600 ימים חלפו מאז שפרצה המלחמה ברצועת עזה, ובנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, ממשיך לעמוד בצומת, חסר החלטה, הססן. הוא לא הולך עד הסוף כי הוא אוהב לשמור את האופציות פתוחות. לא לחתוך. התוצאה היא מלחמה מתמשכת, מדממת, כשכל אחד בסביבתו של נתניהו מנסה לגרור אותו על-פי רצונותיו, מטראמפ ווויטקוף במערב ועד לסמוטריץ' ובן גביר במזרח.
המטרות היו ברורות בתחילת הדרך: השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס; שחרור כל החטופים; והבטחת ביטחון ארוך טווח לישראל. אלא ש-600 ימים אחרי, צה"ל השקיע מאמץ צבאי אדיר, הרס חלקים נרחבים מעזה והרג, לפי הדיווחים, כ-20 אלף מחבלי חמאס, כולל בכירים כמו יחיא ומוחמד סינוואר. התשתיות הצבאיות של חמאס נפגעו קשות, אך הארגון עדיין חי, נושם ופועל. תאים קטנים ממשיכים להתנגד, ובצפון הרצועה צה"ל נאלץ לחזור שוב ושוב לאותם אזורים. תוכנית חלוקת הסיוע ההומניטרי ישירות לתושבים נועדה להחליש את חמאס, וטוענים כעת כי היא אכן המפנה, אך כך טענו בעבר גם לגבי ביה"ח שיפא, ואז לגבי רפיח ואז גם על ציר פילדלפי. בסוף, ללא התקדמות מדינית לישות שתיקח שליטה ברצועה רק הזמן משתנה, המציאות לא.
החטופים? מתוך 251 נשים, ילדים, גברים, חיילים וחיילות שנחטפו, 145 הוחזרו בעסקאות השונות, ו-58 עדיין מוחזקים בעזה, חלקם כבר לא בחיים. ממשלת נתניהו נכשלה ביצירת מנופי לחץ יעילים על חמאס. אין לי ציפיות מארגון טרור שפל, אבל יש לי ציפיות מהממשלה שלי שצריכה לעשות מהלכים שיביאו את הטרוריסט שמחזיק חטופים להבין שעדיף לו להיכנע. וזה לא קרה.
ביטחון לישראל? חמאס ממשיך לירות רקטות, גם אם בעצימות נמוכה. החות'ים מתימן ממשיכים להטריד מאות אלפי תושבים ברחבי הארץ, ותושבי עוטף עזה לא חזרו כולם לבתיהם, למרות שיעורי החזרה הגבוהים שמציגה מנהלת תקומה. סוריה מתחממת מחדש, והביטחון נותר רק בגדר הבטחה.
נתניהו תקוע. בכל צומת קריטי, הוא נמנע מהחלטות. התוצאה היא תסבוכת אסטרטגית: לא פה ולא שם. הרמטכ"ל לא ממלא הוראות, ראש השב"כ חסר אמון, והיועצת המשפטית "מפריעה לעבוד"
נתניהו תקוע. בכל צומת קריטי, הוא נמנע מהחלטות. כשהיה נתיב להפסקת אש, הוא נבלם – פעם בגלל לחץ פוליטי, פעם בגלל התנגדות הצבא או שב"כ. כשהיה רצון לכבוש שטחים ולהתיישב, גם זה נבלם, עם הצהרות כמו "לא איישב את עזה". התוצאה היא תסבוכת אסטרטגית: לא פה ולא שם. הרמטכ"ל לא ממלא הוראות, ראש השב"כ חסר אמון, והיועצת המשפטית "מפריעה לעבוד". במבחן התוצאה, 600 ימים של מלחמה לא הביאו תוצאות משמעותיות.
אבל תתפלאו, כשרוצים להחליט – אפשר לעשות שינוי. יש זירה אחת שבה הממשלה מממשת את חזונה, שועטת קדימה, מסירה חסמים והופכת מציאות אחרי עשרות שנים. אפשר לאהוב את זה ואפשר שלא, אבל ביהודה ושומרון, בניגוד לעזה, ישראל מוכיחה שהיא מסוגלת לשנות מציאות. צה"ל מפעיל כוח מדויק, מפרק מחנות פליטים, נכנס למרכזי ערים באור יום ויוצר חופש מבצעי שלא נראה כמותו שנים. רמת הטרור ירדה משמעותית, וההתיישבות דוהרת קדימה בקצב מסחרר. ראשי מועצות ביו"ש מדברים על תפיסת שטחים והקמת יישובים ב"אהלן אהלן". יש המונים שיתנגדו להעמקת השליטה מעבר לקו הירוק, אך אי-אפשר להתכחש לעובדה: ביהודה ושומרון יש תוצאות. בעזה? רק היסוס, תירוצים ותחושת החמצה.
עזה היא לא רק זירת קרב – היא מבחן למנהיגות הישראלית ודרך לניהול קבלת החלטות. נכון לעכשיו, המבחן הזה נכשל.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.05.25
