במאי 2021, במהלך מבצע שומר החומות, הגיע לצה"ל מודיעין שאיפשר סוף-סוף תכנון מבצע התנקשות באחד האישים המסוכנים ביותר בעזה: מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של חמאס. ישראל ניסתה לחסל את דף מספר פעמים קודם, ונכשלה. רונן ברגמן ויובל רובוביץ חשפו לפני כשלושה חודשים כי בדיונים שקדמו לפעולה העריך צוות של חיל האוויר כי הנז"א (נזק אגבי), כלומר מספר הבלתי מעורבים שייהרגו בתקיפה, יעמוד על 70. כלומר, כ-70 הרוגים. זה היה מספר גבוה מאוד באותם ימים, הרבה מעבר למה שאושר עד אז. המבצע, בהחלטת הדרג הצבאי והמדיני, בוטל. ההמשך ידוע: דף יהיה המפקד העליון של מתקפת 7 באוקטובר.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
כשלוש שנים אחר כך, בימים הראשונים של יולי 24', זומנה הפצ"רית, אלופה יפעת תומר-ירושלמי, לדיון סודי עם הרמטכ"ל. יש הזדמנות לחסל את דף, נאמר שם. הוא באתר באל-מואסי, שבחלק הדרומי של רצועת החוף של עזה. הבעיה היא שכדי להגיע אליו ולוודא את חיסולו, צריך להשתמש במספר גדול של "ברד כבד", פצצות עם מערכת ניווט חכמה וחימושים בהיקף של 40 טונות. הנז"א המשוער היה גבוה, כנראה יותר מזה שמנע את חיסולו של דף בשומר החומות.
אפשר לדמיין איך העיניים של כל היושבים בחדר נעו לעברה של הפצ"רית בציפייה למוצא פיה. גם התזמון היה בעייתי: רק כמה שבועות לפני הדיון ספגה ישראל גינויים וביקורת נוקבת, כשכטב"מים של חיל האוויר תקפו בשוגג שיירה של הארגון ההומניטרי "המטבח המרכזי העולמי" (WCK) והרגו שבעה מאנשיו. התקשורת העולמית השתוללה, אפילו הנשיא ביידן הודיע כי הוא "זועם ושבור לב". והצרות המשיכו: ב-24 במאי, בעקבות פתיחת התמרון ברפיח, בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג החליט שעל ישראל "לעצור באופן מיידי את המבצע". יומיים אחרי, 28 פלסטינים נהרגו בשריפת אוהלים במחנה ברפיח בסמוך לתשתיות טרור שצה"ל תקף. ההצטברות של כל האירועים הללו גרמו לכך שהאווירה בעולם הלכה והתהפכה כנגד ישראל, והחשש היה שגם המוסדות המשפטיים הבינלאומיים עומדים להצטרף לגל הזה. אף אחד לא היה מתפלא אם הפצ"רית הייתה מתנגדת למבצע החיסול בעת הזו, ועם נז"א משוער כה גבוה.
אבל תומר-ירושלמי אישרה, והמתקפה יצאה לדרך. ב-13 ביולי, קצת לפני 10:30 בבוקר, הוטלו הפצצות על האתר באל-מואסי והמבנה קרס כולו. לפי גורמים פלסטיניים, יחד עם דף (וראפע סלאמה, מח"ט חאן-יונס) נהרגו בתקיפה מעל 90 איש. בישראל העריכו כי מדובר ב-70 איש, אותו נז"א שמנע את החיסול בעבר. תוכנית התקיפה כנראה לא הייתה עוברת בשום תקופה אחרת, ואולי לא אצל פצ"ר אחר.
פרופ' אביחי מנדלבליט: "האינטרס של צה"ל ושל המדינה הוא שהפצ"רית, בדיוק כמו היועצת המשפטית לממשלה, תהיה עצמאית ולא תלויה בדרג הפיקודי ובדרג המדיני. אבל יש חלקים בציבור ופוליטיקאים שלא מקבלים את זה, אז מנסים לערער על המוסד הזה ולשנות אותו".
בימים שבהם יש המסמנים גם קציני צה"ל לפי המחנות הפוליטיים, אלופה יפעת תומר-ירושלמי הייתה לכאורה אמורה להיות פצ"רית החלומות של הימין: היא ממעטת בפתיחת חקירות פליליות נגד חיילי צה"ל בעת מלחמה, ומנגד מאפשרת לצה"ל חופש פעולה מבצעי גדול יחסית. זה כולל, למשל, מדיניות הפללה מקילה מתמיד שאיפשרה תקיפה של משרדי ממשלה אזרחיים בעזה – לאו דווקא עם זיקה ישירה לטרור - והחזרת הסיכולים הממוקדים באיו"ש, שהופסקו לאורך שנים ארוכות. אבל לא רק שתומר-ירושלמי לא הפכה ליקירת הימין, היא סומנה על ידי גורמים בו כסדין אדום. וכל זה יפרוץ 16 ימים בלבד אחרי החיסול של דף.
