בתודעת הציבור הישראלי אמור היה להיחקק לקח מרכזי מטראומת 7 באוקטובר: בכל פעם שגורמים סמכותיים – מדיניים או ביטחוניים – מפגינים "מבסוטיזם" ומציגים בביטחון תמונה של הישגים מזהירים, לצד הטענה שהאויב בשפל, זה הרגע שבו נורות ספקנות חייבות להידלק, בוודאי כשניכרת הסכמה גורפת, בלי קולות מערערים. הציבור חייב לחשוד, שבמודע או לא, מוצגת בפניו תמונה לא מדויקת שמאחוריה נחבאים צללים שהכרחי לחשוף.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
התובנה מתבקשת לגבי מיזם חלוקת הסיוע שהחל לפעול ברצועה (GHF), שמוצג כ"הישג אסטרטגי" שמצליח לשבור את מחסום הפחד מחמאס, מעורר חרדה בארגון, וצפוי להפריד בינו לאוכלוסייה באופן שמקרב את האפשרות להכריעו.
הבעיה הראשונה היא האיפול הכבד. מאחר שמעולם לא הוסבר כיצד נולד ומהי הזיקה בינו לישראל, התחזקה ההנחה שמדובר בחברת קש שמופעלת וממומנת בידי ישראל. ואכן, ביום רביעי השבוע נחשף ב"כאן 11" שחרף ההכחשות, ישראל העבירה לשם כך 700 מיליון שקל. ברקע מצטברים דיווחים לגבי חבירה מוזרה בין הוגי ומקדמי המיזם: האלוף רומן גופמן (המזכ"צ של נתניהו), יועצים ביטחוניים ישראלים, אנשי עסקים ישראלים-אמריקאים, ובכירי CIA לשעבר, לצד ערבים, שעזתים מעידים: "לפי המבטא המפרצי, הם כנראה סעודים". למוזרות הכללית מתווסף מינויו השבוע של ג'וני מור, כומר אוונגליסטי פרו-ישראלי המקורב לטראמפ, כיו"ר הקרן.
כל הדיווחים והנתונים מגיעים רק מה-GHF ומישראל ולא מאפשרים להבין את השפעתו האמיתית. יש עדכון על מספר החבילות המחולקות ביום, אך לא נאמר מה שיעור הסיוע שנכנס אחרת, נבזז ומגיע גם לידי חמאס (בשבת האחרונה נבזזה שיירה של 110 משאיות בעיר עזה). כמו כן, אין רישום מסודר, כך שסביר שגם אנשי חמאס רבים לוקחים סיוע.
"מלכתחילה אין סיכויי הצלחה למיזם נוכח היקפו המצומצם יחסית", מסביר ד', בכיר באחד מארגוני הסיוע הבינלאומיים שפועלים בעזה. "לאונר"א יש צוות של 5,000 איש שמפעיל 400 מרכזי סיוע, ועדיין הסוכנות נתקלת בקשיים רבים, אז איך בדיוק יצליח צוות זר וקטן לספק מענה באמצעות ארבעה מרכזים, שכל אחד מהם אמור לכאורה להיות אחראי על כחצי מיליון איש. נראה שלישראל חשוב יותר השואו ממתן מענה אמיתי לאוכלוסייה. כרגע כל הפרויקט מלווה בפאודה, ועל רקע זה רווחת בעזה הבדיחה שראשי התיבות של GHF משמעם בפועל Gaza Humiliation Foundation – 'קרן ההשפלה לעזה' במקום 'הקרן ההומניטרית לעזה'".
חמאס מוטרד מהמיזם, אבל רחוק עדיין מאיבוד שליטה, כפי שמשדרים בישראל. אילו היה מאבד שליטה היו נראים מחזות של התרסה פומבית כלפי הארגון. חמאס חותר לערער את הפרויקט, הן באמצעים כוחניים והן בתעמולה. השבוע הוא הציג "מעשי טבח" שביצע צה"ל בעשרות עזתים שהמתינו סמוך למרכזים, תוך הצגת תמונות של הרוגים.
התגובה הישראלית שחשפה את המניפולציה הייתה רפה ומאוחרת, ולא הצליחה לערער את הנרטיב שהתקבע תחת הסיסמאות "טבח הסיוע ההומניטרי" ו"מלכודות המוות של ה-GHF".
