היועצת המשפטית לממשלה הניפה אתמול שוב דגל שחור לממשלה, ובעצם לחברה הישראלית. האזהרות שסיפקה אתמול על הדרך בה שיטת המשטר הישראלית "משתנה נגד עינינו בקצב מהיר" ו"ההחלשה השיטתית של המוסדות הדמוקרטיים" אינן סיסמאות. הן מציאות חיינו כבר למעלה משנתיים.
בערב יצאה ההחלטה הצפויה, הפוסלת את הליך מינויו של האלוף זיני לתפקיד ראש השב"כ. הפסילה הייתה כה מובנת מאליה, כה מתחייבת במציאות, שנשאלת שאלה קריטית: האם ראש הממשלה נתניהו בכלל רוצה למנות את זיני לתפקיד. בדרך כלל, בבחירה בין קונספירציות ובין תשובות פשוטות (כן, נתניהו רוצה במינויו) צריך לבחור בתשובה הישירה והברורה. אך במקרה הספציפי הזה, עושה רושם שנתניהו ממש מתאמץ להגיע לפסילת המינוי. זה התחיל מההתנהלות הביזיונית מול צה"ל והרמטכ"ל; כך מראיינים מועמד לראש שירות הביטחון הכללי? בהיחבא, במגרש החנייה בצאלים, תוך מידור המזכיר הצבאי גופמן (לטענת האחרון, לפי תדרוכי "גורם ביטחוני")? אבל אם אין די בכך, ובהדחה המעשית של האלוף זיני - איש רב זכויות - נתניהו המשיך בהתנהלות כושלת. כאילו הוא מזמין פסילה - בתחילה על-ידי היועצת, ואז בידי בג"ץ עצמו.
ומדוע? כי נתניהו יודע היטב לנוכח הפסיקה בעניין אי-חוקיות פיטורי רונן בר שהוא נתון בניגוד עניינים. יש חקירה ענפה בלשכתו בעניין קטאר. איש המקצוע הקרוב אליו ביותר, יונתן אוריך, הוא חשוד מרכזי. שב"כ מעורב עד הצוואר בחקירה.
1 צפייה בגלריה
דוד זיני, גלי בהרב-מיארה ובנימין נתניהו
(צילום: ABIR SULTAN/AFP, יואב דודקביץ', דובר צה"ל, אלכס קולומויסקי)
מתבקש היה שראש הממשלה יעשה דבר פשוט, אחרי שבר התפטר: לקבל ייעוץ משפטי בסיסי. כל ייעוץ כזה היה מציע ששר אחר יביא למליאת הממשלה שם של מועמד לתפקיד ראש השב"כ. קרוב לוודאי שנתניהו היה מוצא דרך אפקטיבית לוודא שהמועמד המוצע הוא דוד זיני. גם אם הוא עצמו איננו המציע. יחד עם וידוא שהעניין יגיע לוועדת גרוניס ושאר התנאים, זיני היה מגיע למינוי תקין לגמרי בסבירות גבוהה. עמדותיו על עסקת החטופים או הציטוטים האחרים שהופיעו בתקשורת לא היו מביאים לפסילתו.
אחת משתי המסקנות: או שנתניהו איננו רוצה במינויו של האלוף זיני כלל, או שהוא רוצה והחליט לקחת את העימות שלו מול מערכת המשפט ובג"ץ לרמה העליונה - משבר חוקתי של ממש.
אך נתניהו בחר בדרך המנוגדת לחלוטין לפסיקת בג"ץ ולשכל הישר. הרי ברור שהוא בניגוד עניינים גמור; גם שר זוטר שהייתה מתנהלת נגדו חקירה בעניין קטן יותר לא היה מורשה למנות את מי שאחראי על הגוף החוקר. ואם לא די בכך, הרי שאתמול דאג לכך שהממשלה תתייצב כולה מאחורי המינוי שהוא עצמו הביא רשמית. ובכך מה עשה נתניהו? הוא החל סוגר את הפתח האחרון "לרפא" את המינוי הפסול. הפתח הזה הוא לומר: ההליך לא היה תקין, נתניהו לא מורשה להציע, אך שר אחר יעשה זאת. ומה הבעיה? שכעת לא רק שהממשלה כולה כבר יודעת את מי נתניהו רוצה, היא גם כולה הוכתמה ועוד בהחלטה רשמית. ההצעה של נתניהו שראש השב"כ זיני לא יעסוק בחקירת קטאר היא עיוות בפני עצמו; מי שנמצא בניגוד עניינים איננו זה שקובע את הסדר ניגוד העניינים, הוא לא קובע מי יחקור מה. וזה בדיוק מסוג הסיכומים שאפשר היה להגיע אליהם בשקט, בדיאלוג רציני עם הייעוץ המשפטי.
יש אחת משתי המסקנות: או שנתניהו איננו רוצה במינויו של האלוף זיני כלל, או שהוא רוצה והחליט לקחת את העימות שלו מול מערכת המשפט ובג"ץ לרמה העליונה - משבר חוקתי של ממש. ייתכן שבג"ץ יאפשר להציל את המינוי עצמו, את זיני בתפקיד ראש השב"כ, אם ייעשה כעת בהליך הנכון והחוקי. אך נתניהו נוהג בשבועות האחרונים כאילו הוא מעוניין בעימות גרעיני. לא עם היועצת - איתה הוא מנהל מלחמת התשה קבועה - אלא עם בג"ץ. זו זירת הקרב.
נדב אילצילום: אביגיל עוזיבכל שלוש האפשרויות, נתניהו מרוויח: אם בג"ץ יציג לו דרך להכשיר את המינוי, הוא ניצח; נגד כל הסיכויים ונגד הדיפ-סטייט. אם בג"ץ יפסול ונתניהו יקבל זאת, הוא יוכל להתקרבן בבחירות הבאות באוזני מצביעי ימין דתיים שאוהבים את מינוי זיני. ויש את האפשרות השלישית: שנתניהו החליט להתעלם מצווי בג"ץ, ולעשות את הצעד האחרון להפיכת ישראל למדינה שאיננה מדינת חוק. שאיננה דמוקרטיה. האפשרות הזו איננה סבירה במיוחד, אבל נתניהו סולל כבר זמן רב את הדרך הזו. יום אחד הוא ילך בה.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.05.25
