לוואקום ההסברה הישראלית נכנסה השבוע לכמה דקות דוברת הבית הלבן קרוליין לוויט. זה קרה ביום שלישי, אחרי שעות ארוכות שבהן דיווחו כלי תקשורת בעולם על טבח לכאורה – שני בתוך יומיים - שביצע צה"ל בעשרות פלסטינים שהמתינו במתחם חלוקת מזון בדרום רצועת עזה. לוויט הגיעה לתדרוך הקבוע לכתבים ונופפה בפניהם בהדפסה של הכותרת הזועקת של ה-BBC, שהציגה את הטבח כעובדה, ואז בידיעת ההבהרה שבמסגרתה הודתה הרשת לאחר מכן שבעצם לא היו בידי אנשיה הוכחות לכך.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
"שלא כמו חלק מהתקשורת", עקצה לוויט, "אנחנו לא לוקחים את הטענות של חמאס כאמת. אנחנו בוחנים דיווחים לפני שאנו מביעים עמדה. אני מציעה שעיתונאים שאכפת להם מהאמת יעשו הכל כדי לצמצם את המידע השגוי שמופץ בעולם".
ה-BBC לא היה כלי התקשורת הגדול היחיד שאכל באופן פומבי את כובעו המטאפורי, וגם "הוושינגטון פוסט" נאלץ לפרסם לקוראיו הודעת התנצלות על דיווח דומה. אלא שכל זה קרה אחרי כמעט חצי יממה שבה הוסבר לגולשים, לצופים ולמאזינים ברחבי הגלובוס שצה"ל ירה למוות בעשרות אומללים רעבים. משרד החוץ בירושלים מיהר לשתף ברשתות את ההצהרה של לוויט משל הייתה דוברת רשמית שלו. עד שמלאכתה נעשתה בידי אחרים, ישראל הרשמית שתקה.
הבעיה של ישראל כפולה. חלקה הראשון נעוץ בכך שהמציאות קשה לדברור: עשרות אלפי הרוגים, הרס אפוקליפטי ומשבר הומניטרי מתמשך הם לא דברים שניתן לנמק באופן שיניח את דעתו של צרכן תקשורת, תהיה עמדתו אשר תהיה. הצרה השנייה היא שגם המעט המתבקש לא מטופל. בשורה התחתונה, לישראל אין מדיניות הסברה, וגם לו הייתה כזאת, אין בעל בית או גוף שינהל את הזירה השמינית של חרבות ברזל. הממשלה נטשה וזנחה את המלחמה על התודעה.
להגנתה ייאמר שאין חדש תחת השמש. כבר עשרות שנים מפסידה ישראל כמעט בכל מערכה על דעת הקהל. כך במדיניותה מול עזה, מול הפלסטינים ביהודה ושומרון, מול תנועות החרם ומול הסנטימנט האנטי-ציוני המתפשט בעולם. ואף שמחדל ההסברה הזה זועק לשמיים, ומתעצם מדוח לדוח וממבצע למלחמה – מעט מאוד נעשה בנדון. וגם המעט הזה לא פעם כושל.
לישראל יש מערך הסברה לאומי היושב בלשכת ראש הממשלה וכפוף לבנימין נתניהו, אבל פעילותו מוגבלת דווקא בתקופה הקריטית ביותר למאבק שמתנהל בזירה הבינלאומית. "בתחילת המלחמה נכנס לוואקום דובר צה"ל דניאל הגרי, שלקח על עצמו את תפקיד המסבירן מעבר לתפקידו הרשמי במדים", אומר גורם בכיר במשרד החוץ. "הוא סיפר לציבור ולעולם מה עושה ישראל במלחמה. אבל לא היה במקביל מערך הסברה שתיפקד כמו שהמל"ל אמור לתפקד: לתאם בין כל הגופים, לנסח את המסר ולהחליט מה אומרים ומה לא אומרים".
בדצמבר 2022 התפטר איש משרד החוץ ליאור חייט מתפקיד ראש מערך ההסברה לאחר שעמד בראשו בתקופת כהונתו של יאיר לפיד כראש ממשלה. נתניהו החליט לפטר גם את סגנו של חייט, גדי עזרא. "הוא החליט על ניקוי אורוות של כל האנשים שעבדו תחת לפיד למרות שהם אנשי מקצוע ולא מינויים פוליטיים", מציין גורם שהכיר את ההתנהלות.
