעליים האלה בעיני מי ששיבחו את המינוי, כמו למשל גדי איזנקוט, כי היה לו פוטנציאל להיכנס אליהן ביותר קלות. הוא מזוהה עם השמאל הישראלי, הגיע להפגנות בקפלן, ולכן מי שבירכו על המינוי אהבו את המחשבה שהוא יחליף את בר. גם בהרב-מיארה הייתה בוודאי מאשרת. רונן בר שימר עבורה את השב״כ כמוקד כוח שלה. לא של ישראל. בגלל זה היא נלחמת ומתנגדת.
זה כל הסיפור. מתנגדי זיני חיפשו מישהו שייכנס לנעליו של בר ויהיה מוצלח יותר אבל עם אותו עולם ערכים, כי הם מסתכלים על השב”כ כמוקד כוח ונבהלים שייקחו להם אותו. מי שלא נבהל מהמינוי של זיני חושב שלטובת המלחמה בטרור שיוצרים ערבים בעזה ויהודה ושומרון, נדרש שב”כ שלא תופס את עצמו כמוקד כוח בין הרשויות, אלא מול האויב.
וקיים סיכוי, אלא אם ההתקפות והעליהום יאלפו אותו, שדוד זיני יהיה ראש שב”כ שממקד את פעילות הארגון בסוגיה שלשמה הוא קם – ביטחון; שיסרב לשתף פעולה עם דמויות פוליטיות כמו היועמ”שית שסחבה את השב”כ לסחרחרה פוליטית; שמאמין שיש חשש ביטחוני גדול יותר לתושבי כפר סבא מכיוונם של ערבים ביו”ש מאשר מנערי גבעות, ושמחזיק בעמדה שלפיה חמאס רוצה להשמיד אותנו ושום כסף או פועלים שייכנסו לישראל לא ישנו את זה. סך הכול עולם ערכים ששווה לשב”כ לנסות. זה לא האינטרס של בהרב-מיארה, אבל זה האינטרס הישראלי, ומזלו של האינטרס הישראלי שהיא רק יועצת ולא צריך להקשיב לה.
המינוי הוא לא רק חוקי, הוא מתבקש.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.05.25
