הזיכרון האנושי מסתמך על ייחוס חשיבות יתרה לתאריכים עגולים – שנה ל-, עשור ל-, 20 שנה ל- וכך הלאה. זו הדרך להבטיח שהעבר לא ייאבד לגמרי תחת השכבות הכבדות של ההווה, ושתמיד תישמר עבורו מגירה קטנה של תאים אפורים הניתנת לשליפה בתזמון הנכון. זה המיקרוגל של ההיסטוריה – ביום המדויק בשנה המדויקת מוציאים ממקפיא הזיכרון אירוע מסוים מן העבר ומפשירים אותו, וכך הוא שב והופך לעכשווי, לפחות בערך, לפחות לרגע. כך מתקבלות חגיגות 40 שנה לאלבום של ההוא, ומציינים 20 שנה לאליפות של הקבוצה ההיא או עשור לעונה הראשונה של סדרת המופת הזו.
1 צפייה בגלריה
יוצאי יחידות מיוחדות בקריאה להשבת החטופים מול שגרירות ארה"ב בת"א
יוצאי יחידות מיוחדות בקריאה להשבת החטופים מול שגרירות ארה"ב בת"א
יוצאי יחידות מיוחדות בקריאה להשבת החטופים מול שגרירות ארה"ב בת"א
(צילום: אביב אטלס)
יש אירועים שהם כל כך גדולים, עד שגם כאשר הם חולפים אי-אפשר להחשיבם לעבר. הם הווה מתמשך ובלתי נגמר, ובמקרה שלהם אין תאריך עגול. כזה הוא 7.10, בדגש על 58 החטופים שעדיין נמצאים בעזה. יום השנה לשבת השחורה או היום ה-500 הביאו עימם באופן טבעי מבט לאחור – שהוא אספקט חשוב בניסיונות ההחלמה והחזרה לשגרה של חברה במשבר – אך במקרה של החטופים בעזה, כל יום הוא יום עגול. זאת חשוב לזכור במיוחד היום, היום ה-600 למלחמה. הוא שונה מהיום ה-452 וה-657, לא עלינו, רק במשך הזמן הדרוש למניין. לספור עד 600 לוקח קצת יותר מאשר לספור עד 452, וקצת פחות משנדרש כדי לספור עד 657.
עבורנו, הישנים בבטחה במיטתנו והחופשיים ללכת לאן שאנחנו רוצים ולאכול את מה שמתחשק לנו, אין באמת הבדל. עבור החטופים, יש הבדל. עם כל יום האפלה סביבם הולכת ומתקדרת
ועם זאת, בין היום ה-600 ל-452 יש בכל זאת הבדל. עבורנו, הישנים בבטחה במיטתנו (עד כמה שניתן) והחופשיים ללכת לאן שאנחנו רוצים ולאכול את מה שמתחשק לנו, אין באמת הבדל. 7.10 והחטופים בעזה מלווים אותנו לכל מקום שנלך, איש-איש ומוסריותו. עבור החטופים, יש הבדל. היום ה-600, על אף שלמותו המספרית, הוא עגול מעט פחות מהיום ה-599, שבעצמו עגול מעט פחות מהיום ה-598. עם כל יום האפלה סביבם הולכת ומתקדרת. הזמן שלהם לא נע במעגל אלא בקו ישר שיעדו אחד – רע. זה חייב להסתיים.
כל עוד מעמיקה ההתחפרות הישראלית בעזה, מטרות המלחמה חדלות להיות שחרור החטופים. למרבה הצער, המשך המלחמה אפילו לא מציב את שחרורם במקום השני. היחס אל החטופים הוא כזה – או שהשבתם היא מטרה עליונה, או שהיא אינה מטרה כלל. מהתנהלותה של ממשלת ישראל, המבכרת את שרידותה על פני שרידותם של אזרחיה, היום ה-600 הוא לא יותר מאשר קדימון ליום ה-700 שהוא בעצמו מבוא ליום ה-800. כך ממשלת ישראל מתכוונת לשמור על קשר עם אזרחיה החטופים, מתאריך עגול אחד למשנהו, מיארצייט ליארצייט, לא עלינו. היום ה-599 היה צריך להיות היום האחרון בהחלט, ועל אחת כמה וכמה היום ה-600.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.05.25