"התייחסנו לתיק הזה כמו כל תיק רגיל של אלימות, לא הייתה שום היערכות מיוחדת", אומר גורם בסביבת הפצ"רית. ב-29 ביולי אשתקד נעצר צוות לוחמי כוח 100 בשדה תימן בחשד למעשה סדום בנסיבות אינוס, לאחר שזמן קצר אחרי שעבר חיפוש, נמצא עצור פלסטיני מדמם מישבנו ונזקק לטיפול רפואי דחוף. חוקרי מצ"ח, שחשו מאוימים במקרים קודמים של חקירות חיילים, הגיעו לבצע את המעצר כשהם עוטים מסכות. האירוע תועד והופץ בזמן אמת, ונראו בו חיילים מהבסיס שמתנגדים למעצר חבריהם ומנסים לשחררם. אחר כך עשרות מפגינים, בהובלת שרים וחברי כנסת, פרצו לבסיס. מעשים דומים חזרו בערב, כשבמקביל לדיוני הארכת המעצר, פרצו מפגינים לבית הדין הצבאי בבית ליד. האירוע הזה הפך את תומר-ירושלמי ממשפטנית צבאית שמחוץ לקצונה הבכירה בצה"ל רק מעטים הכירו, לדמות ששמה שגור בפי כל. מאז היא נמצאת בלב השיח הציבורי, כשמימין תוקפים אותה בטענות שהיא רודפת את חיילי צה"ל ומונעת ניצחון במלחמה; ומשמאל תוקפים אותה על כך שרוב התחקירים על אירועים שבהם חשש להפרות דיני המלחמה לא מובילים לחקירות מצ"ח וכל שכן לכתבי אישום.
כל פצ"ר בצה"ל ידע שהוא יושב על הצומת הנפיץ שבין צבא, משפט, פוליטיקה ותקשורת. אבל נדמה שמעולם לא היה כאן פרקליט צבאי ראשי כל כך מותקף, עד שבצה"ל חששו לביטחונו האישי. בזמן שבפרקליטות הצבאית עברו מכיבוי שריפה אחת לאחרת, לא תמיד בהצלחה, מתקפה חדשה הגיעה מכיוון לא צפוי. לפני כשלושה שבועות שר הביטחון כ"ץ אסר על תומר-ירושלמי לנאום בכנס עורכי הדין, למרות שזה הנוהג זה שנים ושהרמטכ"ל אישר את הופעתה. "עדיף שהפצ"רית תקדיש את זמנה למילוי תפקידה בצה"ל", עקץ כ"ץ. "רוב המלחמה היא עבדה מול גלנט והיחסים היו טובים, אפילו הייתה שם הערכה", אומר גורם מקורב לתומר-ירושלמי, אבל עם כניסתו של כ"ץ לתפקיד היחסים הפכו מתוחים.
וזה לא נגמר שם. השבוע הרמטכ"ל בעצמו נאלץ לפרסם הודעה חריפה בתגובה לידיעה שפורסמה בערוץ 14 ולפיה השתמע כי הבניין הממולכד בחאן-יונס, שבו נפלו בשישי האחרון ארבעה לוחמים, לא הופצץ מהאוויר לפני כניסת הלוחמים בשל הוראה של הפצ"רית. דובר צה"ל הוציא הכחשה גורפת ולפיה מדובר ב"טענות שקריות, מרושעות ומשוללות כל יסוד". "היא הזדעזעה מהפרסום הזה שניסה לקשור בינה לבין מותם של לוחמים", אומרים מקורביה. להודעת ההכחשה של הרמטכ"ל קדמה גם שיחת עידוד ארוכה עימו.
איך הפכה אלופה יפעת תומר-ירושלמי למוקד שסביבו מתחוללות כל כך הרבה סערות? "גם במקרה הזה הפוליטיקה גברה על המהות", אומר פרופ' אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר שכיהן גם כפצ"ר, ומכיר היטב את תומר-ירושלמי. "האינטרס של צה"ל ושל המדינה הוא שהפצ"רית, בדיוק כמו היועצת המשפטית לממשלה, תהיה עצמאית ולא תלויה בדרג הפיקודי ובדרג המדיני. אבל יש חלקים בציבור ופוליטיקאים שלא מקבלים את זה, אז מנסים לערער על המוסד הזה ולשנות אותו".
למה, בעצם?
"כי הפצ"רית היא קובעת את הדין לצה"ל, כמו שהיועצת קובעת את הדין לממשלה, ויש מי שזה מאוד מכעיס אותו ולא אוהב את זה. אבל צה"ל צריך להיות מעל לכל זה".
אז מה, למשל, ההחלטה של שר הביטחון נועדה לשרת?
"אני לא דיברתי עם ישראל כ"ץ, אבל אני יכול לנחש שיש בייס, מדומיין או לא מדומיין, שרוצים לשרת אותו ולקושש אולי עוד כמה קולות פוליטיים בעתיד. לצבא זה לא טוב, זה בטוח".
