ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן, האישה שרק לפני שנה וחצי הכתה על חטא והבטיחה לא לשסע ולפלג יותר, הצליחה להתעלות השבוע אפילו על מאמצי הפילוג של עצמה. "אם תעשה בר מצווה לכלב אני אבוא", הבטיחה לח"כ גלעד קריב, רגע לפני שהטילה את הפצצה האמיתית: "תוציאו את הרפורמי הנאור החוצה", דרשה מסדרני הכנסת, "היהודים פה רוצים להמשיך".
את דברי הבלע, שבמדינה אחרת היו זוכים לגינוי מקיר לקיר מכל ארגון למאבק באנטישמיות, ירתה דיסטל-אטבריאן בשבתה כיו"ר "ועדת המשנה להגות יהודית במערכת החינוך" – שם מכובס לוועדה שכל מהותה התנגחות ופילוג, בשם הטענה חסרת הבסיס שמערכת החינוך בישראל סובלת ממחסור בלימודי יהדות. וחמור מכך – שפקידי משרד החינוך, אותו משרד שנשלט כבר מי יודע כמה שנים בידי שרי חינוך ימנים ו/או חובשי כיפה, עושים זאת בשל עמדותיהם הפרוגרסיביות, לא עלינו.
דיוני הוועדה הם קרקס שנועד לאפשר למנהלת המופע, דיסטל, להתנגח שוב ושוב בפקידי המשרד, להציג נתונים מפוקפקים על הירידה במספר שעות הלימוד במקצועות היהדות, ולבחור בפינצטה דוגמאות קצה שמגחיכות את לימודי התנ"ך כפי שהם נראים היום. כל זאת, בשם תפיסה דמיונית שלפיה ישנה אי-שם יהדות אחת, טהורה, שאותה אפשר "להחזיר לילדים שלנו", כדבריה. בדרך היא רמסה את המורים לתנ"ך, את הפיקוח על לימודי התנ"ך במשרד החינוך, את בוגרי מערכת החינוך הממלכתית, שאותם היא התאמצה להציג כבורים ונטולי דעת. שלשום היא רמסה גם מאות אלפי יהודים בארץ, ועוד כמה מיליונים בעולם.
הדומיננטי מבין הזרמים ביהדות ארה"ב
הזרם הרפורמי הוא הדומיננטי מבין הזרמים ביהדות ארה"ב – הקהילה היהודית הגדולה ביותר אחרי יהודי ישראל. לפי סקר מכון פיו, שמצוטט במחקר של הכנסת מ-2022, 37 אחוז מהיהודים בארה"ב משתייכים לתנועה הרפורמית; הזרם השני בגודלו אחרי הרפורמים הוא הקונסרבטיבים (17 אחוז). רק אחר כך האורתודוקסים (9 אחוז) – מי שכאן בישראל מתיימרים לבעלות מוחלטת על היהדות ועל מוסדות הדת.
גדולה או קטנה, התנועה הרפורמית היא לא הסיפור. בניסיונה להציב מחיצה בין "יהודים" לאחרים, דיסטל ביטלה גם את מי שמזדהים עם התנועה הקונסרבטיבית, ועוד גוני-גוונים של בתי כנסת שמחפשים את דרכם בעבודת השם בעידן שלנו – בין מסורת לחידוש, בין מה שהכרנו בבית הורינו לבין הרצון ליצור מרחב שיהיה רלוונטי גם לילדינו. במאמציה להגחיך ולבטל, דיסטל הציגה תופעת שוליים של "בר מצווה לכלב", ושכחה את מאות המניינים שבהם נשים מנסות לחצוב את דרכן אחרי אלפי שנים מאחורי המחיצה.
הגדרת הזרם המדויק אינה חשובה כאן. מה שחשוב הוא שמצאתי לעצמי מקום שבו אוכל להרגיש שייכת. שם עליתי לתורה בבת המצווה, שם עמדתי מול הקהל כשאמרתי דבר תורה, ושם עליתי לתורה לכבוד חתונתי
כשדיסטל מבטלת בהינף "תוציאו אותו" את היהדות הרפורמית, היא מבטלת גם אותי, שאומנם לא מזדהה כרפורמית, אבל יודעת להעריך כל מי שמחפש לעצמו קהילה שבה ירגיש בבית. גדלתי בבית של אב דתי ואם חילונית. לאורך כל ילדותי הלכתי לבית הכנסת השכונתי, האורתודוקסי, עד שבשלב מסוים מישהו העיר שאני גדולה מדי, וכבר לא מתאים שאשב בעזרת הגברים. אז החל מסע קטן בדרך לבית הכנסת שבו ארגיש שוב בבית. אחרי כמה שבתות מצאנו את עצמנו ב"שירה חדשה", בית כנסת חדש שהוקם בירושלים, עם בשורה: זהו בית כנסת אורתודוקסי-שוויוני. הגדרת הזרם המדויק אינה חשובה כאן. מה שחשוב הוא שמצאתי לעצמי מקום שבו אוכל להרגיש שייכת. שם עליתי לתורה בבת המצווה, שם עמדתי מול הקהל כשאמרתי דבר תורה, ושם עליתי לתורה לכבוד חתונתי. מעגל חיים, שבו הייתי חלק מהקהילה, והקהילה הייתה חלק ממני.
שירה קדרי-עובדיההדברים של דיסטל לא נאמרו בחלל ריק. התפיסה שלפיה "רפורמים" הם כל מה שנמצא מחוץ לגדר של היהדות "האמיתית" רווחת, לצערנו, בשיח הישראלי. אבל האמת היא שאלמלא השנאה והרעל, רבים ממי שעסוקים בגינויים ובלעג היו יכולים להזדהות בקלות כרפורמים. כמי שהיהדות היא חלק בלתי נפרד ממי שהם, אך הם לא מקפידים על קלה וחמורה; כמי שאוהבים ללכת לבתי הכנסת, אבל היו שמחים לעשות זאת לצד בני ובנות משפחתם ללא מחיצה. מי יודע, אולי גם דיסטל עצמה יכולה להזדהות עם כמה מהערכים הללו.