בכיר במשרד החוץ: "מערך ההסברה הלאומי מת. לא למנות ראש מערך הסברה לאומי במשך שנה זה כמו לא למנות רמטכ"ל במשך שנה. משרד ההסברה היה פיקציה. כלום ושום דבר"
במשך תשעה חודשים לא מונה מחליף לחייט, ורק בספטמבר 2023 נכנס לתפקיד מושיק אביב, שהיה מארגן טקסי המשואות ביום העצמאות וחסר ניסיון בתחום. וממילא, הוא התפטר כעבור שבעה חודשים, בעיצומה של המלחמה, "מסיבות אישיות". מאז התפקיד אינו מאויש.
הרבה קודם לכן, בינואר 2023, אחרי השבעת הממשלה, מינה נתניהו את גלית דיסטל אטבריאן לשרת ההסברה. אולם גם הקדנציה שלה בתפקיד לא שרדה את המלחמה. ימים ספורים אחרי הטבח, כשניכר היה שהמשרד לא תיפקד ואת עבודתו עשו גולשים ישראלים ברשתות, התפטרה דיסטל אטבריאן, לדבריה משום שלא נמצא תקציב "אפילו לפקס ולמדפסת".
בכיר לשעבר במערך ההסברה מתעקש שהפעילות בחודשי המלחמה הראשונים דווקא הייתה אפקטיבית: "המטרה שלנו הייתה להשפיע על מקבלי החלטות בעולם והדרך לעשות את זה הייתה לקבע את הנרטיב. טבח 7 באוקטובר סופר במשך שמונה חודשים - סרטון הזוועות, הטבח בקיבוצים, מסיבת הנובה, אלפי ראיונות של משפחות חטופים, פגיעות מיניות. הסיפור המרכזי בתקשורת העולמית היה הטבח. זה הישג עצום ואסור לזלזל בזה. בעולם זה היה הנרטיב השולט. לא היחידי, אבל השולט".
6 צפייה בגלריה
גלית דיסטל-אטבריאן. התפטרה ימים ספורים אחרי הטבח
(צילום: נועם מושקוביץ / דוברות הכנסת)
אז למה אנחנו נכשלים עכשיו?
"החלון נסגר. המסר של הממשלה היום הוא 'אנחנו רוצים להמשיך במלחמה' וזה בדיוק הפוך ממה שהעולם רוצה לשמוע. זה מסר בלתי נתפס עבור קהלי היעד שלנו. את הסיפור אפשר לספר אחרת. למשל, 'אנחנו רוצים לשחרר את עזה מחמאס'. למשל, 'אנחנו רוצים למנוע 7 באוקטובר נוסף'. אבל להגיד שאנחנו רוצים לחזור להילחם בשביל להילחם – זה נורא. אנחנו מוכרים את זה לא נכון".
הבכיר במשרד החוץ נחרץ יותר: "מדובר במחדל. מערך ההסברה הלאומי מת. לא למנות ראש מערך הסברה לאומי במשך שנה זה כמו לא למנות רמטכ"ל במשך שנה. מעבר לחזיתות הצבאיות יש חזית דיפלומטית, חזית משפטית וחזית הסברתית. ראש מערך ההסברה אמור לנהל את זה, אבל אין אף אחד בתפקיד וכל אחד מהגופים עושה מה שבראש שלו. משרד ההסברה היה פיקציה. כלום ושום דבר. המשרד היה צריך לעבוד עם מערך ההסברה הלאומי. אבל היום אנחנו בלי מערך ובלי משרד".
לישראל יש שלושה גופים האמונים על ההסברה שלה בימים אלה: משרד החוץ, דובר צה"ל ומשרד התפוצות. משרד החוץ נחשב על הנייר לבעל הבית בתחום, אבל רק לכאורה. נציגויותיו בעולם מהוות את הזרוע החשובה ביותר של ישראל מול התקשורת ודעת הקהל בכל מדינה. אלא שבמשך שנים הקפיד נתניהו "לייבש" את המשרד, לשלול ממנו תקציבים ולנגוס בסמכויותיו.
