בשבוע הבא, אם לא תפרוץ מלחמה עם איראן, או ששתי "הנשמות הטובות" של הקואליציה לא ירקמו מזימה שנועדה לשמור על כיסאותיהם, ישראל תתחיל להתגלגל לבחירות.
לא מומלץ לחלוץ את פקקי השמפניות – יכולותיהם של נתניהו ודרעי גדולות ופגיעתם רעה. אבל מי שמכירים את נפש ראשי המפלגות החרדיות טוענים שהסנקציות שיו"ר ועדת חוץ וביטחון, יולי אדלשטיין, הניח לפניהם שלשום בערב הכו אותם בהלם, והם הגיעו למסקנה שמדובר בפערים שלא ניתנים לגישור.
"דרעי לא היה קופץ ואומר שיתמוך בפיזור הכנסת, אמירה שאפילו עליה הוא משלם מחיר, אם היה חושב שיש עדיין סיכוי", אומר חבר בקואליציה.
1 צפייה בגלריה
בנימין נתניהו אריה דרעי יצחק גולדקנופף משה גפני יולי אדלשטיין
(צילום: אלכס קולומויסקי, שלו שלום, Oliver CONTRERAS / AFP, Dmitry Pistrov shutterstock)
מכאן הדרך פשוטה: או שאדלשטיין ישנה את עמדתו, או שנתניהו יחליף את אדלשטיין במישהו מהז'אנר שהוא אוהב – כלומר קל לתפעול. אם לא זה ולא זה – הולכים לבחירות.
בימים טובים יותר שלו, לפני שהתחיל לקרוא לבנו אבנר "אברהם", נתניהו היה מזהה את האופציות ומתנפל על אחת מהן: או שהיה מתייצב לצידו של אדלשטיין ואומר שהוא לא מתכוון לוותר לחרדים ומיד הופך את זה לקמפיין הבחירות שלו, או שהיה מפטר אותו מיד. בינתיים הוא לא חותך לשום צד. למרות שהכל היה ידוע, כולל הדדליין של חג שבועות, נתניהו נתפס לא מוכן. ספק אם האמין שזה יכול לקרות. שהחרדים יוותרו אי פעם על ההטבות שממשלת החלומות מעניקה להם.
וכשלזה מתווספות ההקלטות שחשפה שלשום ליאור קינן, מהשיחה בין נתניהו למנהיג הליטאי הרב משה הירש, שבהן נשמע נתניהו מודה שהדיח את שר הביטחון והרמטכ"ל כי לא איפשרו להעביר את חוק הגיוס, ומודה שעכשיו, אחרי פיטוריהם, "אפשר להתקדם" – הוא יתקשה לשכנע שהסיבה לפיטוריהם של גלנט והלוי – שכלל לא הודח, אלא לקח אחריות ופרש בעצמו – הייתה אחרת.
לא טבח 7 באוקטובר, לא המלחמה המתמשכת, לא הפקרתם של החטופים במנהרות עזה, לא הלוחמים שנופלים על שלמות הקואליציה, לא הקריסה של המילואימניקים, לא מצבם של המפונים, המשברים הכלכליים והמשפחתיים, המצב הבינלאומי – כל זה לא הביא לפירוק הממשלה. הדבר היחיד שהביא (אולי) לפירוקה, הוא שראש הממשלה לא הצליח לסדר למגזר החרדי פטור משירות צבאי
מה שראינו השבוע הוא בלתי נתפס. בסוף, לא טבח 7 באוקטובר, לא המלחמה המתמשכת, לא הפקרתם של החטופים במנהרות עזה, לא הלוחמים שנופלים על שלמות הקואליציה, לא הקריסה של המילואימניקים, לא מצבם של המפונים, המשברים הכלכליים והמשפחתיים, המצב הבינלאומי – כל זה לא הביא לפירוק הממשלה. הדבר היחיד שהביא (אולי) לפירוקה, הוא שראש הממשלה לא הצליח (והוא ניסה, ועוד איך ניסה) לסדר למגזר החרדי פטור משירות צבאי, תוך שמירה על כל התועפות הכספיות שקיבלו על חשבונם של מגזרים אחרים, בעיקר היצרני, העובד והמשרת.
"אם יש איזשהו סיכוי שהממשלה הזאת תיפול", אמרו לי אנשים עוד בתחילת דרכה של קואליציית נתניהו, "זהו חוק הגיוס". נדמה שהם צדקו. כל המחדלים והכשלים והאירועים הקשים שהתחוללו כאן ב-20 החודשים האחרונים לא הצליחו לכופף את היהירות והכוחניות של חבורת האופורטוניסטים העלובים שמצאו לעצמם פרה חולבת. הסיבה היחידה שזה קורה עכשיו, אם זה קורה, זה בגלל שלא נמצא פתרון לדרישה הבלתי מוסרית והאנטי-מצפונית שלהם, לפטור את ילדיהם ממה שעושים מרבית אזרחי המדינה.