היא בת 51, נשואה ואם לשלושה, ומתגוררת ברמת-השרון. לצבא התגייסה ב-1996, אחרי שהייתה עתודאית ולמדה משפטים באוניברסיטה העברית. משם הגיעה לפרקליטות הצבאית, ומאז עשתה את מרבית המסלול שם. "אני מבין הראשונים שעבדו איתה", מספר פרופ' מנדלבליט. "היא הייתה בין הבודדים במחזור שהגיעו לתביעה הצבאית הראשית, ואז היה מקובל שקצינים ותיקים חונכים את הצעירים. זה היה ב-97', אני הייתי סא"ל, וליוויתי אותה להופעות בבית הדין לערעורים. היא הייתה תובעת מאוד עניינית, וכבר אז ידעתי שהיא תגיע רחוק".
אחרי כשלוש שנים הפצ"ר הנכנס פרופ' מנחם פינקלשטיין ("פכו") שלף אותה מהתביעה ויצר תפקיד חדש במיוחד עבורה: עוזרת בכירה לפצ"ר. היא ליוותה אותו לדיונים ולפגישות עם הקצינים הבכירים בשטח, גיבשה חוות דעת והייתה ממונה על כמה מהתחקירים הרגישים ביותר באותה עת. אלו היו ימי האינתיפאדה השנייה, תקופה שעתידה לעצב מחדש לא רק את הפרקליטות הצבאית, אלא את כל תפיסת הלחימה של צה"ל בשטחים.
“כמעט בכל שבוע היה פיגוע תופת באוטובוס. היו גם מחבלים שירו בלילה מגבעה על ישראלים בכבישי יו”ש ואז מתחבאים בשטחי A, וצה”ל לא יכול היה להיכנס לשם”, משחזר ד”ר רועי שיינדורף, שהיה אז קצין במחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית, ואחר כך משנה ליועץ המשפטי לממשלה בתחום המשפט הבינלאומי. שיינדורף מתכוון לכך שבעקבות הסכמי אוסלו נוצרו תנאים שהקשו על צה”ל להילחם בטרור: שטחי A היו בשליטת הפלסטינים וכל כניסה של צה”ל לשם הצריכה תיאום איתם. הפעולות המותרות היו שיטוריות באופיין ולא צבאיות, ונוצר קושי ממשי לעצור חשודים במעורבות בטרור. הפצ”ר פינקלשטיין והעוזרת שלו הבינו שהכללים המשפטיים לא מתאימים למציאות בשטח, והובילו שינוי תפיסתי שהעניק לצה”ל כלים שמשמשים אותו, ועוד צבאות רבים אחרים, עד היום. “זו פעם ראשונה שמגדירים מאבק מול קבוצות טרור, שהן לא מדינה, כעימות מזוין שמחילים עליו את דיני הלחימה”, מסביר מנדלבליט. “זה שינוי תפיסתי ברמה עולמית שגוזר כללים משפטיים חדשים. זו כבר לא פעילות משטרתית אלא עימות בין כוחות מזוינים”. שיינדורף: “אחד מהכללים החדשים, למשל, היה שלא בכל מקרה מוות של פלסטיני באירוע מבצעי נפתחת מיד חקירת מצ”ח, אלא רק במקרים חריגים, כאשר יתר האירועים נבדקים באמצעות תחקיר מבצעי, ורק לאחריו הפרקליטות הצבאית החליטה מה לעשות בעניינם”.
כנגד חוות הדעת הזאת, כמו יתר הכללים שפיתחו בפצ"רייה - למשל חישוף, הריסות בתים והעברת משפחות של מחבלים - הוגשו עתירות לבג"ץ, אך מרביתם קיבלו את האישור של בית המשפט העליון בחתימת הנשיא אהרן ברק.
ישראל ספגה ביקורות קשות בעולם על המהלך הזה, אבל אחרי פיגוע התאומים, ארה"ב ומדינות אירופה ניהלו מלחמות באפגניסטן, בעיראק ובמקומות אחרים, תוך כדי שהן מאמצות את אותם הכלים שפיתחו בפרקליטות הצה"לית. "התחושה באותם ימים היא של מימוש הייעוד שלך כיועץ משפטי של הצבא. זו הייתה באמת תקופה מאוד משמעותית", אומר שיינדורף. זה לא יהיה מופרך להגיד שאלמלא הכלים המשפטיים שפותחו בימי האינתיפאדה השנייה, ישראל לא הייתה יכולה להגיע להישגים שאליהם הגיעה במלחמה הנוכחית.
כשסיימה את תפקידה כעוזרת לפצ"ר, מונתה תומר-ירושלמי לשופטת בבתי הדין הצבאיים וכיהנה בתפקיד שנים ארוכות. כאן, על כס השיפוט, היא תפַתח גישה מחמירה במיוחד כלפי תחום ספציפי של פשיעה: עבריינות מין בצבא.