חלק נכבד מתחומי הפעילות של משרד החוץ חולקו כאתנן פוליטי לשותפיו הקואליציוניים. כך, למשל, הטיפול בחרמות, בדה-לגיטימציה וביהדות התפוצות הועבר לשר עמיחי שיקלי, ועל יחסי ישראל עם ארה"ב ומדינות חשובות אחרות הופקד השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר. בינתיים מעידים דיפלומטים ישראלים בעולם שהם נאלצים לעבוד בתנאי רעב תקציבי. "אנחנו מקוששים כסף מגופים חיצוניים במטרה להילחם את מלחמת התודעה", סיפר אחד מהם. יש שגרירים שמספרים שבגלל חוסר בתקציב נמנע מהם לבקר בערים חשובות מעבר לבירות שבהן הם משרתים.
ושימו לב לנתון הבא: עם כניסתו של גדעון סער למשרד החוץ הוא התגאה שהצליח להכניס להסכמים הקואליציוניים מול נתניהו בונוס אסטרונומי בדמות תקציב הסברה של 545 מיליון שקל. בפועל, ההבטחה נותרה על הנייר. משרד החוץ קיבל תוספת תקציב של 60 מיליון שקל בלבד.
וגם על מינויים לתפקידי הסברה בתקופת סער נמתחת ביקורת. לתפקיד סמנכ"ל דיפלומטיה ציבורית ולתפקיד ראש חטיבת פרויקטים מיוחדים באגף האמון על ההסברה מונו ראשי ועד העובדים במשרד החוץ – שניהם ללא ניסיון בתחום או בדוברות (בתגובה מכחישים במשרד החוץ שהשר סער רצה לקנות שקט בתקופה של סכסוך עבודה מול הנהלת המשרד).
עמנואל נחשון, לשעבר ראש מערך ההסברה של משרד החוץ ושגריר ישראל בבריסל, טוען ש"ההסברה הישראלית סובלת מפציעה רב-מערכתית: יותר מדי גופים עוסקים בכך, ללא תיאום, בלי מסר אחיד ובלי גוף מרכזי שאחראי על כך".
אלא שלדבריו, בתנאים הנוכחיים מדובר ממילא במשימה כמעט בלתי אפשרית. "אין נרטיב ברור", הוא קובע. "ישראל לא יודעת מה היא רוצה להשיג, ולכן מתקשה להסביר את עצמה לעולם. יש פיגור בהבנת השיח העולמי והתקשורת המודרנית. האויב משתמש במדיה חברתית ובשפה רגשית, בעוד ישראל נותרה מאחור עם מסרים מיושנים ולא רלוונטיים".
איך מתקנים את המצב?
"ראשית דרוש ארגון מחדש של ההסברה תחת גוף אחד, חזק ועתיר תקציבים. שנית צריך לבנות נרטיב ישראלי עדכני וברור. אנחנו צריכים פנים צעירות ואותנטיות שידברו לעולם בשפה שהוא מבין. צריך לגלות אמפתיה לסבל של הצד השני, לא מתוך הזדהות, אלא מתוך הבנה שכך מצפה מאיתנו העולם המערבי. שידור אטימות ואדישות גורם לנו להיראות רחוקים מוסרית מהעולם המערבי".
במשרד החוץ דווקא טוענים להישגים גדולים במלחמת ההסברה. "מאז תחילת 2025 המשרד עבר לעבוד בשיטת פעולה אחרת: לא מגיבים, תוקפים", נמסר בתגובה רשמית. "המספרים מדברים בעד עצמם: רק בשבועיים האחרונים קיימו נציגי משרד החוץ כ-170 ראיונות לכלי תקשורת ברחבי העולם. מתחילת 2025 בוצעו במטה משרד החוץ בירושלים יותר מ-25 תדרוכים ומסיבות עיתונאים לתקשורת הזרה. בכל שבוע מתקיימת לפחות מסיבת עיתונאים אחת לאמצעי תקשורת מובילים בעולם, ולפעמים מתקיימות כמה מסיבות עיתונאים בשבוע אחד".
