תתארו לכם: משפחה אוהבת הארץ, לידה בפתח, לידה ראשונה, ולצידה – צו מילואים. זה סיפור ישראלי שמשותף למשפחות רבות בישראל. צעירים שהחמיצו שנות לימודים באוניברסיטה, אמהות שמגדלות תינוק ראשון – לבד.
אני לא נגד לימוד תורה, ילדיי וחתניי בוגרי ישיבות, אנשי מעלה, לומדי תורה. אף על פי כן, מעולם לא חשבו שלימוד התורה פוטר אותם מהזכות והחובה לשרת, להושיט יד לביטחון תושבי ישראל ולהשבת החטופים. עקרונות החוק מהווים אות ומופת למעשה רמייה מוסרי. הקורא התמים ומדקלמי דפי המסרים יקראו מעל כל במה: "רגע היסטורי, 50 אחוז מבני מחזור הגיוס יתגייסו לצה"ל". זה נשמע מרגש, מעורר תקווה. אבל האמת עגומה: 50 אחוז מכלל חייבי הגיוס בני 24-18, כלומר רק 10 אחוז לערך מכל שכבת גיל. רימו אותנו. ואילו סנקציות הותירו על כנן? ביטול מלגה ללימודים אקדמאיים, התליית רישיון, ועוד. או במילים אחרות: העמקת השליטה של ההנהגה החרדית על חיי היחיד. לצד זה – החזרת סבסוד המעונות והעמדת תקציב הישיבות על כנו. כך, הכנסת החליטה לתחזק את מנגנון ההשתמטות. ככה זה בפוליטיקה הישראלית – ביד אחד מחוקקים חוק, ביד השנייה חופרים מנהרה תחתיו.
שמענו את הרבנים החרדים, בקולם, את יחסם ללוחמי צה"ל, בעיקר ללוחמי הציונות הדתית – והתביישנו. שמענו את רבני ש"ס חוזרים ואומרים: גם מי שלא בחור ישיבה לא יתגייס, וכאבנו. שמענו את הרב יוסף מורה לצעירים חרדים להשליך את צו הגיוס לאסלה – והושפלנו.
נוח לכם לא להתגייס לצה"ל. אתם יודעים שלא מדובר בצבא שמד, כור ההיתוך כבר מזמן לא כאן. ואם כבר מדברים על כפייה, כדי לכם להנמיך את הקול – אתם עושים זאת מצוין כבר שנים רבות. מה שמוביל אתכם הוא התחושה שהמדינה הזו היא לא ממש שלכם, אתם לא חשים חלק ממנה, רק חלק ממנעמיה. אם לא נברר את הסוגיה הרוחנית, האידאולוגית, ניווכח שמה שהיה הוא מה שיהיה.
אתם יודעים שאם הייתה דליקה בבית המדרש לא הייתם ממשיכים ללמוד – הייתם מכבים את האש בדליי מים. עכשיו המדינה בוערת
אתם יודעים שאם הייתה דליקה בבית המדרש לא הייתם ממשיכים ללמוד – הייתם מכבים את האש בדליי מים. עכשיו המדינה בוערת, אז איך אתם מעזים למכור לנו את השקר שלימוד התורה שלכם מציל אותנו? הילדים שלנו נלחמים, אתם משתמטים.
אתם, החרדים, עושים את מלאכתכם נאמנה. זו האמונה שלכם, זו תפיסת עולמכם. הבעיה היא לא אתם, הבעיה היא הפוליטיקאים האחרים שמשחקים את המשחק, שמפקירים את הילדים שלנו למען השרידות שלהם. אתמול לפנות בוקר עמדתם למבחן: האם הילדים של כולנו מעניינים אתכם, האם חיי החיילים חשובים בעיניכם, או שמא הבטחת הקואליציה ושרידותה? על זה הייתה ההצבעה. אכן רגע היסטורי, רגע שבו אבדה הבושה, האחריות.
הסתכלו בעיניים של האימהות והאבות, הביטו בעיני הנשים, אל תסירו לרגע את המבט. תגידו להם את האמת: החלטנו לוותר על החרדים, אתם תישאו בנטל
אל תרמו אותנו. אל תמכרו לנו עוד פעם שזה "תהליך", וש"אי-אפשר לכפות". אתם, לא החרדים, שולחים את הילדים שלנו לקרב ומאפשרים לאחרים לישון בבטחה בביתם. אתם, רק אתם, החלטתם שאנחנו לא נישן בלילות, והם ישנו ללא דאגה. הסתכלו בעיניים של האמהות והאבות, הביטו בעיני הנשים, אל תסירו לרגע את המבט. תגידו להם את האמת: החלטנו לוותר על החרדים, אתם תישאו בנטל.
כולנו חייבים להתגייס. כולנו, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, תושבי כל הערים, משמאל ומימין. יש תוכניות מפורטות שלפיהן כל צעיר וצעירה יתרמו את חלקם במסגרת שירות צבאי או אזרחי (מתווה שירות מפורט באתר תנועת "פנימה").
זהו רגע של אמת. אנחנו לא נסרב, לא נשתמט, אפילו לא נאיים. אין לנו ארץ אחרת, אין לנו עם אחר. אנחנו אוהבי הארץ ונגן עליה גם אם המחיר יהיה כואב. חבל, אתם מנצלים אותנו.
שי פירון הוא נשיא תנועת "פנימה", לשעבר שר החינוך
