הפרקים של טרגדיית החטופים המתפרסת על פני 601 ימים רושמים את עצמם לדעת ונראה כאילו כתבה אותן יד דרוויניסטית חובבת כאוס שמעדיפה את "החזק שורד" ואת "האחרון מפסיד" על פני "ואהבת לרעך כמוך" או "לא משאירים פצועים בשטח". זה מאוד מעניין שדווקא במשמרת של מכחישי האבולוציה נותנים לה ככה להשתולל באין מפריע, מניחים לכוחות הטבע לעשות את שלהם, ומתמסרים מזה שנה וחצי לעלילה של סרט טבע, בו ממילא החזק יטרוף בסוף את החלש. כל זה תוך כדי שהם מפגיזים את הג'ונגל, כן? אלא שבזמן שאנחנו עסוקים בלא לרחם על התינוקות הרעבים בעזה, וזורמים עם הרעיון שלחץ צבאי נוסף יחלץ חטופים חיים בזכות חיילים שמקריבים את חייהם, אנחנו מאבדים תחושה.
נמלול קל ברגל שעייפה מלצעוד בהפגנות, חרדה ישנה ממעצר אלים וריח צמיג שרוף, שרירים תפוסים בידיים שציירו ונשאו שלטים, קולות שנצרדו עם הזמן – הם מקצת מהתסמינים של הישראלי השחוק אמפתית. נהרות החמלה שזרמו אל משפחות החטופים הולכים ויבשים, מצעדי התמיכה ההמוניים התפזרו למחאות מקומיות, ומרכז הכובד של הלחץ הציבורי היגר סופית מירושלים לוושינגטון והתרחק מאיתנו רגשית. עייפות החומר שממנו עשויות מחאות, נותנת את אותותיה ביכולת ההתנגדות האזרחית, ולא ממש עוזר שראש הממשלה בנימין נתניהו עושה לנו "בוווו" של קדנציה נוספת לממשלת ימין ומבטיח שעוד נתרגל.
מתקשים להתנגד
אנחנו מתקשים להתנגד. זאת כבר לא מערכת יחסים הדדית, זאת עסקה אכזרית שחייבת להשתלם למדינה, ובשלב הזה היא כבר לא מתביישת לדבר איתנו במספרים: 24 חטופים בעזה זה שיפור דרמטי ביחס ל-250 שהיו בהתחלה. 100 פצצות ביום זה יותר חזק מ-0 במהלך הפסקת אש. 36 חודשי שירות זה ארוך יותר מ-28 וכיבוש של 75 אחוז משטחה של עזה סופני פי עשרה מאשר נסיגה ממנה. אנחנו כבר לא מאמינים להצהרות אהבה לאומיות על מחויבות לגורל החטופים שהתגלו במרוצת השנה וחצי האחרונות כאסטרטגיה מחושבת, אבל עדיין מתגעגעים אליהן.
בין אם מהצד של "הכרעת חמאס חשובה מטרגדיה פרטית" ובין אם מהצד של "החטופים והחיילים משלמים בדם", אין ישראלי שיתנגד לשובם של החטופים, ככה שזה די משונה שזה עדיין לא קרה. יש מצב שלמישהו כאן מאוד מתאימה האג'נדה השטנית של חמאס שמשחק על חייהם של החטופים האחרונים, אחרת קשה להסביר למה הם עדיין שם. היה הגיוני שהדחיפות להצילם תתגבר עם כל יום שעובר, היה אך אנושי לזכור שמצבם הנפשי והרפואי גרוע בהרבה מכל אלו שכבר שבו מהתופת אם בעסקאות או אם במבצעים, שהסיכוי להחזירם בחיים הוא הנמוך ביותר מאז תחילת המבצע הנוכחי בעזה, ועוד כותרות שלא צריך להיות ראש מערך הרפואה של מטה החטופים כדי לחולל אותן, מספיק להיות סתם אזרח בישראל.
ממשלת עזי המצח דוהרת קדימה רכובה על טנקים ונגמ"שים, מנצלת את החודשים האחרונים שלפני הבחירות לתיעוד ניצחונות, קרבות והישגים, ודורסת בדרכה כל סיכוי לעסקת חטופים מיידית ובהולה. לא שזה מפתיע
אלא שממשלת עזי המצח דוהרת קדימה רכובה על טנקים ונגמ"שים, מנצלת את החודשים האחרונים שלפני הבחירות לתיעוד ניצחונות, קרבות והישגים, ודורסת בדרכה כל סיכוי לעסקת חטופים מיידית ובהולה. לא שזה מפתיע. הצלת חיים הפכה לאופציה עלובה בחסות קואליציית ימין שחלקים נרחבים ממנה אינם משרתים בגלל קדושת החיים, והפקרת חטופים הפכה לאופציה מועדפת בחסות קמפיין תקשורתי מופרע שהתמקד במספרם המועט בזכות מאמצי הממשלה. אם זה מרגיש לכם כמו לופ אינסופי של מנהיגות סהרורית, אתם לא טועים. האמוק המיליטריסטי שאוחז בשרי הקבינט לאחרונה – הודעה מראש של שר הביטחון ותקיפה בנמלי תימן, מבצע פעיל של חמש אוגדות בעזה וגיוס אינסופי של חיילי מילואים שנגרעים ממצבת כוח האדם במקום העבודה שלהם, מבטא את סך כל פחדיהם מאובדן שליטה. ועד שכבר מגיעה ההזדמנות הנכונה לתקוף באיראן ולעשות שם משהו אפקטיבי שאולי אם היינו עושים לפני שנה וחצי לא היה טבח 7 באוקטובר, טראמפ איבד את הסבלנות.
צילום: דנה קופלמצבה של ממשלת ישראל מעולם לא היה גרוע יותר: טראמפ לא מרשה לה עכשיו לתקוף באיראן, הוא בדיוק מדבר איתם על דברים חשובים ואסור להפריע. השליח וויטקוף לוחץ על נתניהו בקול שיסכים לעסקת נסיגה מול חמאס ומדלג מעל הראש של רון דרמר, משפחות החטופים מייחצנות בכפייה את רפיון הידיים שלהן, והציבור נחנק מיוקר מחיה שאינו קצוב בזמן ומתפלל שיפסיקו לבזבז את כל התקציב על המלחמה. היא מחזרת על פתחים, מסולקת מהם, וחוזרת הביתה כמו מנצחת. ככל שהיא מתרחקת מידידינו המשותפים בעולם, ככה היא נחושה להמשיך עם הסידור המחריד של חטופים בעזה תמורת ניצחון מדומיין אך מוחלט.
המאני טיים של חיי החטופים האחרונים נמתח עד כאב בידי ממשלת ישראל, ורק הציבור מסוגל להפסיק את מעגל השליטה ההרסני הזה. אירועי המחאה שנערכו לרגל 600 ימים של מלחמה ברחבי הארץ יכולים להיות התחלה לפרק סיום ראוי יותר, לדפים אחרונים של השלמה ונחמה, ואולי גם להתחלה חדשה.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.05.25