6 צפייה בגלריה
מימין למעלה, עם כיוון השעון: תקרית הפרמדיקים, צפיפות במרכזי החלוקה, טענות להרג אזרחים והראיון שבו תקף פירס מורגן את ציפי חוטובלי
(צילום: מהיוטיוב, מתוך ערוץ Obtained via REUTERS/ OBTAINED BY REUTERS ,1)
על הפעילות במרחב הדיגיטלי, טוענים במשרד החוץ שבחמשת החודשים הראשונים בלבד של 2025 "יצאו לדרך כ-20 קמפיינים והופקו יותר מ-300 סרטונים שהביאו יותר מ-650 מיליון חשיפות. משרד החוץ צפוי להביא לישראל בחודשים הקרובים מאות משלחות שבהן אלפי מובילי דעת קהל, מנהיגים ומשפיענים. מעולם משרד החוץ לא עבד בהיקפים כאלו".
ציפי חוטובלי היא אשת ציבור עם קילומטראז' מסוים מאחוריה. אחרי יותר מעשור כשרה, סגנית שר וחברת כנסת, היא מונתה לשגרירת ישראל בבריטניה, תפקיד שבו היא מכהנת כבר כחמש שנים. ניתן להניח שבשלב זה היא מכירה היטב את מפת התקשורת בממלכה, ושהיא גם צברה ניסיון בעימותים מול מראיינים קשוחים, אפילו עוינים. ועדיין, לראיון הטלוויזיוני השבוע בתוכנית המגה-פופולרית של פירס מורגן – עד לאחרונה מתומכי ישראל הבולטים על המרקע באי הבריטי וכעת קצת פחות – ניכר שהיא הגיעה לא מוכנה בעליל.
הוא, מנגד, היה מצויד בציטוטים, במספרים ובמראי מקום. שוב ושוב הוא ניסה לקבל ממנה תשובות על המתרחש ברצועה וסירב לקבל את הבקיאות שלה במספר מחבלי חמאס שחוסלו לעומת חוסר הידיעה המוחלט שלה (לדבריה) על מספרי הילדים שנהרגו. הראיון הסוער המחיש היטב את מצב ההסברה של ישראל בעולם: דיפלומטית מנוסה, שגרירה באחת המדינות החשובות בעולם, שהסברה היא חלק מהותי מתפקידה, לא הצליחה להעביר מסר ברור מול מראיין שבבסיסו הוא פרו-ישראלי מובהק.
בחודשים הקרובים צפוי להתפרסם דוח חריף של מבקר המדינה מתניהו אנגלמן על כישלון מערך ההסברה, בדגש על האירועים אחרי טבח 7 באוקטובר. כותרת הדוח: "ההסברה הממשלתית במערכה על דעת הקהל הבינלאומית". טיוטה הועברה לכל הגופים המבוקרים, בהם משרד ראש הממשלה, מערך ההסברה הלאומי (שכאמור לא קיים למעשה), לשכת העיתונות הממשלתית, משרד החוץ, משרד התפוצות, משרד ההסברה, צה"ל, דובר צה"ל, המל"ל, משרד האוצר ועוד.
הביקורת נערכה במחצית הראשונה של 2024, בתקופה שבה באופן יחסי ההסברה הישראלית עדיין עבדה. גורמים שנחשפו לטיוטה מתארים ממצאים חמורים ומחדל מתמשך של שנים. הדוח כבר היה אמור להתפרסם אולם נדחה בגלל עתירה לבג"ץ של צה"ל נגד מבקר המדינה. אדם שנחשף למסמך טוען שהמבקר העלה ממצאים חריפים כנגד כל הדרגים: המדיני, הצבאי והאזרחי.
"זה דוח מקיף וחמור שבוחן שנים אחורה איך טופלה ההסברה, מה קרה לפני טבח 7 באוקטובר, מה קרה בחודשים הראשונים של המלחמה ומה קרה מאז", הוא אומר. "הממשלה לא התייחסה לדוחות קודמים בנושא, ובכלל, המדינה מתעלמת מהתחום של ההסברה. מי שהתעלם במשך שנים רבות מדוחות, הערות וביקורות לא יכול להגיד היום שהכל בסדר. לדוח הנוכחי יש שורה תחתונה לא פשוטה בכלל".
בין השאר מתבסס מבקר המדינה גם על חוות דעת של עיתונאים זרים שהוצבו בישראל אחרי פרוץ המלחמה. משרד המבקר הפיץ שאלון ל-3,400 אנשי תקשורת מהעולם וביקש מהם חוות דעת על ממשק העבודה שלהם מול גופי ההסברה בישראל.