"אנו מצפים מאנשינו להמשיך לסכל את שיטת הסיוע החדשה. אנו סומכים על עמנו שיסכים לסבול רעב ולא יושיט יד לכובש בבקשה לסיוע", הכריז השבוע אוסאמה חמדאן, חבר הלשכה המדינית של חמאס, וממשיך את הקו עיזאת ג'מאל, עיתונאי המזוהה עם הארגון: "ה-GHF הוא פרויקט ישראלי-אמריקאי שנועד 'להנדס רעב' ולרכז את התושבים לקראת עקירתם". הנרטיב רווח גם בקרב אנשים שלא מזוהים עם חמאס, כפובליציסט בהאא' רחאל שטוען: "ישראל מעודדת את הפלסטינים להתקבץ במוקדים שהיא תוקפת בהמשך", או החוקר מוסטפא איברהים שמדבר על "מלכודות מוות".
עוד דבר שחייב להעלות תמיהות נוגע לדיווחים לגבי הסתייעות ישראל בחמולות מזוינות לאבטחת המנגנון החדש. הנושא זכה לאישור אמש כשלשכת רה"מ הגיבה לטענת ליברמן כי ישראל מחמשת מיליציות בעזה באמירה: "פועלים בדרכים שונות ומגוונות להכרעת חמאס בהמלצת גורמים במערכת הביטחון". בהקשר זה בולטת מיליציה המבוססת על חמולת אבו-שבאב (פלג של שבט תראבין הבדואי) הפועלת במזרח רפיח ומונהגת בידי יאסר אבו-שבאב, שבילה שנים בכלא חמאס בגין שוד, הברחות וסחר בסמים ושוחרר לאחר 7 באוקטובר. המיליציה, שחבריה לובשים מדים ווסטים אדומים, נושאת את השם "הארגון למאבק בטרור", ולפי המדווח פועלת בחסות גורמי ביטחון ישראליים, ה-CIA ומנגנוני הביטחון של הרשות. זה מתכון שמזכיר את הפלנגות בלבנון, שנתמכו בידי ישראל אגב תיאורן כפרטיזנים הלוחמים נגד ערפאת.המיליציה החלה להתגבש מאז אמצע 2024, כשצה"ל השתלט על רפיח ונוצר ואקום באזור. היא עסקה בביזת שיירות סיוע ונקלעה לעימותים עם חמאס, שדאג לנקום בה במהלך הפסקת האש. בשבועות האחרונים חמאס מחריף את מהלכיו: ביצע פעולות ממוקדות, בעיקר הפעלת מטעני חבלה, שבמהלכם נהרגו כמה מחברי המיליציה, והפיץ כרוזים שמבטיחים לחסל את יתר "המסתערבים חברי צבא לאחד" ובראשם יאסר אבו-שבאב – צעד מרתיע שהביא את ראשי החמולה להודיע על התנערותם ממנו ותמיכתם בחמאס.
על מיגור המיליציה מופקדת יחידת "סהם" (חץ) של חמאס, שאחראית על ביטחון הפנים ומעוררת אימה ברחוב הפלסטיני. אנשיה לא בוחלים בשיטות דיכוי, לרבות הוצאה פומבית להורג וירי אר-פי-ג'י לעבר יריביהם, האופן שבו נהרג לפני כחצי שנה אחיו של יאסר, יחד עם עשרות מבני החמולה.
הערפל האופף את פרויקט ה-GHF, כמו מהלכים רבים במלחמה, נראה כמו מבצע תודעה שמכוון לעבר המערכת הבינ"ל והציבור הישראלי כאחד, ומחייב לתבוע שקיפות והסברים מעמיקים לגבי מערכה שעלולה לשנות את דיוקן המדינה. יש להעלות סימני שאלה נוקבים גם לגבי הזיקות האפלות עם מיליציות המתוארות כחבורות רובין הוד. הטענה היא שאם דגם אבו-שבאב יועתק למוקדים אחרים ניתן יהיה לכונן שלטון חמולות שיחליף את חמאס, יספק שירותים אזרחיים ויהיה נטול תביעות פוליטיות.
פרשת ה-GHF ממחישה שלא הייתה מערכה בתולדות ישראל שהייתה רוויה בכל כך הרבה סיסמאות ופנטזיות, ובכל כך מעט אסטרטגיה סדורה ומפוכחת ואמירות ישירות, גם אם עגומות, מפי ההנהגה, כמו זו. היות שאותם מנהיגים שבראו את קונספציית 7 באוקטובר ממשיכים לעצב את ההווה והעתיד, תוך סיכול הקמת ועדת החקירה הממלכתית המתחייבת ומאמץ הנדוס זיכרון העבר שמיטשטש, אין פלא שליקויי היסוד נשמרים וכמוהם גם הסבירות להישנות אסונות.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
