במבט ראשון, הבית באשקלון נראה טיפוסי עם סלון מרווח שבו שתי ספות ושולחן, על הכיריים במטבח סירים הממתינים לילדים שישובו מבית הספר. רק במבט נוסף מתגלים כמה פרטים לא שגרתיים שמתרחשים בבית הזה: ארבע מכונות כביסה בחצר, מקררים פזורים בכמה פינות שונות, ארון עם ציוד בית ספר שיכול להספיק לגדוד. גם לוח התורנויות שעל המקרר במטבח מרמז שסדר היום כאן קצת שונה מהרגיל.
הכול בבית הזה גדול: הסירים, קופסאות האוכל, השולחן. בחדרי השינה האווירה אינטימית יותר: בכל אחד מהם ישנות שתיים, שלוש או ארבע נערות. לכל אחת פינה משל עצמה - מי עם ספרי פנטזיה ומי עם בובת דוב פנדה.
4 צפייה בגלריה
חן סנקר: "יש צוות שעוטף אותך, אבל בסוף התפקיד הוא להיות הורה לכל דבר"
(צילום: תומר שונם הלוי)
רק בשעות הצהריים, עם תום הלימודים, מתבררת התמונה כולה: בזו אחר זו נכנסות אל הבית עשר נערות, מכיתה ז' עד י"ב. הן שונות מאוד זו מזו - במראה, בסגנון, בבית הספר שאליו כל אחת הולכת. ובכל זאת, ניכר שיש ביניהן קרבה מיוחדת - הן מחליפות חוויות מיום הלימודים, אולי אפילו מתחבקות, ואז הן מתיישבות לנוח לרגע מול פרק של "קופה ראשית". אבל קודם, הן עוברות לומר שלום לאישה שאינה אימן - אך אינה רחוקה מכך.
חן סנקר היא אם הבית של משפחתון "הטייסת", על שם הרחוב שבו הוא שוכן באשקלון. סנקר מתגוררת בבית הזה כבר שמונה שנים עם בן זוגה מירון ושלושת ילדיהם הפרטיים. יחד, הם אחראים על הפעלת המשפחתון הביתי הזה - אחד מבין עשרות שמפעילה עמותת "אור שלום" מטעם משרד הרווחה, עבור ילדים שהוצאו מבתיהם - בדרך כלל מתוקף צו בית משפט.
חן סנקר: "בהתחלה חשבתי שהגעתי למקום הלא נכון - זה פשוט בית רגיל, בשכונה רגילה. בראש שלי, פנימייה הייתה מקום גדול עם מרחבים"
א', תלמידת תיכון, נכנסת אל הבית זמן קצר לפני שאר חברותיה - הייתה לה היום בחינת בגרות ולכן היא סיימה מוקדם מהרגיל. בזמן שהיא מתרווחת בחצר הבית, היא מספרת על הקושי להסתגל בתחילה למסגרת החדשה, שהייתה עבורה אחת מכמה מסגרות שביניהן עברה בחייה הקצרים. "בהתחלה הסתגרתי", שיתפה, "אבל הבנתי שלהתרגל למקום חדש זה תהליך, צריך לתת הזדמנות, להיפתח". כיום היא מרגישה כאן בבית. "חן היא הכול עבורנו", אומרת א'.
סנקר הגיעה לתפקיד אם הבית אחרי שנים של חיפוש אחר משמעות. מודעה בפייסבוק הובילה אותה אל עולם המסגרות החוץ ביתיות. זה לא קרה ביום אחד: בתחילה עבדה במעון כמדריכת לילה, מי שאמונה על שלום הנערות בזמן שהורי הבית ישנים. כעבור כמה חודשים התפנה תפקיד אם הבית, והיא החלה למלא אותו לצד בן זוגה. כך, בני הזוג סנקר ושלושת ילדיהם ארזו את חפציהם והתמקמו ביחידת הדיור הצמודה למשפחתון.
רק דלת עץ מפרידה בין אזור המגורים הפרטי של המשפחה לבין שאר הבית. חיי המשפחה וחיי המשפחתון שזורים אלה באלה באופן כמעט בלתי ניתן להפרדה. שני ילדיה הגדולים של חן גדלו לצד הנערות. בנה הצעיר - שהיה רק בן שנתיים כשהחלה בתפקידה - הוא היום תלמיד בית ספר יסודי. עבורו, החיים במשפחתון הם המציאות היחידה שהוא מכיר. "הוא מנהל את הבית", מספרת סנקר בחיוך.