ההחמרה הזו, כך נדמה, הגיעה עם השנים. בראשית דרכה, כשעוד הייתה תובעת צעירה, היא טיפלה בתיק רגיש שבמרכזו הואשם קצין בהטרדה מינית של אזרחית שעבדה עימו בחיל הים. המתלוננת, צעירה ב-20 שנה מהקצין, טענה שהוא נגע בה ללא הסכמתה והציע לה לקיים עימו יחסי מין תוך כדי איומים שאם לא תיעתר, יפגע בעתידה ובשמה הטוב. בעקבות התלונה הוגש נגד הקצין כתב אישום בגין מעשים מגונים והתנהגות שאינה הולמת קצין בצה"ל. המשפט החל, אלא שאז תומר-ירושלמי, התובעת הצעירה שהובילה את התביעה, ושותפתה לתיק, סרן שרון זגגי, שלימים מונתה לתובעת הצבאית הראשית, החלו לזהות סדקים בגרסת המתלוננת. "נסענו הרבה כדי לראיין את העדים בתיק ולהכין אותם למשפט", משחזרת עו"ד אל"מ (מיל') זגגי פנחס, "ובנסיעות האלה התחדד לנו שהתשתית הראייתית בתיק בעייתית". הן בדקו מסמכים ותצהירים שהציגה המתלוננת, תישאלו את החתומים עליהם והגיעו למסקנה כי הראיות קרסו, ובמצב הנוכחי לא קיים עוד סיכוי סביר להרשעת הקצין. זגגי פנחס: "הייתה לנו דילמה מאוד קשה, כי ברמה העובדתית האמנו לה לגמרי, אבל מבחינה משפטית, לא היה אפשר להמשיך לנהל את התיק בצורה הזאת".
תומר-ירושלמי, אז סרן, ניסחה יחד עם שותפתה פנייה מפורטת לפצ"ר ושטחה את כל הנקודות המוטלות בספק ביחס לגרסת המתלוננת. בצעד חריג, ויש שיאמרו חצוף, הן ביקשו ממנו לבטל את כתב האישום.
בלשכת הפצ"ר פצחו במרתון דיונים ועברו שוב ושוב על חומר הראיות, ולבסוף הפצ"ר נעתר לבקשת התובעות וביטל את כתב האישום. המתלוננת עתרה לבג"ץ וזה קיבל את עמדת הפרקליטות הצבאית, והורה להותיר על כנו רק את האישום בגין התנהגות שאינה הולמת קצין בצה"ל. לבסוף, הקצין זוכה גם מעבירה זו.
כשתומר-ירושלמי הפכה לשופטת הייתה לה כאמור רגישות מיוחדת לתיקי עבירות מין והיא הקפידה לתת לנפגעות העבירה להשמיע את קולן בדיונים. הדרך הזאת הובילה אותה למינוי ליוהל"ם (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר), ואחר כך לפצ"רית. "מאז שהפצ"רית נכנסה לתפקיד, המערכת באובססיה על עבירות מין", אומר גורם בפרקליטות הצבאית. "גם בזמן מלחמה מתעסקים בזה, אוכפים באכזריות כל נגיעה בירך", אומר עו"ד מהסניגוריה הצבאית.
"כל מי שעוסק בתחום, לא משנה אם הוא מהסניגוריה או מהתביעה הצבאית, יודע שנפל דבר בכניסתה של יפעת לתפקיד הפצ"רית בכל הקשור לטיפול בעבירות מין", אומר גורם בסניגוריה הצבאית. "צריך לזכור שכיוהל"ם היא ראתה בכל יום את התלונות על פגיעות מיניות, נחשפה לכמויות וגם למקרים שבהם הנפגעות לא רצו להתלונן, וחיפשה לזה פתרונות", אומר גורם בכיר בפרקליטות הצבאית לשעבר.
נקודת המפנה הייתה בניהול התיק של סא"ל דן שרוני, מפקד בית ספר לנהיגה בבה"ד 6, שהורשע בשורת עבירות, בהן מעשים מגונים וחדירה לפרטיות לאחר שצילם בסתר עשרות נשים, בעירום מלא או חלקי, רובן כאלו ששירתו איתו.
נגד שרוני הוגש כתב אישום בסוף 2021, ושבעה חודשים לאחר מכן נחתם הסדר טיעון בינו לבין הפצ"רית. במסגרת הסדר הטיעון הסכים שרוני להודות במרבית האישומים המיוחסים לו, להורדה בדרגה ולקבלת טיפול. בתמורה לכך, שלב הטיעונים לעונש יידחה בשנה וחצי, עד להגעתו של שרוני לגיל 42, הגיל המינימלי המקנה זכאות לפנסיה. הוסכם כי בתום התקופה הזו יטענו הצדדים באופן פתוח לעניין משך המאסר בפועל.
לכולם היה נדמה שהתיק פחות או יותר נגמר, אבל כשפרטי הסדר הטיעון נודעו לנפגעות, פרצה סערה ציבורית. החיילות התנגדו נחרצות להסדר, והתבטאו רבות בתקשורת. "אדוני הרמטכ"ל", כתבה אחת הנפגעות ב"ידיעות אחרונות", "אני עברתי אונס נפשי, אני נאנסתי במשמרת שלך". "סוטה מין, בית דין של מעלה רואה הכל", הטיחה בשרוני נפגעת אחרת באולם הדיונים.
