בעוד במשך ימים ארוכים העיניים היו נשואות לכנסת כדי לבדוק אם ואיך אפשר לרצות את המפלגות החרדיות בעניין ההשתמטות מצה"ל, כדאי להקשיב לדברים שאומר הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר בשבוע שעבר במכללה לפיקוד ומטה, ואתמול בלב רצועת עזה. עם כל הכבוד לבוכהלטריה הפוליטית, המסרים הברורים של הרמטכ"ל הם הסיפור האמיתי של הביטחון הלאומי עכשיו ובעתיד. וביום שבו רוחות מתיחות מנשבות במזרח התיכון, וארצות-הברית מפנה שגרירויות, הדברים הללו מקבלים משנה תוקף.
"מדינת ישראל איננה יכולה להתקיים על בסיס סד"כ מינימלי, אלא זקוקה לשולי ביטחון רחבים", אמר זמיר בעזה, "עוד כוחות בסדיר ובמילואים יפחיתו את העומס מהמשרתים". הרמז הברור לדרג המדיני הופיע גם בשבוע שעבר, בפני מכללת פו"מ: "נפעל לקצר את המערכה ונעבור לתצורות לחימה חדשות, שיאפשרו עמידה ביעדינו וצמצום העומס המוטל על הלוחמים... נוביל לכך שהשנה תהיה שנת ייצוב ביטחוני, הקלה בעומס המבצעי, שיקום, חיזוק וחזרה לכשירות". הרטוריקה הזאת לא נועדה להרגיע את האמריקאים או האירופאים, אלא את כל חלקי הצבא: סדיר, מילואים ואנשי קבע. כולם על הקצה.
ראש הממשלה ושר הביטחון לא אמורים להיות מופתעים: זמיר מעביר את אותם המסרים – ובצורה מפורטת הרבה יותר – בדיונים האחרונים עם השניים. המשמעות המעשית היא שייתכן שמבצע מרכבות גדעון במתכונתו הנוכחית, עם סדרי גודל של חמש אוגדות, לא יימשך עוד זמן רב. העומס על כוחות הסדיר והמילואים, יחד עם ההכנות לקראת אפשרות של תקיפה באיראן, פשוט לא יאפשר זאת. גם השעון המדיני דופק, כפי שהובהר בשיחה האחרונה שקיים נשיא ארה"ב עם בנימין נתניהו: לפני שלושה שבועות העריך אלוף פיקוד הדרום יניב עשור שנדרשים שמונה שבועות להשגת היעד של שליטה ב-70 עד 75 אחוז משטחי הרצועה. נותרו חמישה שבועות, אלא אם תושג הפסקת אש, לפני שצה"ל עובר לאותן "תצורות לחימה חדשות".
ייתכן שמבצע מרכבות גדעון במתכונתו הנוכחית, עם סדרי גודל של חמש אוגדות, לא יימשך עוד זמן רב. העומס על כוחות הסדיר והמילואים, יחד עם ההכנות לקראת אפשרות של תקיפה באיראן, לא יאפשר זאת
בהתאם למניפת האתגרים האינסופית של השנים הקרובות, ותחת מגבלות כוח האדם, אישר זמיר תוכנית רחבת היקף לבניין הכוח והתאמות במבנה וארגון צה"ל. הפרויקט שאותו יובילו סגן הרמטכ"ל אלוף תמיר ידעי וראש אגף התכנון אלוף אייל הראל, אמור לכלול הקמת אוגדה נוספת, חטיבת טנקים, חטיבת חי"ר ומסגרות נוספות. "צבא קטן וחכם" – אאוט. "צבא גדול וחכם" – אין: יותר כלים, יותר מסגרות, יותר טכנולוגיה ומקסימום קטלניות. ובעיקר, כך לפי גורמים בכירים, "חזרה ליסודות", קרי הגנה משמעותית על הגבולות והיערכות לאיומים מרחוק.
האוגדה הסדירה החדשה תהיה "אוגדת ההכשרות": היא תפעל תחת מפקד זרוע היבשה ותכלול את בסיסי ההכשרה הקרביים של הזרוע, למשל בה"ד 1 וביסל"ח. חטיבת הטנקים החדשה תוקם בהדרגה החל מ-2026 ותקבל אליה טנקים חדשים מהניילונים. כמו כן יוקמו שלוש פלוגות סיור שריון חדשות, אם כי זה בתנאי שיאושר החוק שיאריך את השירות בסדיר ל-36 חודשים. לצד אלה יוקם גדוד הנדסה סדיר וכן גדוד מעורב, חמישי במספר, בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף. גם מערך ההגנה האווירית יורחב בעקבות ריבוי האיומים, ותוקם יחידה ייעודית לסיכול כטב"מים ורחפנים. לאור לקחי מתקפת הכטב"מים של אוקראינה ברוסיה, יש לקוות שזה לא מאוחר מדי.
יוסי יהושועבצבא מדווחים כי עד כה הוחזרו כעשרת אלפים לוחמי מילואים שנפלטו מהשירות, ורובם שובצו באוגדת הגבול המזרחי. זו אמורה לספק מענה מיידי לאירוע מתפרץ – בדומה ל-7 באוקטובר – בהתאם למקום מגוריהם של המילואימניקים. במקביל, הוקמו מחלקות הגנה ביישובים, שחוזקו באמצעים וכוח אדם.
אלא שכל התוכניות האלה, הגדולות והחשובות, יקומו וייפלו על השאלה מי בדיוק יאייש אותן. לעתים הצבא נראה כמו אדם מקריח שמדי בוקר בוחר בתספורת "הלוואה וחיסכון" למרות שהוא זקוק ובדחיפות להשתלת שיער. לכן השורה התחתונה לא משתנה: אם לא יימצא פתרון למצוקת כוח האדם, הרמטכ"ל לא יוכל לעמוד בתוכניות. כבר עכשיו העומס והשחיקה הם השיחה המרכזית בכל הדרגים: חיילי החובה כבר לא שואלים "עד מתי", המילואימניקים מחזיקים את הבית והעסק בשיניים ואנשי הקבע לוטשים עיניים לאזרחות. אם זה לא ישתנה ומהר, הבעיה לא תהיה "בניין הכוח" אלא הבניין כולו.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.06.25
