"יום לפני הרצח של שירה ישבתי עם חבר, ישבנו ודיברנו על הילדים", מספר אורי בנקי, אבא של שירה בנקי שנרצחה במצעד הגאווה והסובלנות בירושלים לפני עשור. "הוא שאל אותי – למה צריך את המצעד? אמרתי לו, 'כששני גברים ילכו יד ביד בירושלים ולא יקללו וירקו עליהם, לא יצטרכו את המצעדים'. ככה לפחות חשבתי 18 שעות לפני ששירה נרצחה".
"שירה הייתה ילדה מושלמת", הוא מספר בגעגוע. "אחות בכורה לאחיה, תלמידה מצטיינת, חברותית ואהובה". באותו יום נורא, הצליח ישי שליסל, חרדי מביתר עילית ששוחרר כחודש לפני כן ממאסר של עשור בגין דקירה – גם היא במצעד גאווה בירושלים – לעבור מספר מעגלי אבטחה ולהגיע לצועדים. שם החל לדקור את המשתתפים ללא הבחנה, רצח את שירה ופצע שישה צועדים נוספים – בהם נעם איל.
"הייתי אז סטודנט לתואר ראשון במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. צעדתי עם חברות וחברים במצעד. תמיד היה חשש שמשהו יקרה", נזכר איל. "דווקא כשהגענו לרחוב קרן היסוד, כשהתחלתי להרגיש יותר בטוח – הוא תקף אותנו מאחורה. אני הייתי השני שנדקר".
המצעד לא הגיע לקו הסיום באותה השנה. הצועדים היו המומים ובעיקר פחדו, והבית הפתוח בירושלים – הארגון הלהט"בי המרכזי בירושלים – הקים חמ"ל מיוחד לטובת הנפגעים. רותם פסו, שהיה אחד מהמארגנים של המצעד והיה אחראי על הפרסום שלו, תיאר את הרגעים הקשים: "הגענו לבמת הסיום ולא ידענו מה לעשות. היה המון כאוס ובלגן. התקשרנו להודיע להורים שאנחנו עצמנו בסדר, ופשוט התחלנו לעזור לאנשים".
מחאה ברוח ירושלמית
מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים נערך משנת 2002. בשנותיו הראשונות רק מעטים היו מגיעים אליו, בהם תושבי העיר והסביבה שצעדו למען הבעת תמיכה וסולידריות בקהילה הלהט"בית בירושלים. דווקא לאחר הרצח, כמות המשתתפים עלתה: "הרוצח לא רצח את שירה בגלל הנטייה המינית שלה – הוא רצח אותה כי חשב שהרצח יגרום לכך שלא יצעדו יותר. אלא שהמעשה השפל והמזעזע שהרוצח ביצע רק הגדיל את המצעד יותר", מספר בנקי.
"שנה לאחר הרצח הייתי כבר פעיל בבית הפתוח בירושלים, שחיבק ועטף אותי מיד לאחר אותו פיגוע. אמרתי להם שאם יגיעו פחות מ-20 אלף זה יאכזב אותי", איל מספר. "בבית הפתוח צחקו עליי. לא האמינו שנגיע לכאלה מספרים. בסוף הגיעו באותה השנה 25 אלף".
3 צפייה בגלריה
בתל אביב חוגגים, בירושלים מוחים. "ככל שהנראות גוברת, אנשים לא מפחדים"
(צילום: עמית שאבי)
המצעד בירושלים מעורר תגובות רבות, חלקן לא תמיד נעימות. לצד התמיכה הרחבה שהוא זוכה לה, יש גם מי שמתנגדים לו מטעמים דתיים. "אנשים נוטים לחשוב שהמצעד בירושלים דומה למצעד בתל אביב, שיש מי שמאפיינים אותו בנראות יותר רדיקלית. ההבדל הוא שבתל אביב חוגגים ובירושלים מוחים" איל מסביר: "ככל שהנראות של להט"בים במרחב גוברת ואנשים לא מפחדים להביע את זהותם בפומבי, ככה הנרמול גובר".