• • •
ביום רביעי נפגש נפתלי בנט עם 250 מנהלים במשק. אנשים שהיו שם אמרו שהאיש היה עם סכין בין השיניים. "ניצחון בכל מחיר", הוא אמר יותר מפעם אחת.
עוד סיפרו שבנט היה חד ובטוח בעצמו. הם הזכירו ראשי ממשלות כמו רבין ונתניהו שחזרו לפוליטיקה אחרי שהממשלה שלהם התפרקה, כשהם יותר נחושים ופחות תמימים. בנט מגיע עכשיו לסיבוב שני ויעשה הכל כדי לנצח. "קיום המדינה תלוי בניצחון שלנו", אמר. עד כדי כך.
יש לא מעט אנשים שמחכים לתשובות למה בנט מתכוון כשהוא אומר "ניצחון שלנו". מצד אחד הוא חורש את הארץ, בעיקר בקרב מעוזי הליכוד והציונות הדתית. מצד שני, הסקרים מעלים שהוא לוקח פלח נכבד של מנדטים ממפלגות המרכז ואפילו השמאל, ושרבים במחנה הזה רואים בו את מי שיגאל אותם משלטון נתניהו ויחזיר את המדינה לשפיות
יש לא מעט אנשים שמחכים לתשובות למה בנט מתכוון כשהוא אומר "ניצחון שלנו". מצד אחד הוא חורש את הארץ, בעיקר בקרב מעוזי הליכוד והציונות הדתית. מצד שני, הסקרים מעלים שהוא לוקח פלח נכבד של מנדטים ממפלגות המרכז ואפילו השמאל, ושרבים במחנה הזה רואים בו את מי שיגאל אותם משלטון נתניהו ויחזיר את המדינה לשפיות. אבל בקרב מצביעי יאיר גולן יש גם מי שמתבוננים בתופעה בזהירות ובחשדנות. ההצבעה של תומכי מרכז-שמאל לבנט נראית להם יומרה להחליף ראש ממשלה במקום להצביע בעד ערכים, עקרונות ואידיאולוגיה של המחנה שלהם. הם היו רוצים לראות בכנסת את נעמה לזימי, ולא את שיקלי וסילמן. ובכלל, מי מתחייב להם שבנט יעשה קואליציה עם גולן?
בנט נשאל על כך כמעט בכל מקום שאליו הוא מגיע. האם יישב בממשלה אחת עם יאיר גולן, האיש שרק לפני שבוע עורר סערה כשאמר שאנחנו הורגים ילדים בעזה כתחביב. גדעון סער תקף את גולן בכנסת וקרא לאופוזיציה להתנער מגולן. "אני מצפה שתצהירו כי הוא לא יישב בממשלה עתידית שלכם", אמר. הוא מצפה, אמר מי שהבטיח שלא יישב בממשלה אחת עם נתניהו, והעדיף את גולדקנופף ודרעי על פני האיש שבזמן שהממשלה התאיידה ב-7 באוקטובר - ירד לעוטף, ושכל ילדיו שירתו שירות קרבי.
אבל בנט לא נבהל. הוא התכונן לשאלה הזאת. "הכלל יהיה", אמר, "שמי שיכול לשבת איתי בטנק בעזה, יכול לשבת איתי בממשלה".
נדמה לי שכולנו יודעים מי יכול לשבת בטנק הזה, ואלה לא גולדקנופף ודרעי.
בנט אומר לבני שיחו שהוא רוצה ממשלה עובדת, שקטה, שרים שמתעסקים בענייני משרדיהם. המודל שלו, כך נראה, הוא הממשלה שהוא כבר הוביל, אבל הפעם רק של מפלגות ציוניות
בנט אומר לבני שיחו שהוא רוצה ממשלה עובדת, שקטה, שרים שמתעסקים בענייני משרדיהם. המודל שלו, כך נראה, הוא הממשלה שהוא כבר הוביל, אבל הפעם רק של מפלגות ציוניות.
במקומות שהוא מגיע אליהם הוא מבטיח לשומעיו שהלקחים הופקו, ושבשונה מהעבר כל מועמד לרשימתו עובר גילוי נאות יסודי. הוא לא מחפש סלבים או שמות נוצצים. ברשימה שהוא מתכוון להציג יהיו מנכ"ליות ומנהלים שכבר הוכיחו את עצמם במגזר הפרטי או הציבורי, צעירים יחסית. הממשלה שתקום תכלול שרים מקצועיים ורציניים בעלי כישורים ולא שרות ושרים שמשועבדים ל"יהלומים", לחברי מרכז ולג'ובים.
כשהוא נשאל עם מי הוא מתכוון לעשות קואליציה, כשבאופוזיציה לא נראה שמסתדרים אחד עם השני, הוא אומר: "נעשה כל דבר שצריך כדי לנצח. אני מתכוון לקחת אחריות, לרתום את כולם כדי לעבוד בתיאום".
ויש מי ששואלים אם יש מצב שהוא יישב עם נתניהו. "הוא יכול להיות שר בממשלה שלי", עונה בנט, "אבל שיהיה ברור: אני מחליף אותו, לא מצטרף אליו".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.06.25