התגובה של תומר-ירושלמי הייתה לא צפויה: היא החליטה להיפגש באופן אישי עם נפגעות והקשיבה לדעתן על ההסדר שנחתם. אחרי שנפגשה עם כמחצית מהן, היא חזרה מהסדר הטיעון, והחליטה על קיום הליך הוכחות בבית הדין.
לא כולם בפרקליטות אהבו את הצעד הזה. "הנפגעות עשו עליה סיבוב בתקשורת והיא נכנעה ללחץ", אומר גורם בסניגוריה הצבאית. "הגענו למצב שבפרקליטות הצבאית לא מקבלים החלטות בשום דבר, אלא בהסכמת נפגע העבירה, וכתוצאה מזה כרגע אין לאף נאשם אינטרס להודות".
המדיניות של החמרת ענישה כלפי עברייני מין היא כמובן מבורכת מבחינת הצבא כארגון, אבל יוצרת קשיים משפטיים, שלעיתים, כך נטען, פוגעים במתלוננות עצמן. כשאין הסדרי טיעון, הנפגעות נדרשות להעיד ולעמוד בחקירות נגדיות קשות בבית הדין והעומס על מערכת המשפט הצבאית הולך וגובר. שרוני, למשל, אמנם הורשע ונגזרו עליו יותר משש שנים וחצי במאסר, אבל בינתיים הוא עדיין חופשי. "התיק מתנהל כבר שלוש שנים וחצי אחרי שהוגשו ערעורים ועתירות, כשבינתיים הוא בבית ועוד לא הורידו לו את הדרגות. במקום שהתיק יסתיים אחרי שנה וחצי הוא יסתיים אחרי ארבע שנים", אומר גורם בפרקליטות הצבאית.
"אני מברך אותה שהיא מחמירה בעבירות מין", אומר מנדלבליט. "בצה"ל יש משמעות גדולה לפערי דרגות וליחסי סמכות וכוח, במובן שהסכמה היא לא תמיד הסכמה. זה נגע רע שצריך לעקור מהשורש ויש מקום להחמיר בעונשים. גם החוק מורה להתחשב בדעתן של קורבנות עבירה בהסדרי טיעון ויש היגיון רב לתת להן מעמד כזה, זה חלק מהשיקום שלהן וזה חלק מהדרך שלהן להתגבר על הפגיעה".
ב-1 בספטמבר 21' חוללה תומר-ירושלמי היסטוריה כפולה: היא מונתה לאישה הראשונה בתפקיד הפרקליטה הצבאית הראשית והייתה לאישה השנייה בתולדות צה"ל שקיבלה דרגות אלופה (אחרי אורנה ברביבאי).
בשלב הראשון הכהונה שלה עוד הייתה שגרתית, יחסית. השם שלה עלה לכותרות בעולם לראשונה במאי 22', בפרשת העיתונאית הפלסטינית-אמריקאית שירין אבו-עאקלה, שנהרגה בעת פעילות של צה"ל בג'נין. אבו-עאקלה נורתה למרות סימני זיהוי ברורים עם המלה Press, והשאלה הייתה מה מקור הירי. התקשורת העולמית געשה סביב מותה, והפרקליטות הצבאית החלה מיד בבדיקת האירוע במעורבות צמודה של הפצ"רית. כעבור ארבעה חודשים הוגשו מסקנות התחקיר, שלפיהן "לא ניתן לקבוע באופן חד-משמעי על ידי מי נורתה אבו-עאקלה, אולם סבירות גבוהה יותר היא כי נפגעה בשוגג מירי צה"ל".
תומר-ירושלמי החליטה שאין מקום לפתוח בחקירה פלילית כלפי מי מהמעורבים. "מכל הנתונים שהיו לנו הגענו למסקנה ברורה שאין שום חשד סביר שמישהו עבר עבירה", אומר גורם שבקיא בפרטי התחקיר. "בסוף אנחנו מסתכלים על זה מהעין של החייל בשטח, ובערפל הקרב אף אחד לא חשב שהוא יורה לכיוון חף מפשע. ירו לכיוון שחשבו שממנו יש סכנה".
גורם בכיר בפרקליטות הצבאית לשעבר על פרשת שדה תימן: "מצאו עצור כבול שותת דם, והיו כנראה סיבות טובות כדי לחשוד בהחדרה של אובייקט זר. אז כשמביאים אדם לחקירה צריך להגיד לו במה הוא חשוד כדי שהוא יוכל להתגונן. בהמשך החקירה התברר שאין הוכחות לאינוס? מצוין, אז מגישים כתב אישום בהתאם, זו יושרה מקצועית".
