נתניהו נמצא בשלב ה"דווקא" שלו. הוא מותח את החבל. הוא רוצה להוכיח שהשלטון זה הוא והוא השלטון. על תקן של גאון פוליטי, הוא משוכנע שההתנהלות המתריסה שלו, מינוי ראש שב"כ כלבבו, מוסיפה לו קולות. הניסיון ממערכות הבחירות האחרונות מוכיח, כדאי לשים לב, שככל שהוא יוצר תחושה שרודפים אותו יותר – הוא מתחזק יותר. נתניהו היה בשפל אלקטורלי, לפחות בסקרים, כאשר החלו החקירות נגדו. מרגע שהן החלו – החלה העלייה בסקרים.
עכשיו, כך נדמה, מצבו אפילו טוב יותר. משום שלא מדובר בחשיפות חדשות על שחיתות אישית, שבאופן פרדוקסלי רק עזרו לו. הפעם מדובר בהתנגשות מכוונת ביועצת, ולפי חוות הדעת שפרסמה אתמול בערב גלי בהרב-מיארה – גם בבג"ץ. אבל אנחנו עדיין לא ברגע של משבר חוקתי, שבו גורם כלשהו מהרשויות לאכיפת החוק יצטרך להחליט למי הוא מציית, לנתניהו או לשלטון החוק. אנחנו עדיין בתחום האפור.
העניין הוא שזה בדיוק מה שנתניהו רוצה. משום שהמחדל הגדול שלו הוא לא בתחום המשפטי. המחדל הגדול שלו הוא בתחום האסטרטגי. אנחנו מתקרבים ל-600 ימי לחימה, ואין הכרעה. מצבה של ישראל, מדי יום, הופך לגרוע יותר. חמאס הולך ומתחזק, אולי לא בחזית הצבאית, אבל בחזית הבין-לאומית, שהופכת ליותר ויותר עוינת לישראל. חמאס השיג את המטרה החשובה ביותר שבשמה יצא למלחמה – הכשלת הנורמליזציה עם סעודיה.
כך שעל רקע המפולת המדינית, שהיא מפולת אסטרטגית, שהאחראי עליה הוא נתניהו ורק נתניהו, יש לו עכשיו אינטרס להפוך את העניין המשפטי לעימות העיקרי. שם הוא מרגיש הרבה יותר בטוח. שם הוא יכול למכור, לפחות לחלק מהמצביעים, שהוא קורבן של הדיפ-סטייט. שם הוא יכול לספר סיפורי אלף לילה ולילה על קונספירציות נגדו. הוא המסכן והחלש שנלחם נגד רודפיו. הוא צודק לא בגלל שהוא צודק. הוא צודק בגלל שהוא חלש. זה ווקיזם, אבל מצד ימין. טראמפ כבר ניצח עם הקלף הזה. בעבר גם נתניהו. כך שהוא שוב מהמר על אותו קלף.
אין צורך לשחק לידיו של נתניהו. אל תיפלו למלכודת שלו. ככל שהפסיקות וההנחיות יהיו רדיקליות יותר – כך הוא ירגיש טוב יותר. כך שכדאי לחשוב על קצת יותר ריסון. אין צורך באקטיביזם. אין צורך בפרשנות לוליינית לחוק
זו בדיוק הסיבה שאין צורך לשחק לידיו של נתניהו. לא האליטה המשפטית, לא שופטי ביהמ"ש העליון, ובראשם הנשיא יצחק עמית, וגם לא היועצת. אל תיפלו למלכודת שלו. משום שאתם משחקים באש. אתם לא רוצים אותה. נתניהו זקוק לה. אבל ככל שהפסיקות וההנחיות יהיו רדיקליות יותר – כך נתניהו ירגיש טוב יותר. כך שכדאי לחשוב על קצת יותר ריסון. אין צורך באקטיביזם. אין צורך בפרשנות לוליינית לחוק. חז"ל כבר לימדו אותנו שאין גוזרין גזרה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה. הפעם צריך לומר – אין צורך בפסיקה דווקנית, ולא בהנחיה רדיקלית, כדי לא לתת לנתניהו תירוץ להפר אותה. המשפט, צריך להזכיר למשפטנים, הוא לא מדע מדויק. ואין שום צורך לפסוק בניגוד לפסיקות קודמות, כפי שקרה לאחרונה, רק כדי להוכיח מי כאן השליט העליון.
פסיקות צריך לקיים
על דבר אחד אין ויכוח. את הפסיקה צריך לקיים. ואם הפרשנות הנכונה של הפסיקה היא שנתניהו לא יכול למנות את דוד זיני לראש השב"כ – כך יהא. אבל גם בחוות הדעת הדברים נותרו עמומים. היועצת קבעה, מצד אחד, שנתניהו "פעל בניגוד להכרעתו של בית המשפט העליון – תוך הפרה מודעת של הנחיות משפטיות מחייבות" ושההחלטה על המינוי "התקבלה במצב של ניגוד עניינים", אבל היא גם קובעת ש"עולה ספק ממשי אם ניתן יהיה למנות את האלוף זיני לתפקיד". ב"ספק" הזה יש פתח מילוט. משום שנתניהו, גם לפי היועצת, אמור למנות שר אחר שיטפל בעניין. וכי השר האחר יפעל נגד נתניהו? בממשלה הנוכחית עדיין לא המציאו שר כזה. הרי זיני ימונה שוב. ומה אז? וכי היועצת שוב תפסול את המינוי?
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיכך שיש כאן, יסלחו לי המשפטנים, משחק ילדים. וזה בדיוק מה שרוצה נתניהו. העיקר שלא נעסוק בעניין הגדול, האמיתי, האסטרטגי. העיקר שלא נעסוק במפולת שישראל נמצאת בעיצומה. והמשפטנים מעניקים לו בדיוק את מה שהוא מבקש. הרי גם אם זה לא יהיה זיני, וגם אם, פורמלית, לא נתניהו יבחר את ראש השב"כ הבא, זה יהיה מישהו שנתניהו רוצה. אז מה הועילו משפטנים בתקנתם.
נותר לקוות רק לדבר אחד. יהיה מי שיהיה ראש השב"כ הבא, הממלכתיות תגבר גם אצלו על הטיות פוליטיות. הרי כבר היו לנו כאן ראש שב"כ ויועץ משפטי ומפכ"ל משטרה, שלושתם עם כיפה, שלושתם עם תקווה שהם ישרתו את המלך ולא את הממלכה – ושלושתם לא שירתו את המלך. כך שבשלב שבו אנחנו נמצאים, כדאי להפעיל צפירת הרגעה. אין צורך בעימות. הוא לא ישרת את שלטון החוק. הוא ישרת רק, ואך ורק, את נתניהו.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.05.25