גם דוח של מחקר המרכז והמידע של הכנסת מינואר האחרון, העוסק במערך ההסברה, העלה ממצאים מטרידים המאשרים את המחדל. כמעט חצי שנה חלפה מאז, וניכר שהמסקנות לא חילחלו. "ממאי 2024 אין בפועל מנהל מערך הסברה", נכתב בו. "כמו כן, אין ראש מטה הסברה, וגם תפקידי מפתח אחרים במערך ההסברה ובמשרד התפוצות אינם מאוישים חודשים רבים. אחת ההשלכות של אי-איוש תפקיד ראש מערך ההסברה קשורה להצגת תמונת מצב הסברתיות בדיוני הקבינט וממשלה רלוונטיים". עוד צוין במסמך שאין היערכות לאיוש דוברים בשפות זרות ו"רצועות השידור המיועדות למזרח התיכון מתמלאות באופן תכוף בנרטיב הנגדי בלבד".
האירוע שהמחיש אופן מיטבי את כישלון ההסברה הישראלית התרחש ביום ראשון השבוע, יומיים לפני האירוע שאליו התייחסה דוברת הבית הלבן. כלי תקשורת בעולם דיווחו החל משעות הבוקר המוקדמות על הרג של עשרות עזתים מירי טנק של צה"ל ליד נקודה של חלוקת מזון ברצועה. במשך כחצי יממה ישראל הרשמית שתקה. לא תגובה, לא ראיון, לא סרטונים ולא זכר של מלחמה על העובדות. בעבר, נתניהו היה מתגייס ועולה להתקפה בכלי תקשורת בעולם. זה כבר לא קורה. נתניהו מעדיף סרטוני הסברה בעברית לבייס הפוליטי שלו.
במערך ההסברה הישראלי הפנו אצבע מאשימה לצה"ל ולדובר צה"ל על כך שלקח להם לפחות 12 שעות לבדוק את האירוע ולפרסם הודעת הכחשה מגומגמת שהעלתה תהיות לגבי אמינותה, בעוד הצלב האדום התעקש על הרג 21 תושבים בדרכם למרכז הסיוע.
"אני כל היום בטלפונים מול יהודים בעולם", סיפר בנט בשיחה פרטית. "הם אומרים לי 'אנחנו לא יכולים להגן יותר על ישראל'. הבת של אחד מהם אמרה לו שהיא לא יכולה להגן על מדינה שיורה על אזרחים. העולם מתהפך עלינו, אוהדי ישראל מתהפכים עלינו, הימין האמריקאי מתהפך עלינו. מי אמור לדברר את ישראל?"
"קרה לא פעם במהלך המלחמה שלא הועברו חומרים שיכלו להפליל את חמאס כמי שעושה שימוש באוכלוסייה האזרחית, במתקני האו"ם או בבתי חולים", אומר דיפלומט בכיר. "במקרה הנוכחי, גם החומרים ששוחררו לבסוף היו בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי".
דובר צה"ל אפי דפרין נשאל אחר כך על העניין במסיבת עיתונאים וענה: "אני ער לביקורת על משך הזמן שלוקח לבדוק את האירועים, אבל לא נדווח מידע ופרטים שאינם אמת. האמינות היא קריטית, הגם שהיא לוקחת זמן. את האמת בדיווחים שלנו, גם אם היא לוקחת זמן, אנחנו חייבים בראש ובראשונה לחיילינו".
הביקורת הגיעה אפילו מצד ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, שבימים אלה מקפיד להמעיט בהתבטאויות שעלולות לעורר מחלוקת. אבל הפעם הוא לא הצליח להתאפק והעלה בעצמו סרטוני הסברה באנגלית לרשתות. "משעות הבוקר מתרחש אירוע לא יאומן", הוא צייץ בעברית. "התקשורת העולמית כולה מסתערת על ישראל בשקר ענק על 'טבח' שפשוט לא קרה".