כשהמלחמה פרצה, תומר-ירושלמי מצאה את עצמה לפתע בתוך שורה ארוכה של פרשות ואירועים. כאן, הדואליות של תפקיד הפצ"ר - בדומה לזה של היועמ"ש - באה לידי ביטוי: בכובעה האחד, הפצ"רית מספקת ייעוץ משפטי לצבא כך שפעולותיו השונות יתאמו את החוק הישראלי והבינלאומי. כאן, כאמור, היא העניקה לצבא מנעד פעולה נרחב מאוד. בכובעה השני, הפצ"רית אחראית על אכיפת הדין כנגד חיילים שסררו. כאן – אולי בניגוד לטענות פופוליסטיות – תומר-ירושלמי דווקא מיעטה יחסית בפתיחת חקירות פליליות, ובוודאי בהגשת כתבי אישום. התחקיר על הפגיעה בעובדי ארגון "המטבח המרכזי העולמי", למשל, ממתין על שולחנה עוד מעט שנה, והיא עדיין לא החליטה אם תפתח חקירת מצ"ח בפרשה.
אבל מה שהכניס אותה בבת אחת לתוך הקלחת הפוליטית המבעבעת של ישראל, היה ללא ספק פרשת שדה תימן. אגב, יש סנגורים צבאיים שמשוכנעים שגם הפרשה הזו היא תוצאה של הקו הנוקשה שלה כלפי עבירות מין. החשד הראשוני, כזכור, היה מעשה סדום בנסיבות של אינוס בעצור פלסטיני. בסופו של דבר כתב האישום שהגישה הפרקליטות הצבאית נגדם הוא בגין עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והתעללות בנסיבות מחמירות. אלו, חלילה, לא עבירות פעוטות שיש להקל ראש בהן, אבל הן גם רחוקות מהטענות על מעשה סדום. "החשד הראשוני של מעשה סדום זה לקחת כל עבירה לקיצון", טוען עו"ד צבאי. "בסוף מה היה? הייתה אינדיקציה לדקירה בישבן של מחבל עצור. זה לא בסדר ואי-אפשר להגן על זה, אבל דקירה בתחת אומרת שאתה אלים, לא הופכת אותך לעבריין מין. אלה אנשים שלנו, לא צריך להתייחס אליהם ככה ולעצור אותם בצורה כזאת. ולמה ברגע שהתברר שהממצאים שונים מהחשדות שיצאתם איתם בהתחלה את לא מכניסה את העניין לפרופורציות, אלא מחכה שהתקשורת תרד מהעץ ורק אחרי שבעה חודשים מגישה כתב אישום? צאי החוצה ותגידי: חקרנו את כל החשדות והממצאים הובילו למסקנה אחרת".
"האנשים האלה הואשמו בגרימת חבלה חמורה ובהתעללות בנסיבות מחמירות. אלה לא עבירות קלות, אלה פשעים", אומר בתשובה לטענות אלו גורם בכיר בפרקליטות הצבאית הראשית לשעבר. "מצאו עצור כבול שותת דם, והיו כנראה סיבות טובות כדי לחשוד בהחדרה של אובייקט זר. אז כשמביאים אדם לחקירה צריך להגיד לו במה הוא חשוד כדי שהוא יוכל להתגונן. בהמשך החקירה התברר שאין הוכחות לאינוס? מצוין, אז מגישים כתב אישום בהתאם, זו יושרה מקצועית".
בעקבות מעצר החשודים סימנו פוליטיקאים מימין את הפצ"רית כמטרה חדשה להתקפותיהם. "תורידי את הידיים שלך מהלוחמים הגיבורים", קרא השר סמוטריץ'. "היא התירה את דם הלוחמים", אמרה ח"כ גוטליב וכמובן קראה להעמיד את תומר-ירושלמי לדין. וח"כ עמית הלוי טען כי היא פוגעת בעקביות ביכולת צה"ל לפעול כדי להשמיד את חמאס. איומים על חייה הובילו להגברת האבטחה סביבה וגם חודשים ארוכים אחרי מעצרי שדה תימן עדיין נמשכו הפגנות מחוץ לביתה. לפי מקורביה היא לא מתעלמת מהקולות: "היא קוראת מה כותבים עליה בעיתונים וזה מעסיק אותה, גם את מה שאומרים עליה בערוץ 14 היא לוקחת ללב", אומרים בסביבתה. "שמו עליה צלב והיא נפגעה מזה. ההפגנות יום-יום מחוץ לבית עם צעקות וחרפות היו לה קשות, יש לה ילדים בבית ושכנים התלוננו, זה לא מצב נעים".
"הטענה כאילו היא מגבילה את צה"ל היא מנותקת מהמציאות", אומר גורם בכיר בפרקליטות הצבאית לשעבר. "הפצ"רית הזאת, יחד עם היועצת המשפטית לממשלה, נתנו את הייעוץ הכי מאפשר מזה שנים מבחינת היכולת של צה"ל לפעול באופן חופשי בלחימה. המפקדים הבכירים בשטח ובמטכ"ל, כולם אומרים שלא היו פעולות רציניות או שגרתיות שיועצים משפטיים מנעו. לפעמים כשלא רצו לנקוט דרך מסוימת, הראו להם דרך אחרת, שאפשר לעשות את אותו דבר כדי להגן עליהם מבחינה משפטית".
