אם זה תלוי ברמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר, ישראל צריכה ללכת להסכם ברצועה כדי להוציא כמה שיותר חטופים בחיים, לפני שיהיה מאוחר, ולא שעכשיו מוקדם, כמובן. אלה הדברים שזמיר אומר בדיונים הסגורים, בידיעה שאלו הן דקות ההכרעה: חמאס נמצא בנקודת השפל הצבאית והאזרחית החמורה ביותר שלו מאז 2007, מחסום הפחד של התושבים בעזה מפניו נשבר ובשטח כבר פועלות חמולות עצמאיות שלא יודעות מי זה וויטקוף ומה זה המתווה שלו. ההצלחה, אומרים בכירים בצבא, עלולה להתגלות כגדולה מדי: חמאס הוא ארגון אכזרי ומתועב, אבל איתו נסגרו ההסכמים הקודמים. אם הוא לא יוכל לנהל משא ומתן, קיימת סכנה שגם גורלם של החטופים ייגזר - משום שאם יהיה כאוס וחמאס יקרוס, לא יהיה מי שישלוט בתמונת המצב של החטופים ושאיתו ניתן יהיה לנהל מו"מ ולסגור עסקה.
בינתיים הגישה המעודכנת של צה"ל בעזה, מבחינת הלחץ הצבאי היסודי מחד והמהפכה בסיוע ההומניטרי מאידך, מוכיחה את עצמה. בניגוד לעידן הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי, הצבא אוחז בכל נקודה שנכבשת, מטהר ביסודיות תשתיות טרור מעל ומתחת לקרקע ומעדיף פעולה כבדה ומאובטחת יותר כדי לצמצם למינימום את מספר הנפגעים בקרב הלוחמים - גם אם המחיר הוא התקדמות איטית יותר.
בפועל, מרפיח לא נותר דבר וכעת אוגדות 98 ו-36 פועלות בחאן-יונס, שם צה"ל רדף מחבלים לפני שנה וכעת הוא בשלב של השמדת תשתיות, שימנעו אפשרות שיקום. גם מחרבת חזעה, המקום שממנו יצאו מאות מחבלים ואזרחים ב-7 באוקטובר כדי לפשוט על ניר עוז, כבר לא נשאר הרבה. "אין חרבת חזעה יותר", אמר מפקד הכוח שפעל שם לחיילים, "היום תושבי ניר עוז יכולים להסתכל מהחלון ולראות שדות פתוחים מול האופק שכולו שמיים כחולים. זה בזכות העשייה של הלוחמים". בג'באליה הוריד צה"ל פקודת פינוי, והאוכלוסייה כבר נעה לכיוון העיר עזה לפני שחיל האוויר ממשיך בתקיפות. בצה"ל אומרים כי הצבא מחזיק ביותר ממחצית השטח, ויצליח לעמוד ביעד שקבע: שליטה על 75 אחוז מהשטח בתוך מספר חודשים. הכוכבית: כל זה אם לא יושג הסכם שיקבע הפסקת אש זמנית, וכיצד יתגלגלו המגעים לסיום המלחמה. לפי הרוחות שנושבות מהבית הלבן, לא בטוח שיש לפיקוד הדרום את כל הזמן שבעולם. לכן בצה"ל אומרים כי השינוי הדרמטי בנושא הסיוע ההומניטרי הוא ה"גיים-צ'יינג'ר" האמיתי. החבילות עוברות באופן ישיר לאזרחים העזתים, חמאס איבד שליטה על המשאיות שבזז, והאוכלוסייה היום כבר הרבה פחות חוששת מהיד הקשה של הארגון. כפי שצוין, אלה לא רק חדשות טובות: חמאס הוא עדיין הכתובת היחידה בעניין החטופים - החיים והחללים. כששר הביטחון אומר כי לחמאס יש שתי ברירות, עסקה או השמדה, בשני המקרים המשמעות עבור החטופים היא קריטית.
בעוד הדילמה נמשכת והציבור הישראלי מרוט עצבים, אין אלא להביט אחורה ולבכות על הזמן שהתבזבז
בעוד הדילמה נמשכת והציבור הישראלי מרוט עצבים, אין אלא להביט אחורה ולבכות על הזמן שהתבזבז. צדקו אלה שביקרו את ניהול המלחמה של שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, הרמטכ"ל דאז הלוי ואלוף פיקוד הדרום הקודם ירון פינקלמן. למרות שבאותה תקופה צה"ל היה טרוד מאוד בחזית מול חיזבאללה שטרם הוכרע, שיטת הפעולה בעזה (קודם פעולה טורית ולא במקביל, ואחר כך פשיטות ויציאה מהשטח במקום לאחוז בו) עלתה זמן יקר וגבתה מחיר עוד יותר יקר של הרוגים ופצועים. מי שהציעו דרך אחרת, כמו תא״ל (במיל') משה (צ׳יקו) תמיר, הושלכו הצידה.
מנגד, האחריות רובצת גם לפתחו של ראש הממשלה נתניהו. האיש שמנהל קמפיין שלם על כך שהכול היה נראה אחרת אם היו מעירים אותו ב-7 באוקטובר, לא אִתְגֵּר את אופן הפעולה ולא דרש אלטרנטיבות. גם המעשה המדיני הנדרש, מציאת חלופה לחמאס, לא היה שם. כעת נדרשת ישראל להתמודד לא רק עם סכנת הפיכת הרצועה לסומליה, אלא גם עם זמנים רגישים באיראן. נוכח דבריו הברורים של הנשיא טראמפ, ניכר שההזדמנות לתקוף את אתרי הגרעין עם ארה"ב חלפה, וגם בלעדיה זה לא רעיון מדהים, בטח כשהנשיא אומר Don’t. הדוח שפרסמה אתמול הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) חשף עד כמה האיום הגרעיני התקרב למימוש מאז פרשה ארה"ב, בלחץ נתניהו, מהסכם המעצמות ב-2017. עם זינוק בכמות האורניום המועשר עד לרמה של 60 אחוז, איראן רק צריכה להחליט להעשיר אותו עד לרמה של 90 אחוז כדי לייצר עד עשר פצצות. לא פלא שראש הממשלה הפר את הנוהג והוציא הודעה במהלך השבת, שבה הזהיר כי "תוכנית הגרעין האיראני היא לא למטרות שלום. רמות האורניום המועשר שבידה נמצאות רק אצל מדינות שמעוניינות בנשק גרעיני".
לא ברור כיצד זה ישפיע על הסבב הבא במשא ומתן, אבל זאת בדיוק הבעיה גם בנושא האיראני, ובמידה מסוימת גם בחזית העזתית: ישראל אינה תלויה רק בעצמה.
פורסם לראשונה: 00:00, 01.06.25