את החיצים שלו הוא ירה למטרה ברורה: "ראשית אגדיר את הבעיה: לישראל אין הסברה. העסק לא מנוהל. אחד המחדלים הגדולים של הממשלה במלחמה הזו, שנמשכת יותר מדי זמן ללא הכרעה, זה היעדר הסברה. התוצאה היא מפולת מדינית ולפרקים אמברגו שמסכן את חיילנו. אי-אפשר להמעיט בחשיבות ההסברה. הכישלון פשוט מצמרר".
בשיחות סגורות סיפר השבוע בנט שהוא נאלץ להדוף האשמות שמגיעות אפילו מקרב אנשים המגדירים את עצמם תומכי או אוהדי ישראל. "אני כל היום בטלפונים מול יהודים בעולם", סיפר בשיחה פרטית. "הם אומרים לי 'אנחנו לא יכולים להגן יותר על ישראל'. הבת של אחד מהם אמרה לו שהיא לא יכולה להגן על מדינה שיורה על אזרחים. העולם מתהפך עלינו, אוהדי ישראל מתהפכים עלינו, הימין האמריקאי מתהפך עלינו. מי אמור לדברר את ישראל?"
בנט מאשים את נתניהו בכך שוויתר על מלחמת ההסברה בעולם: "הבעיה היא שאותו לא מעניינת הסברה בחו"ל. מעניינת אותו הסברת פנים. מעניינת אותו מכונת הרעל. יש עשרות תקנים לא מאוישים, ומי שהולך לקומה של מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה מגלה מקום ריק ונטוש. ובינתיים השרים יוצאים בהצהרות חסרות אחריות 'נחריב, נפציץ, נהרוג, נחבל'. זאת ברית גולן-סמוטריץ'. אחד מספר שישראל הורגת ילדים כתחביב והשני מאיים 'להשמיד את עזה'. ואנחנו משלמים מחיר בינלאומי יקר".
בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת פועלת ועדת משנה ליחסי חוץ והסברה בראשות ח"כ משה (קינלי) טור-פז (יש עתיד). "המחדל ההסברתי זועק לשמיים", הוא אומר. "במלחמה הארוכה בתולדות ישראל לא הצליחה ממשלת נתניהו לחבר פאזל פשוט של מערך הסברה מתפקד. יותר מ-600 יום שחמאס מדברר את עצמו לדעת, וישראל נעדרת כמעט לגמרי בחזית ההסברתית".
למה זה קורה?
"בדקנו את זה בוועדה. מצאנו שמשרד ראש הממשלה מחזיק גוף הסברה מדולדל, הכסף יושב במשרד החוץ, העבודה מול הקהילות היהודיות והקמפוסים תחת משרד התפוצות, וצה"ל מדברר את עצמו ללא קשר לשאר. ככה אי-אפשר לנצח".
מדובר צה"ל לא נמסרה תגובה לטענות שהועלו בכתבה, אבל גורם צבאי אמר השבוע: "האירועים הקשורים למרחבי הסיוע הם 'מארב לגיטימציה' שמבצע חמאס. כוחות צה"ל לא מספיק קרובים על מנת לתעד את המתרחש, והחלוקה עצמה נעשית במתחמים על ידי חברה אמריקאית, צה"ל מאפשר לזה לקרות – אבל לא נמצא בתוכם. להכחיש אירוע שקרה במרחב חלוקת הסיוע, ובסוף לגלות שהוא התרחש, או שחלק ממנו התרחש, זה הרבה יותר גרוע מלהתעכב עם המענה. לכן, עושים את כל הבדיקות הדרושות לפני שמכחישים".
על תכלול עבודת ההסברה מול גורמים אחרים הוסיף הגורם הצבאי: "שיתופי הפעולה בין צה"ל, משרד החוץ ומשרד ההסברה עובדים בצורה הכי טובה ומתואמת זה שנים. צריך להבין שיש בשטח לחימה מורכבת, ולעיתים זרימת המידע מכוח שנלחם ונמצא בסכנת חיים היא מוגבלת. קח לדוגמה טנק שירה על איום בזמן אמת. כדי שהוא ידווח בדיוק לאן הוא ירה ולמה, ואז להצליב פגיעה עם דיווחים, ולאחר מכן לאמת או לשלול אותם - זה לוקח זמן. הביצוע והבדיקה נעשים תוך כדי לחימה ולא במשרד על כוס קפה".