מה למשל?
"אי-אפשר להיכנס לדוגמאות קונקרטיות, אבל לצורך ההמחשה אם רצו לתקוף מבנה מסוים, אז אפשר היה לייעץ לתקוף בלילה במקום ביום, כי אז יש סיכוי שפחות בלתי מעורבים יהיו בסביבה. זה הדיאלוג שמתקיים".
מנתונים שהגיעו לידינו עולה כי מאז תחילת המלחמה נפתחו סך הכל 90 חקירות מצ"ח בחשד לעבירות חיילים. 52 מתוכן מתייחסות למוות של עצורים פלסטינים בעת שהיו נתונים בחזקת צה"ל. חקירות אלו מחויבות על פי הפקודות, והן לאו דווקא מעידות על חשד לעבירה. "לדוגמה, אם עזתי נתפס ב-8 באוקטובר עם כוויות קשות ומת מהפציעה בזמן שהוחזק בשדה תימן, עדיין תיפתח חקירה לבירור המקרה", מסביר גורם בפרקליטות הצבאית. כל המקרים האלה, כולל אלו שקיים בהם חשד לתקיפה, עדיין נמצאים בחקירה.
סוג שני של חקירות מכונה "תיקי רכבת" והוא מתייחס למקרים של ביזה או הוצאה לא חוקית של אמל"ח מהצבא. למה "תיקי רכבת"? כי המקרים האלו מתגלים בדרך כלל בשיקוף בכניסה לתחנות רכבת, כשחיילים חוזרים הביתה. בקטגוריית "תיקי רכבת" הוגשו למעלה מעשרה כתבי אישום. השאר עדיין בחקירה.
הסוג השלישי של תיקי חקירה מתייחס לעבירות אלימות שהופעלו ללא צורך, בעיקר כאלו שבוצעו בעת מעצרים ביו"ש או במתקני כליאה, כמו למשל בפרשת ההתעללות לכאורה בשדה תימן. בקטגוריה הזאת מתנהלות כמה חקירות מצ"ח, ועד כה הוגשו שני כתבי אישום בגין התעללות בעצורים. אף אחד מהתיקים איננו עוסק באירועי אלימות שהתרחשו בעזה. למרות חיכוך עצים וממושך עם האוכלוסייה ברצועה בצה"ל טוענים שלא היו אינדיקציות לאירועים מהסוג הזה.
מה נעדר ממכלול החקירות שנפתחו? מקרים של הפרת דין בעת לחימה, כלומר עבירות פליליות במהלך הלחימה עצמה, כמו, למשל, הרג מכוון של חפים מפשע. זה לא במקרה: אלו בדרך כלל תיקים מורכבים מאוד, שלוקחים זמן. "יש מקרים שהתרחשו בצוק איתן שעדיין נמצאים בחקירה", אומר גורם בכיר בפרקליטות הצבאית לשעבר. "אפילו בריטניה הגדולה התחילה לחקור את הפעילות שלה בעיראק רק אחרי שהצבא יצא משם ולקח להם שנים לטפל בכל התיקים". צה"ל מתגאה בכך שגופי החקירה שלו בודקים באופן מקצועי ועצמאי בסמוך להתרחשות האירועים, אבל הביקורת כלפי הפצ"רית משמאל היא שבדיקות אלו מובילות לחקירות מצ"ח רק במקרים נדירים במיוחד.
במלחמה הנוכחית יש כמה אירועים כאלה שנבחנים ומחכים להחלטה בעניינם, בהם מותה של אזרחית טורקית-אמריקאית בהפגנה ליד שכם, שבניגוד לפרשת אבו-עאקלה כן נחקרת במצ"ח וכעת נמצא על שולחן הפצ"רית, והירי בעובדי ארגון "המטבח המרכזי העולמי", שכאמור עדיין מתוחקר.
איך ייתכן שבמלחמה כה עצימה וכה ממושכת אין ולו אירוע אחד של הפרת הדין? שואלים המבקרים את הפצ"רית משמאל. "אני מסרב להאמין שחייל בצה"ל הסתכל דרך כוונת, ראה עיתונאית, פרמדיקים, מפגינה או ילד וירה בהם. זה מופרך", אומר גורם בכיר בפרקליטות הצבאית לשעבר. "החיילים הם בני אדם ובמלחמה גם עושים טעויות ונהרגים חפים מפשע, אבל זה לא אומר שמישהו עבר עבירה".
"בוודאי שיש כמות אדירה של נפגעים במלחמה הזאת", אומר מנדלבליט, "אבל זה נובע גם משיטת הלחימה שבה חמאס והג'יהאד האיסלאמי מערבבים בכוונה כוחות בתוך אוכלוסייה אזרחית. זו האסטרטגיה שלהם, אז מטבע הדברים אזרחים ייפגעו".
