לא מעט קולות נשמעו בישראל בימים האחרונים על כך שחמאס על סף שבירה או בנקודת הכרעה. ההערכה הזו נשמעת סבירה בהחלט אם בוחנים את שלל הנתונים שמתקבלים מרצועת עזה, כולל האישור אתמול של צה"ל ושב"כ, שראש החמאס ברצועת עזה, מוחמד סינוואר והיורש של אחיו יחיא, חוסל בתקיפה על מנהרה שבה הסתתר באזור חאן יונס, יחד עם מפקד חטיבת רפיח, מוחמד שבאנה. צה"ל והשב"כ מגיעים להישגים משמעותיים במישור הצבאי. הצבא פועל כעת באופן אינטנסיבי ומדוקדק בגזרת חאן יונס, מטהר את השטח ממחבלים ומרחיב את ההרס העצום ברצועה, אלפים רבים מקרב פעילי חמאס חוסלו, לארגון אין כמעט פיקוד צבאי משמעותי בשטח שיכול לארגן את הכוחות ללחימה מאורגנת או מסודרת והסיוע ההומניטרי עובר אט-אט לידיים אמריקניות/ישראליות במה שגורע את השליטה שהייתה לארגון על הסיוע, שממנו ידע להפיק רווחים כלכליים. בנוסף, יותר תושבים ברצועת עזה מעיזים להרים את הראש ולמחות או לפעול נגד חמאס, כמו אותה חמולת "אבו-שבאב", שפועלת בדרום הרצועה וממש נלחמת פיזית בפעילי הארגון. השליטה האזרחית של חמאס ברצועה קיימת באזורים קטנים במיוחד והכאוס מתחיל לבצבץ. חמאס על-פי כל קנה מידה מערבי, בעצם ניגף, ממש מובס.
אלא שתהיה זו טעות להעריך את כוונותיו של הארגון על-פי מדדים "מערביים". מאז 7 באוקטובר, חמאס הוכיח שוב ושוב שהוא בוחר בג'יהאד על פני הסדרים פרגמטיים שיכולים להקל על האוכלוסייה בעזה ואפילו לשפר את מצבו הצבאי. התשובה העמומה שלו להצעת וויטקוף, מראה שוב שלמרות הטענות שנשמעות בישראל שחמאס בלחץ גדול ועומד להישבר, הוא עדיין לא שם. חמאס לא מראה סימנים שבכוונתו להיכנע, גם לא למסור את נשקו. המצוקה של תושבי הרצועה אינה מרשימה אותו ואפילו להפך, אם ייהרגו עוד כמה עשרות אלפי אזרחים פלסטינים וכמה אלפי פעילי חמאס, הרי שזה מחיר סביר מבחינתו, כל עוד הרעיון האידאולוגי שורד וכך גם המסגרות הצבאיות שלו.
מבחינת חמאס, כל עוד חוליות קטנות מקרב פעיליו ממשיכות לפעול ברצועה, הרי שמדובר בניצחון. לראייתו, ההישגים שלו נמדדים באופן שבו הסוגיה הפלסטינית והוא עצמו מתקבלים בעולם, ובאופן שבו ישראל הופכת להיות מוקצה
חמאס נמצא בשלב שבו הוא ויתר על האפשרות לפעול כצבא סדיר עם חטיבות וגדודים ופיקוד היררכי. מבחינתו כל עוד חוליות קטנות מקרב פעיליו ממשיכות לפעול ברצועה, הרי שמדובר בניצחון. לראייתו, ההישגים שלו נמדדים באופן שבו הסוגיה הפלסטינית ואפילו הוא עצמו מתקבלים בעולם, באופן שבו ישראל הופכת להיות מוקצה, באירופה ובקרב קהלים גדולים בארה"ב, וגם בשבר שהולך ומתרחב בישראל לנוכח המחלוקת הפוליטית הקשה בין תומכי נתניהו ומתנגדיו. במילים אחרות, אם ייהרגו עוד פלסטינים חפים מפשע, זה רק משרת את המטרה שלו לזכות בהכרה בין-לאומית נרחבת ולפגוע בלגיטימציה של ישראל.
לכאורה, חמאס הסכים בתשובתו לשחרור של עשרה חטופים חיים והחזרה של 18 גופות, "בתמורה למספר מוסכם של אסירים פלסטינים", אולם נראה שבתשובה המלאה שלא פורסמה, חמאס אפילו הוסיף דרישות חדשות. בעיתון "אל-רד" המצרי התפרסם דיווח שהארגון מבקש לפרוס את שחרור החטופים החיים והחזרת הגופות לפי לוח זמנים שונה מזה של וויטקוף (ארבעה חיים ביום הראשון, שניים ביום ה-30 ועוד ארבעה ביום ה-60). לכך התווספה דרישה חדשה שלא הייתה קיימת כלל במתווה וויטקוף, והיא פתיחת מעבר רפיח ליציאה וחזרה של תושבים מעזה. ישראל אינה צפויה להיענות לדרישה הזו של חמאס וכנראה שגם וויטקוף ידחה זאת על הסף. עם זאת, נראה שחמאס נשאר בשלו, על אף המצוקה הקשה של הארגון בעזה ומצבם של התושבים שם, ומוכיח עמידות ונחישות שלא להסכים למתווה האמריקני כל כך מהר מבלי שתובטח בו הפסקת אש מלאה.
פורסם לראשונה: 00:00, 01.06.25