4 צפייה בגלריה
א', תלמידת תיכון: "בהתחלה הסתגרתי, אבל הבנתי שלהתרגל למקום חדש זה תהליך"
(צילום: תומר שונם הלוי)
תפקיד אם הבית הוא מחויבות של 24 שעות ביממה, כמעט בלי הפוגה - חוץ משתי שבתות בחודש שבהן הנערות חוזרות לבתיהן או לבתים מארחים, ובתקופת החגים. בשאר הזמן, המשפחתון הוא ביתן לכל דבר. "יש צוות שעוטף אותך, אבל בסוף התפקיד הוא להיות הורה לכל דבר - לדאוג לאוכל, לשגרה, למה שקורה בבית הספר, בקופת החולים, להיות יד מלטפת וגם להציב גבולות. זה לאהוב עוד הרבה לבבות", מתארת סנקר.
בישראל חיים כיום כ-6,300 ילדים שהוצאו מבתיהם - מרביתם בצו בית משפט. כ-20% נטולי כל עורף משפחתי, אחרים שומרים על קשר כזה או אחר עם הוריהם. הילדים והילדות נחלקים בין פנימיות, משפחות, וגם מודל מעט פחות מוכר של המעונות המשפחתיים - כמו 20 המעונות שמפעילה עמותת "אור שלום", בהם זה של בני הזוג סנקר באשקלון.
גם סנקר עצמה לא הכירה את מודל המשפחתון עד שהחלה לעבוד בו. "בהתחלה חשבתי שהגעתי למקום הלא נכון - זה פשוט בית רגיל, בשכונה רגילה", נזכרת. "בראש שלי, פנימייה הייתה מקום גדול עם מרחבים". בהמשך, התאהבה באווירה המיוחדת שיש במקום. "הכול כאן נראה רגיל - בנות הולכות, יוצאות, חוזרות. כמו בית, פשוט עם הרבה ילדים".
במשרד הרווחה מסבירים כי המודל המשפחתי מבקש לספק לילדים מסגרת שתהיה קרובה כמה שיותר למשפחה מן המניין. מתגוררים בבתים אלו זוג הורים - הורי הבית, עם ילדיהם הפרטיים, הנתמכים במערך טיפולי הכולל עובדות סוציאליות, מדריכות ובנות שירות.
"היתרון של המודל הזה שהוא הכי קרוב למשפחה, חוץ ממשפחת אומנה של ממש", מסבירה אפרת אדרי-שרעבי, מנהלת אגף בכיר חוץ ביתי משפחה ילד נוער והשמות מיוחדות. איתור משפחות הוא משימה קשה תמיד, וכשמדובר בילדים בוגרים יחסית או בכמה אחים המבקשים להישאר יחד - המשימה קשה אף יותר. במקרים כאלה, יעדיפו ברווחה למצוא עבור הילדים מסגרת של מעון משפחתי. בזכות המיקום, בלב הערים, הילדים והנערים במשפחתונים יכולים לפתח עצמאות כמו כל ילד בן גילם - לצאת ולחזור לבית הספר ולחוגים, ללמוד נהיגה וכל דבר אחר שיחפצו.
אלא שגם איתור הורי בית עבור מעון משפחתי הוא משימה קשה מאוד. "זה לא עוד משלח יד - זאת עבודה ששמים בה את כל הלב. מי שלא מגיע מתוך רצון אמיתי להיות משמעותי בחיים של ילדים שלא שפר עליהם מזלם לא יצליח במשימה הזאת", קובעת מנהלת האגף. תהליך המיון לתפקיד ארוך ומדוקדק: "לא כל מי שאומר 'רוצה אני' נכנס מיד", אומרת אדרי-שרעבי. "אנחנו בודקים עבר פלילי, סיפור חיים ומבחני אישיות. מנסים להבין את המניעים, את החוסן של בני הזוג ואת הדינמיקה ביניהם. צריך להבין שהילדים שמגיעים למשפחתונים חוו, בחלקם, דברים קשים כמו אלימות במשפחה, פגיעות מיניות והזנחה. אנחנו רוצים שבמשפחתון הם ילמדו שאפשר גם אחרת".
יאיר מדליון, מנכ"ל "אור שלום", מתאר כי תקופת המלחמה הוסיפה אתגרים למרקם העדין שבמעונות המשפחתיים. "יש לא מעט זוגות של הורי בית שאחד ההורים מגויס כבר מאות ימים בתקופה הזאת", מספר. "להורה שמתפקד גם כהורה של הילדים שלו וגם ל-12 ילדים נוספים זאת מציאות מורכבת. כשמישהו חוזר ממילואים לוקח לו זמן לחזור לשגרה, וזה משפיע".