בחלק מארגוני זכויות האדם בישראל וארגוני הסיוע בעולם לא מקבלים את ההסברים האלו וטוענים להפרה שיטתית ומתמשכת של דיני הלחימה. הם מציינים בין היתר את הירי לעבר קהל המגיעים למתחמי חלוקת הסיוע בדרום הרצועה בתחילת החודש, ואת הרג 15 הפרמדיקים ועובדי הסיוע ברפיח במרץ השנה. גם אירועים אלו נמצאים בבדיקה.
90 תיקים, שמרביתם לא יגיעו לכתב אישום, בתוך מלחמה עצימה בחיכוך גבוה עם אוכלוסייה אזרחית, ומול ביקורת של ארגונים בינלאומיים, זה מספר נמוך. לצורך השוואה, ב-50 ימי מבצע צוק איתן נפתחו עשרות חקירות פליליות. אז מדוע, למרות כל זה, הפכה תומר-ירושלמי למטרה של גורמי ימין? ייתכן שאחת הסיבות היא בכלל חוק הגיוס, עקב אכילס של הממשלה הנוכחית. בקרוב יתחילו סבבי הגיוס לשנה הבאה, ודיון שהתקיים אצל היועמ"שית בשבוע שעבר מגלה שבכוונת ראש אכ"א והפצ"רית, לפחות לפי ההצהרות, ליישם מדיניות גיוס ואכיפה שוויונית והחלטית יותר מבעבר. המשמעות: החל מ-1 ביולי יישלחו 54 אלף צווים לבני ישיבות. אם יסרבו, התוכנית היא ששוטרי מצ"ח יבצעו מעצרים, וכן יופעלו כנגד משתמטי שירות סנקציות שונות. האם כל זה ייצא לפועל? באקלים הפוליטי, לא בטוח, אבל זה בוודאי לא מוסיף לפצ"רית נקודות בעיני פוליטיקאים בקואליציה.
פרופ' אריה אלדד, ח"כ לשעבר מהאיחוד הלאומי, ומי שהיה בעברו קצין רפואה ראשי, הוא בין הדוברים הבולטים בתקשורת כנגד הפצ"רית, וחתם לאחרונה על עצומה הקוראת לשר הביטחון לפטרה.
למה?
"מפעולותיה של הפצ"רית אני מתרשם שהקונספציה שלה אסונית וטרגית במקרה הטוב, או זדונית פוליטית שנועדה לפגוע בממשלת ישראל במקרה הרע. אם היא חושבת שהפעלת חקירות בחשד להפרות זכויות אדם תיצור בהאג מצג שישראל היא מדינת חוק דמוקרטית שחוקרת בעצמה, הרי שהיא מובילה אותנו בכוונותיה הטובות, כמו שמראה הניסיון להוכיח שחיילי צה"ל אנסו מחבל נוח'בה, לגיהינום".
כתב האישום מדבר על חבלה חמורה והתעללות בנסיבות מחמירות, לא אונס.
"נכון, אבל אין לי ספק שמישהו מהפרקליטות בשלבי החקירה המוקדמים גם טען שאלה החשדות הנחקרים".
אתה מכיר מקרה שמוכיח את הטענה שהיא פוגעת ביכולת של צה"ל לנצח ולא מאשרת כל מיני תקיפות?
"אני מכיר מצבים שבהם המערכת המשפטית הייתה מוכנה להגדיל את רמת הסיכון של חיילי צה"ל על מנת לשמור על מה שהיא רואה כזכויות אדם של הערבים ביהודה שומרון ועזה".
מה למשל?
"עיין ערך נוהל שכן".
אבל זו החלטה של בג"ץ, לא של הפצ"רית.
"נכון, אבל זה משקף קו כללי של המערכת המשפטית שאומר שבמקרה של התנגשות ערכים - אנחנו נעדיף את מי שאנחנו רואים כצד החלש, כלומר הערבי. המשפטיזציה של ההחלטות היא רעה חולה. האנשים האלה, עלה להם השתן לראש, הם בטוחים שהם שולטים. זה בלתי נסבל שכל אדם אומר, יש לי עצמאות מקצועית ולכן אני עושה מה בראש שלי".
פרופ' מנדלבליט, אתה היית שם. מה הציבור לא מבין ביחס לתפקיד הפצ"רית?
"קודם כל לא נכליל, אבל יש בציבור כאלה שלא אוהבים את זה שהפצ"רית היא זו שקובעת את הדין לצה"ל ואומרים: היא רק יועצת, תפקידה לייעץ. הם לא מבינים שהיא באה לעזור לצה"ל לנצח את המלחמה. הניצחון מושג לא רק בשדה הקרב, אלא גם בשדה המערכה התקשורתית-תודעתית ובשדה המערכה המשפטית ובמערכה של הלגיטימציה. כדי להגיע להישג המדיני הנדרש צריך לתכלל את כל סוגי המערכות האלה ולראות בפרקליטות הצבאית חלק מרכזי בכל החזיתות".
ואז?
"בסוף, התכלית של המלחמה זה להגיע להישגים מדיניים. יש מי שעובדים בזה, כדי לייצר תחושה כאילו היועצים המשפטיים מפריעים, קושרים ידיים וכל מיני שטויות כאלה".
