לפני שנכנסים לאופוריה כדאי להזכיר שהמטרה הייתה ונותרה פגיעה בגרעין האיראני. יש הישגים אדירים. ההסכמה האמריקנית הושגה. ההפתעה הייתה אדירה. הדרך לטהרן פתוחה. ההגנה האווירית באיראן הושמדה. אבל היכולת הגרעינית הייתה ונותרה העיקר. משום שגם אם הייתה פגיעה מסוימת, הרי שלפי "הניו יורק טיימס", למרות מכת הפתיחה המרשימה, פרויקט הגרעין כמעט שלא נפגע. אין צורך לחבב את העיתון כדי לחשוש שבמקרה דנן הוא צודק. לפי הדיווחים הייתה פגיעה במתקן בנתנז. אבל פגיעה היא לא הוצאה מכלל פעולה. ובנוגע למתקן החשוב והמחופר בפורדו, הפגיעה היא כמעט בלתי אפשרית, גם ללא הגנה אווירית.
כך שכדאי לשים לב לשני דברים שנאמרו במהלך סופשבוע, ושניהם מדויקים. ראשית, צחי הנגבי הודה בפה מלא שלישראל אין יכולת להשמיד את היכולת הגרעינית של איראן. כך שמבחינתו, אנחנו בהתחלה של ההתחלה של המערכה. זה בהחלט חשוב שראש המל"ל מוריד אותנו אל קרקע המציאות. ושנית, אביגדור ליברמן הזהיר מפני הפסקת המערכה, משום שאיראן היא כרגע אריה פצוע, ולכן גם מאוד מסוכן.
1 צפייה בגלריה
דונלד טראמפ בנימין נתניהו עלי חמינאי
(צילום: חיים צח לע"מ, REUTERS/Evelyn Hockstein, Iranian Leader's Press Office - Handout/Getty Images , דובר צה"ל)
אז איך בכל זאת פוגעים ביכולת הגרעינית של איראן? אנחנו זקוקים לארה"ב, לצורך אחת משתי האופציות: הראשונה, השגת הסכם גרעין משופר, שאכן מפרק את היכולת הגרעינית של איראן. ההודעה האיראנית על השעיית סבב השיחות שהיה אמור להתקיים היום – לא רלוונטית. זו הודעה של אריה פצוע. החתירה להסכם מדיני תימשך. האופציה השנייה היא כניסת ארה"ב עצמה למערכה. עם כל הכבוד לפצצות שסופקו לישראל, היכולת של ארה"ב הרבה יותר גדולה.
הבעיה היא שכוחם של הבדלנים בארה"ב עדיין משמעותי. עובדה שארה"ב לא הצטרפה להתקפות. היא ריכזה כוחות. היא קירבה את מפציצי התופת, B-52, כבר בנובמבר 2024, עוד לפני שטראמפ נכנס לבית הלבן. בחודש מרץ הגיעו מטוסים נוספים לאי דייגו גרסיה, כדי להעצים את האיום על איראן. אבל לפי ההתנהלות של איראן במו"מ עם ארה"ב – משטר האייתוללות לא מתרשם. יש מי שחושב שמדובר באומנות המשא ומתן. אבל אומנות היא לפעמים טיפשות. ההתעקשות על העשרת אורניום יחד עם הדוח החמור של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) על הפרת הסכם הגרעין, וההצהרה המשותפת של בריטניה, צרפת וגרמניה נגד ההפרות של איראן - בדיוק בשבוע שעבר - שיחקו לידי ישראל.
העיתונאי טאקר קרלסון ובנו של הנשיא דונלד ג'ון טראמפ ג'וניור מובילים את הקו שמתנגד לכל מעורבות אמריקנית. "המחלוקת האמיתית", כתב קרלסון שלשום, בעקבות התקיפה הישראלית, "אינה בין אנשים שתומכים בישראל לבין אנשים שתומכים באיראן או בפלסטינים. המחלוקת היא בין אלו שמעודדים אלימות כלאחר יד, לבין אלו המבקשים למנוע אותה"
העניין הוא שהמאבק בצמרת הממשל האמריקני נמשך. העיתונאי טאקר קרלסון ובנו של הנשיא דונלד ג'ון טראמפ ג'וניור מובילים את הקו שמתנגד לכל מעורבות אמריקנית. "המחלוקת האמיתית", כתב קרלסון שלשום, בעקבות התקיפה הישראלית, "אינה בין אנשים שתומכים בישראל לבין אנשים שתומכים באיראן או בפלסטינים. המחלוקת היא בין אלו שמעודדים אלימות כלאחר יד, לבין אלו המבקשים למנוע אותה". הוא שייך כמובן לשלום עכשיו. וכדי לחזק את עמדתו מראיין קרלסון שוב את פרופ' ג'פרי סאקס, אחד משונאי ישראל הבולטים ביותר באוניברסיטת קולומביה, שמתנגד למעורבות אמריקנית גם באוקראינה וגם במזרח התיכון.
החיבור בין רדיקלים פרוגרסיביים מסוגו של סאקס לבין הזרם של AMERICA FIRST מעולם לא היה ברור יותר. והעובדה שטראמפ לא מוכן, לפחות בינתיים, לשתף את צבא ארה"ב בתקיפה, מעידה על כך ששיתוף הפעולה של ארה"ב עם ישראל הוא חלקי בלבד. מרקו רוביו, מזכיר המדינה, ידיד נאמן של ישראל, הרחיק את ארה"ב מהתקיפה. אנחנו לא מעורבים, הוא אמר. גם בעניין הזה, האופוריה הייתה מוקדמת.
כך שצריך להיזהר. משום שהדבר האחרון שישראל זקוקה לו הוא להפסיד את התיאום עם ארה"ב. וכדי לחזק את התיאום, זה לא יזיק אם ישראל תשלם לארה"ב במטבע עזתי
כך שצריך להיזהר. משום שהדבר האחרון שישראל זקוקה לו הוא להפסיד את התיאום עם ארה"ב. וכדי לחזק את התיאום, זה לא יזיק אם ישראל תשלם לארה"ב במטבע עזתי. כלומר, קצת יותר גמישות מול האיום הקטן, מאוד קטן, כדי להגיע לקצת יותר תיאום עם האיום האמיתי. הרי ישראל כבר זכתה בתמיכה בינלאומית אדירה, לפחות מצד המנהיגים, כשיצאה למוטט את חמאס. התמיכה הייתה כלא הייתה. איראן היא מדינה ענקית עם תשתיות אדירות, כולל תשתית מדעית ותעשייתית אדירה. היא תוכל לשקם את עצמה בתוך חודשים אחדים. ישראל יכולה כמובן לפגוע בתשתיות הנפט, ולהנחית מכה אנושה על הכלכלה האיראנית. אבל זה לא ברור שישראל יכולה להרשות לעצמה לגרום למשבר נפט עולמי, ולפגיעה בסין, שמצפצפת על משטר הסנקציות הבינלאומי והיא הקניינית העיקרית של הנפט האיראני.
אנחנו זקוקים להנהגה חכמה. התקיפה באיראן מחזירה קצת את הצבע ללחיים של נתניהו, ובצדק. השאלה הגדולה היא איך לא להפוך את ההצלחה במערכה הראשונה למפולת במערכה השלישית. זה כבר קרה לנו מול חמאס. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שזה יקרה פעם נוספת.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.06.25
