יש לא מעט סימנים שמעידים על דיאלוג שקט שמתנהל בין קציני צבא ישראלים לבין עמיתיהם מדמשק. הרעיון, כמו גם החסות, נולדו באבו דאבי, המתווכת הדיסקרטית. השיחות נועדו, בשלב הראשון, לטפל בנושאים ביטחוניים ונורמליזציה כלכלית היא כבר לא מילת גנאי. אבל לפי שעה, ככל הידוע, עוד לא מדברים על שיתופי פעולה חקלאיים או מסחריים.
יש המון סיבות לחשוד בנשיא הסורי החדש אחמד א–שרע. אף אחד לא מתכוון למחוק או להתעלם מעברו בארגוני הג'יהאד ופעילויות הטרור שהיה מעורב בהן עד לתפיסת השלטון בסוריה. יש בהחלט מקום להטיל ספקות. ובכל זאת, נראה, לפחות כרגע, שהנשיא הסורי ויתר על כינויו המחתרתי, אל-ג'ולאני, והוא מנהל מאבקים לא פשוטים על עתידה של סוריה.
שני השיגורים משטח סוריה לעבר רמת הגולן אמש, והדיווחים על תקיפות ישראליות בדרום סוריה בתגובה, חיזקו את התהיות לגבי היקף המשילות והשליטה של הנשיא הסורי החדש. יחד עם זאת, בזווית הישראלית קיבלנו שתי הוכחות מאירות עיניים. החזרת מסמכיו של אלי כהן הי”ד, שאלמלא הנחייתו הישירה של א–שרע לא היו מגיעים לישראל. בנוסף, ישנו הריאיון לעיתון היהודי “ג’ואיש ג’ורנל”, שבו הפתיע עם ההצהרה ש”נשתף פעולה עם ישראל”, כשהוא מוחק מאוצר המילים את “הישות הציונית” ‑ כי יש לנו אויבים משותפים. הוא לא היה צריך לנקוב בשמו של האויב המשותף אחרי שסילק את ה”יועצים” וה”מומחים” האיראנים משטח סוריה. א–שרע גם הוסיף משפט מעניין לגבי שאיפתו לכונן מציאות אזורית של שיתופי פעולה עם “המדינות השכנות”. הוא אומנם לא נקב בשמה של ישראל, אבל בהמשך הדגיש ש”בעתיד, נהיה מוכנים לערוך דיאלוג פומבי עם ישראל”.
עכשיו צריך להחזיק לו אצבעות שישרוד בשלטון ולא יירצח בידי מתנגדיו בתוך סוריה ואלו שמתעקשים להסתנן למדינה. דווקא עכשיו, כשמדינות העולם הערבי קמות נגדנו, חייבים להראות רצון טוב שיוביל להרחבת מעגלי הדיאלוג ושיתופי הפעולה העתידיים. יש אוזן קשבת בארמון הנשיאות בדמשק.
חייבים להבהיר: א-שרע לא מעוניין בנהירה ישראלית בלב דמשק או שאזרחי סוריה יקפצו לטייל בעכו. א-שרע מבהיר, באמצעות שליחיו, שהוא מעוניין, ורק בבוא העת (על פי הניסוח הסורי), רק בבעלי דרכונים זרים, לא ישראליים, ובסחורות ובמוצרים שתו הייצור הישראלי עליהן יוחלף
חייבים להבהיר: א-שרע לא מעוניין בנהירה ישראלית בלב דמשק או שאזרחי סוריה יקפצו לטייל בעכו. א-שרע מבהיר, באמצעות שליחיו, שהוא מעוניין, ורק בבוא העת (על-פי הניסוח הסורי), רק בבעלי דרכונים זרים, לא ישראליים, ובסחורות ובמוצרים שתו הייצור הישראלי עליהם יוחלף. כך התנהל במשך עשרות שנים הייצוא הישראלי ללבנון דרך קפריסין.
אסור לפספס את הרכבת מדמשק. אם המהלך יצליח, הוא יעורר עניין עצום בכל אחת ממדינות העולם הערבי. מצרים וירדן כבר עוקבות, לבנון נערכת והתעניינות עצומה מסתמנת בארמונותיו של יורש העצר הסעודי. אומנם בן סלמאן התרחק מישראל, אבל האויב האיראני המשותף ממשיך להטריד אותו. איראן הייתה ונשארה האויבת מספר אחת של סעודיה, בדיוק כמו של ישראל וגם סוריה, מאז נפילת בשאר אסד.
הנשיא ארדואן לא יוותר בקלות, אבל א-שרע מתחיל להפגין סימני עצמאות. הוא מרשים ופיקח מאוד. אם המהלך החשאי מול ישראל יחזיק מעמד, אם ישראל תמשיך לשמור על פרופיל נמוך, א-שרע הוא זה שיבחר את הרגע וישלוף את קלפי הנורמליזציה.