הייחודיות במצעד הירושלמי היא האוכלוסייה המגוונת שבו: "אתה יכול לראות דתיים חובשי כיפה לצד ערבים שצועדים, וזאת החשיבות של הצעדה – אם נער בארון שחי בקהילה סגורה יראה את הצעדה, יראה שם אנשים כמוהו ויבין שיש לו עם מי לדבר ולשתף – זה הניצחון שלנו", מספר רותם פסו.
הדס בלומנדל כרם, יו"ר הבית הפתוח בירושלים: "בשנה הזו, שבה אנו מציינים עשור לרצח ומתמודדים עם קרעים כה גדולים בחברה שלנו, חשוב שנזכור שזה מה שדור העתיד עדיין מצפה מאיתנו. תפקידנו לבוא ולצעוד, ובעיקר להילחם על דמותה הפלורליסטית של ירושלים ושל מדינת ישראל".
אווירה מתוחה במיוחד
עשר שנים אחרי הרצח של שירה, אביה אורי סבור שהציבור צריך לקחת אחריות על השיח: "בעשור האחרון יש המון כוחות חיוביים שרוצים לפעול ביחד כדי שיהיה מקום שלא נפחד לגדל בו ילדים. הבעיה היא שמי שצועק הסתה ושנאה מקבל כותרות", אומר בנקי וקורא: "אני פונה לציבור – בואו נשלוט על הפה שלנו, אנחנו לא מקדמים את ההקצנה".
שנה לאחר הרצח, הקימה המשפחה את עמותת "דרך שירה בנקי" הפועלת לקידום מתינות וסובלנות בחברה הישראלית. לקראת ציון יום השנה העשירי להירצחה של שירה, העמותה יצאה לקמפיין גיוס המונים לטובת המשך פעילותה.
למרות פעילויות החינוך החשובות, בשנים האחרונות חלה עלייה בשנאה כלפי הקהילה הגאה בישראל. באחרונה נראים גם יותר ויותר אירועים של תקיפות אלימות כלפי להט"בים. "אני וחבריי זוכרים איך השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר היה מפגין נגד המצעד וקורא קריאות אלימות נגד הצועדים. עכשיו הוא בעמדת כוח – ואני חושב שזה נותן לגיטימציה לאנשים לפעול באלימות נגד הקהילה", מספר פסו. "השיח האלים בכנסת וברחוב גורם לאנשים לחשוב שזה לגיטימי, ואני חושש מהיום שאנשים יפגעו בלהט"בים".
"אל תהיו קהי חושים", הוא קורא. "אם אתם רואים התנכלויות לבנות ובני הקהילה הלהט"בית בסביבה שלכם, תעזרו להם. אנחנו לא רוצים לחזור לארון, הארון מבחינתנו הוא מוות ואנחנו חפצי חיים ורוצים לחיות בביטחון במדינה שלנו".
איל מוסיף: "ברקע המלחמה, מתייחסים לאירועים אלימים כלפי להט"בים כאירוע שוליים. אני אומר - ההפך - תראו כמה גיבורים בצה"ל הם להט"בים. גם להם מגיע יחס ראוי".
אז למה לצעוד?
"יש חשיבות למצעד בירושלים, יש לו ערך דמוקרטי לזכויות האדם והאזרח. תבואו רק לראות את המצעד ותראו שזה משהו אחר", איל מסכם וקורא לכולם לבוא להשתתף.
"אני בטוח שגם אלו שמתנגדים למצעד, מתנגדים לרצח של נערה צעירה שבאה לתמוך בקהילה. עובדה שיש כמות גדולה של חובשי כיפות במצעד ששרים ורוקדים ושמחים בו", מסכם בנקי.
פורסם לראשונה: 00:00, 04.06.25
